לשאר הטורים המעולים לסיכום העשור
זה לא סיכום עשור, כי הסיפור מתחיל בכלל ב-2006.
זה לא סיכום, כי סיכום כותבים על דברים שהסתיימו ואני מקווה שהסיפור הזה לא נגמר.
סופו של העשור הקודם
השנה שנת 2006 ואני וקבוצתי בתוך הגולה או בשמה המוכר הליגה הלאומית.
הכסף של הבעלים הולך ונגמר. שחקני הבית הטובים וביניהם הנסיך כבר נמכרו כדי לכסות עלויות.
קבוצת הנוער יורדת ליגה כשהמצטיינים בשורותיה הם בכלל שחקני נערים.
האוהדים מקימים את "מודל ברצלונה" בניסיון לרכוש את הקבוצה.
אני הקטן מתלבט האם זה תקין הלכתית להיות 1/10000 בעלים בקבוצה שמשחקת כדורגל בשבת.
בפנטזיות המנג'ר הפרועות שלי הקבוצה מחתימה את המאור של המנורה וחוזרת למקומה הטבעי במאבקי הליגה הבכירה.
במציאות כאמור אין מצב שזה קורה.
שנת 2007 ואני בתוך הגולן (כי בכל זאת צה"ל) גברת עם ספק מטריה ספק שמשיה של השנואה מהשפלה מקדימה את האוהדים ועוד איזו קבוצת רכישה.
אולי בכל זאת יש תקווה, אבל גם זה לא מספיק.
נשארים עוד עונה בליגה הלאומית.
שנת 2008 העיר עוד רגע חוטפת גראדים ראשונים.
המאור ההוא, מהפנטזיות והמנורה, נוחת בעיר תודות לגיא ההוא, הבן של, שזוכר לו חסד נעורים.
תחילתו של העשור החדש
השנה כבר 2010, עשור חדש בפתח ואנחנו כבר לא בגולה.
מקום שלישי בקושי, אבל אנחנו בליגה הגדולה.
המאור ההוא כבר שלנו לגמרי, האח מאשדוד של ההוא מויגו ואיסטנבול מצטרף גם הוא.
אבל זה לא הולך ועם תקרית נוראית – הגיא החדש עוזב וההיא עם המטריה כמעט מצטרפת.
מזל שרוב יושבי היציע הם אנשים טובים ואחרי דין ודברים היא נשארת ואנחנו עדיין חיים.
השנה כבר 2013, מאור שלנו עושה חיל בגולה – הפעם האמיתית.
זאת של פולין וצרפת לא של סכנין ונצרת.
ואנחנו? כמעט וחזרנו לגולה ההיא, הרעה.
התפללנו לזכותה של הכחולה, זאת ממנה בא האבא של גיא.
לא בשביל סולידריות של כמעט קבוצות אוהדים – אלא רק כדי שיורידו בדרבי את היריבים.
אגב, אחר כך הספקנו גם לנקום ביהלומים על 99 והחלומות השבורים.
עכשיו אפילו הנסיך חזר והביא איתו מאור נוסף, הפעם זהו מאור שמכונה בסביבתו "הענק".
מצד אחד הפנטזיה קרובה, מצד שני אי אפשר לעצור את האלופה, נו הקבוצה ההיא מהמטריה.
אנחנו ב-2014 ומאור כבר מזמן לא של המנורה והוא גם כבר לא בגולה.
פתאום יש שני מאורים גדולים סביב הנסיך.
לרגע זה נראה מספיק אבל כבר 2015 ורגע לפני סיום זה דווקא נראה מביך.
לפחות השלד נראה מפחיד עם ג'ון והרומני הקישור שנבנה נראה אימתני.
שלוש שנים של חלום
קיץ 2015, ההוא עם הג'ל מגיע ולצידו האחד שלא היה אמור להיות פה.
גם האלוף מהצהובה מצטרף ועוד בחינם.
חבל שהאחיין של הבעלים הקודם שנמצא בגולה מגיע עם שוויצרים וגונב את ההצגה.
אז אין אירופה, גם הגביע עוד מעט יברח, אבל הנה האיצטדיון החדש נפתח.
חורף 2016 והחלום עוד קיים לחשוב שרק עשור אחורה כמעט וכלום לא היה קיים.
כבר כמעט קיץ והמאור של המנורה הוא מאור של הגוזייה.
הנסיך מניף צלחת, ראשונה והלוואי שלא אחרונה.
אפילו האילוז ההוא שהיה שם ב-2006 מתכבד בהרמה כבר אחרי הפרישה.
ללא ספק עשינו את שלנו ועל הדרך הפכנו למאמי של המדינה.
אפשר לסגור את זה כאן, בעצם יש עוד קצת אירופה ועוד כמעט חצי עשור.
בואו נמשוך עוד עם הנסיך, המאור, הטוני והעוד מאור.
שוב קיץ, שוב ישראלי בגולה, הפעם זה הביטון – האחד שהוא לא שלנו – שגונב את התהילה.
זה דווקא היה קרוב, לא שמישהו האמין, חוטפים חמישייה בחוץ ובכל זאת כמעט עולים.
במקום ברצלונה, סיטי והגרמנים נסתפק בספרטה, אינטר והקדושים.
את ההופעה של המאור הענק במיאצה לא נשכח.
"הם זלזלו", אמרו לנו, "אצלכם בבית זה לא יהיה כך".
