//נכתב על ידי מתן שרון ונתנאל אברהם
השבוע חזר אל מחוזותינו אחד מהחלוצים האיכותיים ביותר שהכדורגל הישראלי ידע לספק. עומר דמארי חתם על חוזה חדש במכבי חיפה והושאל לעונה וחצי מרד בול לייפציג. לא מעט פרשנים העלו ביקורת על ההחתמה, הן מצידה של מכבי חיפה והן מצידו של דמארי. מדובר בקבוצה במצב לא פשוט, אחרי הדחה מהגביע וככל הנראה מחוץ למאבק האליפות ומולה חלוץ שעבר מס' פציעות לא פשוטות ומחזיק בסטטיסטיקה של חמישה שערים בשנתיים האחרונות. האם דמארי לקח את ההחלטה הנכונה? מה כושרו הנוכחי? האם הוא ה-X פקטור שמכבי חיפה הייתה צריכה כדי לחזור למאבק האליפות? והאם נזכה לראות את אותו חלוץ מחונן שכבש 56 שערים ב-101 הופעות במדי הפועל ת"א? ננסה לנתח את זה, מנקודת המבט שלנו.
מאותו יום, הקריירה של דמארי משנה כיוון ונמצאת בנסיגה מתמדת. כשהגיע החלוץ הוא סבל ממחלת הנשיקה ולאחר מס' אימונים ברד בול לייפציג, שהייתה אז בליגה השנייה, נפצע והושבת למס' חודשים. בראיון שנערך עם החלוץ אמר "כשהגעתי לליגה הגרמנית קיבלתי הלם. אומנם ליגה שנייה, אבל הרמה הרבה יותר גבוהה מהליגה האוסטרית, עם כל הכבוד. לא באתי מוכן, ואחרי כמה אימונים נפצעתי ופספסתי נתח עיקרי. בגדול – לא סיפקתי את הסחורה. בלייפציג הציפיות ממני היו בשמים, קנו אותי בהרבה כסף, היו לי כמה משחקים טובים אבל לא כבשתי, שזה מה שציפו ממני". לאחר תקופה לא מוצלחת, בלשון המעטה, דמארי חוזר לליגת האוסטרית בהשאלה לרד בול זלצבורג. הפתיחה הייתה מדהימה – שלושה שערים בחמשת המשחקים הראשונים – והיה נראה שהכל מסתדר, אך החלוץ שוב נפצע, שובר את כף הרגל ומסיים את העונה עם ארבע שערים באמתחתו. מאז עוד הספיק לעבור תקופה חסרת משמעות אצל האחרונה ברשימת התאגיד רד בול – ניו יורק.
בדיוק שנתיים לאחר מכן, יעלה בפעם הראשונה מזה למעלה משלוש שנים לערוך חימום על כר הדשא לקראת הופעה מחודשת בליגת העל. חמישה שערים בלבד בשנתיים האחרונות לחלוץ בסדר גודל של עומר דמארי, שאמר באותה תקופה "לא זוכר מתי נהניתי מכדורגל", עלולים לרסק קריירה. לא אם תשאלו אותו. בעיני רבים דמארי נחשב כדוגמה ומופת לאופן שבו צריך להתנהל שחקן כדורגל מקצועני. מעבר לכישרון של החלוץ הישראלי, מדובר באחד השחקנים שעפ"י מאמנים עובד קשה באימונים ולא מוותר לעצמו. בנוסף, דמארי מאופיין בצניעות שאם לומר את האמת, שונה ממה שאנו מכירים מהכדורגלן הישראלי הטיפוסי. למרות הקשיים וחוסר ההצלחה שעבר באירופה, הוא תמיד לקח אחריות ולא הטיל אשמה על אחרים. "לגרמניה הגעתי לא מוכן מנטלית, לא הייתי ברמה, לא ביכולת הפיזית. לא אשקר, אני לא בורח מזה, אני תמיד אומר את האמת".
בראיון לחדשות הספורט, עוד בתקופתו בהפועל, ציין דמארי שמבחינתו כף רגלו לא תדרוך בקריית שלום. "אמנם לא גדלתי בהפועל, אבל היא הפכה לבית שלי והרגשתי מחויבות כלפי האוהדים שלא אעבור למכבי. אין שום סיכוי שאשחק אי פעם במכבי, בעד שום סכום שבעולם, אני אדם של עקרונות." ולעומת שחקנים רבים שיצאו בהצהרות נאמנות לקבוצתם, דמארי, כעוף מוזר ומיוחד בנוף הכדורגל שלנו, עמד בהבטחתו.
במעמד החתימה, השיב דמארי לעיתונאים, בשלווה המאפיינת אותו: "לא מפחד מלחץ, אעמוד בציפיות". החלוץ חוזר לליגת העל מנוסה יותר ומחושל יותר ונראה שמכל האופציות האפשריות, דמארי בחר את האופציה הטובה והנכונה ביותר עבורו, כאשר הוא משלים שלישיית התקפה מהטובות והמוכשרות בישראל ביחד עם אלירן עטר וגילי ורמוט, איתו שיתף פעולה עוד בימיו היפים באדום. האם הצבע הירוק והחלוץ המנוסה יתאימו אחד לשני כמו כפפה ליד? האם דמארי יצליח לשחזר את היכולת, ואת חוש כיבוש השערים שכ"כ אייפנו אותו? מה דעתכם?
