על הניצחון ההיסטורי של מכבי חיפה

אמש על פניו נרשם משחק שגרתי ביותר שבו מכבי חיפה יצאה מבלומפילד עם ניצחון של 1-3 על בני יהודה במסגרת המחזור ה-20 בליגת העל.

אלא שעבורי, לפחות ברמה האישית, המשחק הזה היה הרבה יותר משמעותי. צפיתי במשחק מיציע העיתונאים, כשליח אתר ה'זווית'. בעוונותיי יצא לי פעמים בודדות לסקר אירועי ספורט מהמגרש, אבל זאת פעם ראשונה שאני מסקר הקבוצה שאתה אוהד מהיציע, וזאת חתיכת הגשמת חלום.

מעבר לכך, בתור מישהו שגדל בדרום ואוהד קבוצה בצפון, ובלי קשר בחור די עצלן ובטטת כורסא מדופלמת, לא יצא לי להיות להיות בהמון משחקים של מכבי חיפה, מתבייש להגיד שמדובר בערך ב-20.

אבל יש לי תירוץ! יש לקבוצה מאזן נוראי במשחקים של מכבי חיפה שבהם אני נוכח! שני ניצחונות ליגה בסה"כ, אחד מהם עצוב מאוד במחזור הסיום של עונת 2002/03 שלא הספיק לאליפות,  זהו. עוד ניצחון בפנדלים על בית"ר בגביע בקריית אליעזר, ושני ניצחונות באירופה. אני יכול להוסיף על מאזן האליפויות של מכבי חיפה בעונות שבהן אני צופה במשחקים שלה, אבל אני לא רוצה שפורום האוהדים יוקיע אותי כמנחוס רשמי.

כך שאתמול היה חתיכת יום מרגש – פעם ראשונה שאני רואה אותה כובשת שלושה שערים בליגה, פעם ראשונה בבלומפילד המחודש, עם ניצחון יחסית משכנע, ועוד מסקר ממרום יציע העיתונאים, אז האם הייתה חוויה בלתי נשכחת ומרגשת? מממ לא כל כך. למה? הנה הנקודות שלי על המשחק:

• הקהל הירוק הביא כ-9,000 צופים ומילא את הצד הצפוני ועודד ועשה שמח כהרגלו, ועדיין, האיטצדיון היה שני שליש ריק. רוקאביצה כבש בדקה ה-90' מול אף אחד וזה די מבאס לראות אצטדיון כל כך גדול כל כך ריק.
• אני לא יודע מה צריך לקרות כדי שבני יהודה תחזור לארח בשכונת התקווה, לא יודע כמה זה יעלה וכמה זה מסובך, אבל זה חייב לקרות. גם כדי לא לשחוק את בלומפילד, ואני בטוח שזה יהיה שווה להם עוד קהל, ועוד נקודות בכל עונה.
• עוד סיבה לכך שלא התרגשתי?  המשחק היה די מנומנם. מכבי חיפה שיחקה בהילוך שני במחצית הראשונה, הפעילה לחץ מינימלי והשיגה שני שערים נדירים בחצי הראשון וכך יכלה להוריד עוד הילוך במחצית השנייה, וגם ההתעוררות של בני יהודה הייתה חצי כח. יכול להיות שבצדק מבחינתה של חיפה לקראת רצף המשחקים הקשה הבא עליה לרעה בשבועיים הקרובים, אבל את הצופה הממוצע, זה די שיעמם.

  

• יש לי בעיה עם ניהול המשחק של מרקו בלבול. מעריך המון את עבודתו, הביטחון שנתן לצעירים, השיטתיות, השקט וכו' – אבל האסטרטגיה העיקרית שלו היא בעיקר – לא לגעת עד שאין לי ברירה. ניהול הסגל שלו נראה לי בעייתי גם מבחינת עומסים וגם מבחינת מתן ביטחון לשחקני הספסל בלשון המעטה, ואני לא מתייחס רק לשועה, אלא גם למוחמד עוואד ועוד שחקני סגל שמקבלים שברירי דקות.
• מרקו היה מצוין למערכת העונה לצורך ייצוב הספינה וצריך עוד לראות כיצד תתפתח העונה הזו, אבל אני חושב שבקיץ מכבי חיפה צריכה לחשוב על הצעד הבא ואיך היא משתדרגת עם מאמן שמגיב בשטח, עושה שינויים בזמן אמת, וקצת פחות מקובע והססן.
• לגבי ירדן שועה – אני לא יודע מה קורה בחדרי ההלבשה, אני יודע מה שאני רואה על המגרש וכשהוא מקבל את ההזדמנות שלו, גם אם היא לכמה דקות, קורים דברים טובים. מצד אחד מכבי חיפה לא רוצה להרשות לעצמה לאבד אותו, למקרה של פציעות, הרחקות ומשחקים בהם תיתקע. אני לא חושב שבלבול מעניש אותו, הוא פשוט לא צריך אותו כרגע לאורך זמן וכחלק מהקיבעון שלו הוא לא מקבל דקות. כפי שאנחנו רואים, לא נראה שזה יחזיק לאורך זמן ויהיה חבל מבחינתי עם ההימור הזה על שועה יתברר ככושל, מבלי שבאמת נתנו לו צ'אנס.
  
• נקודת אור 1: במהלך המשחק התבשרנו שקארים פריי כבר לא יגיע למכבי חיפה אחרי שחתם באמן ההולנדית, אבל לחיפה אין מה לדאוג. יש לה את יאניק וילדסחוט, שמבחינתי הרבה יותר מתאים למכבי חיפה הזו. שקט, צנוע, עובד קשה ותכליתי, ואתמול בעוד משחק מצוין, הוא הוכיח את העליונות שלו על הליגה.
• נקודת אור 2: המשחק בסיבוב הקודם מול בני יהודה היווה את שירת הברבור של גיא חיימוב במכבי חיפה, לאחר שאיחר לזנק לשער השיוויון המאוחר של הכתומים. אני חשבתי שדי הגזימו עם הביקורת על השוער, וההגנה לא כיסתה את הבועט, אבל דווקא אתמול, סיבוב שלם אחרי, ג'וש כהן במשחק שקט ומלא ביטחון הוכיח שהוא מרוויח ביושר את אפודת השוער הראשון.
• למרות ה"קיטורים" הקטנים, אני נהנה ממכבי חיפה הזאת. יש לה כח התקפי עצום ונדיר במחוזותינו, יש לה אופי, ושקט. ובגלל הפערים העצומים מיתר קבוצות הליגה, היא תצליח להישאר במירוץ האליפות קרוב לקו הסיום, אבל אני בספק אם היא תצליח לחצות אותו ראשונה.