בספורט הישראלי בכלל ובכדורגל הישראלי בפרט, קיימת בעיה בכל מה שקשור לכניסת שחקנים צעירים לליגה.
הבעיה נובעת בין היתר מריכוזיות של רוב הכשרונות הצעירים במספר מועט של קבוצות ובחוקים הכובלים את השחקנים האלו לקבוצות הנוער שלהם עד עמוק לתוך גילאי הבוגרים.

לדעתי האישית, הפיכת הזרמת שחקני נוער בגיל צעיר לליגה באמצעות דראפט, עשויה להיות הפתרון (הדמיוני, אך מוצלח) לבעיה.
איך עושים את זה? ככה:

הקדמה

כל צופה של הכדורגל הישראלי יכיר את הבעיות הבסיסיות שלו. רוב הקבוצות לא נבנות נכון, קבוצות הנוער מבוססות על הישגים ותארים ולא על פיתוח שחקנים וכמובן קבוצות זוכות להחזיק בשחקנים צעירים בחוזים ארוכי טווח, בלי רצון לתת להם לעבור ליריבות בהן יתחזקו.

בנוסף, אם להאמין לדברי הפרשן הבכיר ומאמן הנוער אורי אוזן, ישנן שלוש-ארבע קבוצות נוער כיום שלוקחות אליהן את כל הכשרונות בכדורגל הישראלי.  השחקנים האלו נשארים בהרבה מקרים בסגל של הקבוצה עד גילאים מאוחרים, כשבדרך כלל הם לא מקבלים הזדמנות בקבוצה הבכירה.

הרעיון שיוצג בפסקאות הבאות יציע פתרון, שאם יצליח, יהפוך את פיתוח שחקני הנוער למשתלם לקבוצות שמהן יבואו, ייתן לשחקנים הטובים והמבטיחים בכל שנתון את הניסיון לו הם צריכים כבר בגיל צעיר וכמו בקונספט של כל דראפט – על הדרך הפתרון יכול לעזור לקבוצות החלשות והעניות להיות תחרותיות יותר וכשרוניות יותר.

 

הבסיס

למי שלא מכיר, דראפט היא שיטת "גיוס" שחקנים חדשים לקבוצות של ליגה – השיטה נפוצה בעיקר בספורט האמריקאי.
לפי השיטה, שחקנים שרוצים להיכנס לליגה נרשמים לדראפט והקבוצות בוחרות שחקנים לפי סדר שמבוסס, בדרך כלל, על הדירוג של הקבוצה בעונה הקודמת.

לדוגמא, בליגת הפוטבול האמריקאית (ה-NFL), הקבוצה הכי חלשה בעונה הקודמת תבחר ראשונה בדראפט מה שייאפשר לה לבחור בשחקן הכי מוכשר מבין הצעירים הנכנסים לליגה. אחריה תבחר הקבוצה השניה הכי חלשה וכן הלאה עד לאלופה (זוכת הסופרבול) שתבחר אחרונה.
כך במשך שבעה סיבובים הסדר נשמר. כמובן שבחירת דראפט בארה"ב היא נכס שקבוצות יכולות לנצל בעסקאות שחקנים.

אז איך זה קשור לליגה שלנו?

כאמור, רוב הכשרונות הצעירים מתנקזים בגילאי נוער לכמות קטנה של קבוצות. כשהם מגיעים לגיל בוגרים השחקנים האלו נשארים במועדון ה"בית" שלהם, לפעמים כמעט נגד רצונם (לדוגמא: דן רומן). בלא מעט מקרים הם מעדיפים להישאר במועדון ולהיות מושאלים בתקווה לקבל הזדמנות בעתיד (למשל רוסלן ברסקי).

הדבר האחרון לא קורה הרבה וגם כשהוא כן קורה בלא מעט מקרים השחקן מגיע בגיל די מבוגר. ברסקי למשל קיבל הזדמנות ממשית ראשונה בליגת העל בגיל 25/6 במדי הפועל חיפה ואת ההזדמנות הראשונה במכבי תל-אביב קיבל רק בעונה החולפת כשבינואר חגג כבר 27.
אחת המטרות של דראפט כמו זה שיוצע כאן היא להכניס שחקנים צעירים לקבוצות שיש יותר סיכוי שיתנו להם את הבמה.
בנוסף, למנוע מקבוצות להשאיל שחקנים למשך תקופות ארוכות.

מבנה הדראפט

מי השחקנים שיוכלו להירשם?