ובאמת זה כבר נראה רע.
אלא שליברפול בטורקיה אנחנו בישראל – מחצית אחת, שלושה שערים ומהפך ענק.
Credit to "Maor Buzaglo" Facebook page
אבל עם כל הכבוד לאירופה, הליגה היא הלחם והמרגרינה (סורי, חמאה זה יקר מדי בימינו).
ושם, על הראש של הקבוצה מהמטריה לוקחים אליפות, שניה, ועוד ברצף!
לא שמנו לב וכבר חורף 2017, ישראלים בגולה זה לא טוב כבר אמרנו.
הפעם זה קבהא שזוכה בזימון לנבחרת על חשבוננו, שוב ליגה אירופית במקום ההמנון החשוב במחוזותינו.
את המאור הענק הפסדנו לפציעה וענייני חוזה.
מטחנות הצדק טחנו לנו את הצדק.
הנסיך כמעט והחזיר נשמתו לבורא והשומר מפורטוגל כמעט ואינו משחק.
זהו חשבו כולם, הפעם השנה גמורה. בטח כשהפעם יש תחרות עם קבוצות מהי-ם הכרמל והשפלה.
רביעייה על המנורה, אין איך להגיב.
אליפות שלישית יש, רק חבל על ההפסד הביתי שיעיב.
סוף העשור ואיחולים לעתיד
הנה 2019 מעבר לפינה, הפעם אין ישראלים שבאים להפריע.
אבל השוער? ההוא מהגולה בא ומכריע.
הוא הולך ומחליפו בא, לוקח אקמול ומתווכח על חולצה.
הגברת והמטריה כמעט לפוליטיקה פורשים, אבל בסוף הימנים לא נכנסים.
עונה קשה ורכש שנכשל.
כנראה שאחרי שלוש ברצף כמו שיודו הצהובים, קשה לזכות בעוד תואר כאשר אתם נראים שבעים.
אז ככה נגמרה לה עונה באכזבה, מתחילים בניה מחדש דור הולך ודור בא.
2020 בפתח, ההוא עם הג'ל עוד כאן.
פתחנו טוב, מעל המצופה.
אבל שלושה הפסדים בבית וזה נהיה קצת קשה.
איזה עשור זה היה, החלומות הוגשמו, הפנטזיות גם.
הלוואי שב-2030 שוב נהיה כאן, רלוונטיים מתמיד.
סיכום
אז, זה לא סיכום עשור, כי הסיפור הנוכחי של הפועל באר-שבע התחיל עוד באמצע העשור הקודם לו.
וזהו לא סיכום בכלל, כי האופטימי שבי (מסתבר שיש דבר כזה) אומר שאנחנו עוד נראה את הקבוצה בצמרת לא מעט.
ובכל זאת, זה היה העשור המדהים ביותר להיות בו אוהד של האדומה.
כל עונה מאבק אדיר, בטח אלו שבצמרת, אבל כן היו לנו כאלה גם בתחתית.
אסיים במשפט שפתח את העשור הקודם, אי אז לפני כ-19 שנה: תודה לך הפועל, אנחנו שוב חיים.
הבהרות
מאור ה"ענק" נחשב לילד ענק בעיקר בסביבתו, אבל לפחות הוא נתן לנו את השנים הכי יפות.
כמו רבים אחרים, בן שהר לצערי לא הוזכר, אבל מי שעוקב יודע את הדעה שלי עליו.
בכל מקרה, היו פה קיצוצי שמות כי כמה כבר אפשר להכניס דובב גבאים וסוארזים?
מאור של המנורה היא כותרת מ"שם המשחק" 2003 שמדברת על מאור מליקסון בן ה19.
בזכות בן דוד שלי (שגם לו קוראים מאור באופן די מעניין), התוודעתי לשם הזה והפכתי למעריץ כבר אז עוד לפני אלונה ולפני הכל.
אגב שם המשחק, בפברואר הקרוב יעברו 10 שנים מ"מותו" של ירחון הספורט.
מודל ברצלונה הוא ניסיון אמיתי של אוהדי הקבוצה לקנות אותה מידי אלי זינו.
זה אולי לא זכה לסיקור תקשורתי נרחב כמו "הכחולה" וגם לא הבשיל עד כדי כך.
אבל, היתה שם רצינות וניסיון אמיתי להפוך לקבוצת אוהדים רק שאלונה הגיעה לפני שזה קרה.
טור מעולה !
תודה
לא ייגמר כל עוד יש כסף.
זה שם המשחק. מי שיש לו כסף יותר מאחרים יהיה כמעט תמיד בצמרת הגבוהה ולא מעט פעמים גם ירוץ לאליפות.
מקסימום יש קבוצה אחת חזקה מכל השאר אז כל הליגה עושה שביתה איטלקית לעונה שנתיים ואז גם ה
אותה 'מוליכה' נצחית תיחלש באופן טבעי או פשוט תשעמם את עצמה והמעגל יתחלף ויחזור.
לפי מה שמסתמן, באר שבע אכן הצליחה למקם את עצמה בין המועדונים המבוססים כלכלית וניהולית שיידעו להתרומם ולהתמודד בתחרות לאורך זמן בטבלה.
אז אין מה לדאוג ואפשר לאחל חלומות פז ורחצה נעימה בים כשתצא השמש.
הכל טוב. באמת שכן.