השבוע קרה לי משהו שאני לא חושב שקרה לי אי פעם. יצאתי עצבני ממשחק של מכבי תל אביב, על כך שהיא איבדה נקודות. טוב, לא ממש התעצבנתי על השער שספגה, אפילו שמחתי, אבל כמה שהתעצבנתי על ההתנהגות של טל בן חיים.
את מה שקרה כולם יודעים. הוא החמיץ ממצב קורץ בדקה ה-92', במקום למסור לעדן בן בסט, דקה בדיוק לפני שבית"ר השוותה ממצב נייח לא מחייב. אבל מה שלא כולם שמו לב אליו, הוא שבזמן הבעיטה החופשית, בן חיים שמר כביכול על אבוחצירה. ברגע שהבעיטה ננעצה במשקוף, גם הוא וגם חלוץ בית"ר הסתובבו והסתכלו, אבל בעוד ששמעון התקדם ונגח את השוויון באין מפריע, טב"ח עמד והסתכל. לא זז, לא רץ עם השחקן שהוא כביכול שומר עליו. אז כן, אבוחצירה נכנס כמחליף, וטב"ח שיחק כבר 90' דקות והיה עייף, אבל זאת לא רק העייפות, אלא הגישה.
אם במשחק הזה אפשר היה לתרץ זאת בעייפות, אז מה קרה לפני שבוע נגד איטליה כשבדקה ה-14 הוא לא סגר את הצד שלו ואפשר לאיטלקים לעלות ליתרון מהיר? אפשר היה לראות אותו, רחוק מאוד מבונונטורה, רץ בעצלתיים. כי שחקן ברמתו כנראה לא צריך לעשות הגנה. אז אתם מבינים שהעצבים שלי על טב"ח לא באמת מגיעים בגלל דאגתי למכבי ת"א, אלא התבשלו אצלי מאז השבוע שעבר מול איטליה. כולם זוכרים לבן חיים את המשחק המצוין, הלחימה, השער וכו'. אבל האגואיזם והילדותיות הזאת כל כך פוגעת בו. דקה אחרי הגול הוא פרץ במה שיכלה להיות הזדמנות לנבחרת ישראל. אבל במקום למסור, הוא היה בטוח שהוא מסי. וזה ממש עיצבן אותי. כי טל בן חיים הוא למעשה המראה של הכדורגל הישראלי. מצד אחד מוכשר כשד, אבל גם חוצפן, אגואיסט ולא מספיק מתאמץ בהגנה, לא מספיק מקצוען. הוא נותן לך את ההרגשה שהוא גדול ואפשר להוציא ממנו משהו, אבל בסוף השטויות משתלטות עליו. אולי אני מגזים, אבל אני עדיין חם מהסיפור הזה.
אני בדרך כלל לא כותב טורים כאלו, אבל בשבוע האחרון הוא ממש הכעיס אותי. ואתם יודעים למה זה כל כך מעצבן? כי בן חיים ממש מוכשר, והוא אחלה שחקן, אולי המוכשר ביותר בליגה שלנו. ודוקא אנשים שאתה מעריך הם אנשים שאתה יותר ביקורתי כלפיהם. אם זה היה שחקן אחר, פחות טוב, הייתי פשוט מלגלג עליו, בטח שלא מתעצבן. משחק ההתקפה של הנבחרת נתקע אחרי שיצא וחבל שלא המשיך. בגלל זה ההתנהגות שלו כל כך מעצבנת אותי. אז בן חיים מכוון לאירופה, והמשחק מול זניט בליגה האירופאית הוא בדיוק המקום שלו לשווק את עצמו. הוא ניסה לעשות את זה מול איטליה, אבל כדי לעשות באמת את קפיצת המדרגה ולהרשים סקאוטים, הוא צריך להראות שהוא שחקן שלם יותר, שגם יודע לקבל החלטות טובות ולהיות שחקן שלם יותר.
כאן משחקים בכיף
תגידו מה שתגידו על טביב, כיף לראות את בית"ר שלו. הם איכשהוא הפכו לסוג של אנדרדוג כזה נחמד, שמשחק גם התקפי, מוציא מעצמו מעבר. ויש שם אווירה שמחה. זה לא רק הרכש האיכותי והבינגו בזרים. הרבה שחקנים עברו בשנים האחרונות במכבי חיפה ולא הצליחו שם – מצד אחד יש את אלו שעברו להפועל ת"א – שיימן, עזרא, תורג'מן, דגני, שוב פעם דגני, פלאח ועוד ועוד… וכולם המשיכו בבינוניות שלהם שם. ומצד שני השחקנים של חיפה שעברו לבית"ר – שכטר, אבוחצירה, ורד, מויאל, גבאי. כולם יחסית פורחים. וזה לא כי הם שחקנים הרבה יותר טובים מאלו שעברו להפועל. זה מלמד קודם כל על המצב הארגוני הקשה בהפועל ת"א וחיפה, אבל גם על המערכת התומכת וחדר ההלבשה החיובי שיש בבירה הירושלמית. גורם לי אפילו, לא יודע… לסמפט אותם. כנראה שאני מזדקן.