שחקנים ממש מוכשרים מתחילים לקבל הזדמנויות בקבוצות כדורגל מקצועניות בגילאי 15/16. אם כי מדובר בגיל צעיר מדי לרובם.
לכן ההצעה היא ששחקנים מעל גיל 17 יוכלו להירשם לדראפט הליגות.
במידה ולא נבחרו בדראפט, שחקנים מתחת לגיל 19 יורשו לחזור לקבוצת הנוער שלהם ולהירשם שוב בעונה הבאה.
בכל מקרה, שחקן בן 19 שנרשם ולא נבחר בדראפט – ישוחרר לגמרי מקבוצת ה"אם" שלו ויהיה חופשי לחתום בכל קבוצה ובכל ליגה שירצה.

מי הבוחרות?

המטרה של הדראפט היא להכניס את השחקנים הצעירים קודם כל לליגת העל, לכן הראשונות לבחור יהיו כמובן קבוצות הליגה הבכירה.
לאחר מכן תינתן האפשרות גם לשתי הליגות המקצועניות הבאות לבחור את שאר השחקנים.

שיטת הבחירה?

לפחות שני סיבובים צריכים להינתן לכל ליגה.
ההצעה שלי היא שני סיבובים לליגת העל, לאחריהם סיבוב שבו גם קבוצות ליגת העל וגם קבוצות הלאומית בוחרות.
לאחר מכן סיבוב לקבוצות הליגה הלאומית לבדן בתוספת סיבוב משותף ללאומית ולליגה א'.
לאחר מכן קבוצות ליגה א' יזכו לבחור את השחקנים הנותרים בשני סיבובים נוספים.

 

מהו סדר הבוחרות?

כאן אקדים ואומר שאציג את הרעיון רק לליגת העל מטעמי נוחות.
בארה"ב ישנן שתי שיטות עיקריות לסדר הבוחרות.
ב-NFL הסדר הוא מהחלשה לחזקה (כמו שהוצג קודם לכן).
ב-NBA לעומת זאת נעשית הגרלה בין הקבוצות שלא העפילו לפלייאוף – כאשר ככל שהקבוצה היתה פחות טובה במהלך העונה, יש לה יותר סיכויים לקבל את הבחירה הראשונה בדראפט.
העיקרון הכללי של שמירת ה"הוגנות" יישאר גם כאן, אם כי בכדי לתת תמריצים לקבוצות לסיים בדירוג גבוה יותר בליגה ישנם מספר שינויים קטנים.

שתי העולות יהיו הראשונות לבחור.
אבל, הראשונה לבחור תהיה אלופת הליגה הלאומית מהשנה הקודמת כפרס על הזכייה באליפות הליגה השניה.
אחריהן (בהנחה שליגת העל היא בת 14 קבוצות) יבחרו הקבוצות שסיימו במקומות השישי, החמישי והרביעי של הפלייאוף התחתון בעונה הקודמת.
הבאה בתור לבחור תהיה הקבוצה שסיימה את הליגה הסדירה במקום השישי כפרס על הגעה לפלייאוף העליון.
אחר כך יבחרו שלושת הקבוצות הנותרות בפלייאוף התחתון וחמשת הקבוצות שנשארו מהפלייאוף העליון לפי הסדר בו סיימו את הפלייאוף מהדירוג הנמוך לגבוה.

דוגמא ממשית

בכדי להסביר בצורה פשוטה יותר, אתן דוגמא לאיך סדר הבוחרות היה נראה לו הרעיון היה מיושם לפי סיום עונת 2019:

הבוחרת הראשונה תהיה הפועל כפר-סבא ואחריה סקציה נס-ציונה.
אשדוד, הפועל חיפה וקריית שמונה יבחרו אחרי העולות החדשות.
הבאה בתור תהיה הפועל חדרה – והדבר נשאר נכון גם אם חדרה היתה מסיימת מעל בני יהודה בפלייאוף.

הבאות בתור הן הפועל רעננה, הפועל תל-אביב ובית"ר ירושלים.

חמשת הראשונות בוחרות אחר כך, כאשר מכבי תל-אביב כמובן בוחרת אחרונה.

הסדר יישמר גם בסיבוב השני.
בסיבוב השלישי, בסדר דומה יחסית, ייכנסו קבוצות הליגה הלאומית ואחריהן יבחרו קבוצות ליגת העל באותו סדר.

הזכויות

כן, אם הדראפט נשמע כמו חלום רחוק, חלק מהזכויות שתראו כאן יישמעו לכם כהזויות לגמרי.
אבל מטרת הטור הוא הרעיון יותר מאשר סעיף ספציפי כזה או אחר, אז בואו נתחיל.

זכויות השחקנים שנבחרו בדראפט

שחקנים שיבחרו בשלושת סיבובי הדראפט יזכו לפטור צבאי או מעמד ספורטאי/ספורטאי מצטיין באופן אוטומטי.
מבחינת משכורות, לפי חוק כיום שחקנים צעירים משתכרים ב"משכורת חייל".
ובכל זאת אציע שהליגה תוכל לקבוע ערכי משכורת שונים לפי המיקום/הסיבוב/הליגה בו/בה נבחר השחקן.
במילים אחרות, ככל ששחקן ייבחר גבוה יותר המשכורת שלו תהיה גבוהה יותר.

החוזה עם השחקן ייחתם לאחד משני תאריכים – או לארבע עונות או לתאריך השחרור של השחקן מצה"ל.
שחקנים בני 19 שנרשמו אבל לא נבחרו בדראפט יהיו משוחררים כאמור, אם כי לקבוצה ממנה הם מגיעים תהיה אופציה להציע להם חוזה טיפה יותר גדול משאר הקבוצות (שוב, נזכיר ששחקנים צעירים גם ככה משתכרים בשכר נמוך ומוגבל).
שחקנים אלו יוכלו לבחור בין לנסות ולהרשים ב"קבוצת האם" לבין ללכת למקום אחר בו ירוויחו פחות בהתחלה, אבל אולי יקבלו יותר דקות משחק.
שחקנים מתחת לגיל 19 יחזרו לקבוצת הנוער שלהם ויוכלו לחזור לדראפט בשנה לאחר מכן.

 

זכויות הקבוצה הבוחרת וקבוצת הנוער ממנה מגיע השחקן

הקבוצה שבחרה בשחקן לא תחוייב לשתף אותו במשחקים. אך לצורך התמריץ לשיתוף השחקן, הליגה תיצור דרגות בונוס שונות לפי אחוזי שיתוף שחקנים שמחזיקים ב"חוזה הדראפט".
קבוצת הנוער שממנה יגיע השחקן תקבל מהליגה פיצוי כספי הולם, בנוסף לאחוז מהמכירה הראשונה של השחקן.
אם השחקן ייצא לאירופה לפני גיל 26, אחוז מסוים מסכום המכירה יילך לקבוצת הנוער ללא תלות בזהות הקבוצה המוכרת.
שווי הפיצוי לקבוצת הנוער ייקבע על ידי (איך אוהבים אצלנו את המילה הזאת) וועדה שתקבע את הערך לשחקן הכי יקר בכל שנתון, השני הכי יקר וכן הלאה.

הסכומים יישארו צמודים למדד מחירי השחקנים בעולם. מה שאומר שככל שהמחירים בעולם יעלו, כך הפיצוי על בחירת שחקן בדראפט יעלה.
הסיבה לפיצוי הוא הגדלת האינטרס של קבוצות הנוער לפתח את השחקנים שמגיעים אליהן כדי ל"גזור קופון".
התמריץ הכספי אמור לדחוף את קבוצות הנוער ונערים לעבוד יותר על פיתוח השחקנים מאשר על זכיה בתארים.

 

החובות

בכדי ליצור תקציב פיצויים לקבוצות הנוער, כמובן שיילקחו סכומים מכל קבוצות שלושת הליגות הבכירות בישראל.
הסכום ייקבע בכל שנה מחדש ויחולק שווה בשווה בין כל קבוצות הליגה.
קבוצות לא יוכלו בשנה הראשונה להשאיל שחקנים שנבחרו בסיבוב הראשון (של כל ליגה) לליגות נמוכות יותר.
בנוסף, מכירת השחקן בתוך הארץ תתאפשר רק לאחר שנה וחצי.
גם כאן, מדובר בתמריץ לקבוצות לתת לשחקנים הצעירים זמן משחק בקבוצה בליגת העל. שחקנים שנבחרו בדראפט לא יוכלו לעבור לקבוצות הצעירות של המועדון – במילים אחרות, שחקן שנבחר בדראפט הופך לשחקן הקבוצה הבוגרת בלבד.
והחובה האחרונה, שחקן שהגיע לשנה השלישית בחוזה ולא שיחק כמות דקות מסויימת, יוכל להשתחרר מהחוזה בחינם.

סיכום

ישנם לא מעט דברים בכדורגל הישראלי שמצביעים עליהם כעל "סיבות להתרחקות שלנו מאירופה".
טור זה מציע פתרון לאחת הבעיות הללו – פיתוח שחקני נוער והכנסתם לליגות הבכירות.

אני יודע, הרעיון שהוצע פה כמעט ולא בר יישום וכנראה שאם יוצע לקבוצות ליגת העל יידחה ברוב קולות.
אבל גם אם השיטה עצמה לא תוכל להתקיים, נקודות הבסיס שלה: הדחיפה לפיתוח שחקני הנוער, השילוב של השחקנים בקבוצה הבוגרת מגיל צעיר ושחרור השחקנים מהתחייבויות לקבוצת האם. אלו נקודות שחייבות להתקיים, בכל שינוי שלא יהיה.

הערת סיום: מטרת הטור הינה להוביל לשיח שיעלה רעיונות לאיך לקדם שחקנים צעירים. לכן מאוד מתבקש שתוסיפו רעיונות משלכם בתגובות לאיך ניתן לעשות זאת.