// מאת עדן הרשקוביץ
בכל רחבי העולם יש כבר עשרות שנים חוקים ברורים לגבי הסמלים שמופיעים על חולצות המשחק. הסמל נחשב כקודש הקודשים המאפשר שייכות, זהות ולעיתים אורח חיים. אז איך קרה שבארץ הקטנה שלנו הסמל הפך למטאפורה של תרבות ספורט לקויה?
"סמל הוא ייצוג של מושג כלשהו כמו רעיון, חפץ, איכות ועוד. הסמל מקבל משמעות וחשיבות מעבר לזו הקיימת בו כשלעצמו." (ויקיפדיה)
בשנת 1958 חגגה יובנטוס האיטלקית אליפות עשירית בתולדותיה. בטורינו חגגו את המאורע ההיסטורי בכך ששמו כוכב מוזהב מעל הסמל. המסורת נשמרה, התפשטה כאש בשדה קוצים לכל אירופה והגיעה למחוזות הכי שוליים בעולם הכדורגל, כולל במדינתנו הצנועה. בעקבות אותה התפשטות יש לא מעט קולות שמציינים שזו דרך ציון לגיטימית, ויש אחרים שאומרים שהמעשה יוצר לא מעט בלבול ובעיות.
בעונת 07\2006 אותה יובנטוס ירדה לסרייה ב' בעקבות פרשת שחיתות. זו למעשה הייתה עונתה הראשונה של הגברת הזקנה בליגה הנמוכה והפרשה הכתה גלים בכל העולם וכמובן בארץ המגף, שכן קבוצות משתי הליגות הבכירות היו מעורבות בהטיית משחקים. לאחר מכן כצפוי גם נשללו האליפויות של יובנטוס ובעקבות זאת האליפות על הנייר עברה ליריבה המרה – אינטר מילאנו. עונה לאחר מכן חזרו בקלילות הביאנקונרי לסריה א' ובסטייל רב זכתה הגברת הזקנה באליפות ה… תלוי את מי שואלים.
בעקבות מחלוקת שלילת האליפויות של יובנטוס, סירבה חברת נייקי, המלבישה של יובנטוס באותה העונה, להכיר במספר האליפויות של יובנטוס. באיטליה כאמור, על כל עשר אליפויות אפשר לשים כוכב נוסף מעל הסמל – זכר לאותה החלטה של 58'. לפי התיעודים הרשמיים, יובנטוס זכתה עונה קודם לכן באליפות ה-28 בתולדותיה, אך בטורינו חזרו וטענו שהם זכו באליפות ה 30 – כלומר כוכב חדש מעל הסמל.
כאות פשרה, הציע אנדראה אניילי, נשיא הקבוצה, שהמדים יישאו עליהם את הכיתוב "30 אליפויות על המגרש" מתחת לסמל הקבוצה, מה שקרה לאחר מכן.
בלא מעט מדינות יש חוק ברור שממשיך את הדרך שהחלה באיטליה. בשנת 2000 החליטו בטורקיה שכל עשר אליפויות זה הרבה מידי, והחלטת ההתאחדות הייתה שבכל חמש אליפויות יהיה ניתן להוסיף כוכב.
מספר מדינות באירופה, כמו דנמרק ואיסלנד, אימצו את ההחלטה. ההתאחדות הגרמנית החליטו ב 2004 לשנות לגמרי את השיטה והחליטו לספור אליפויות רק כאשר הבונדסליגה נכנסה לתוקפה, משמע, משנת 63 וכל ספירה קודמת אינה נחשבת. שלוש אליפויות – כוכב אחד, חמש אליפויות בשני כוכבים, עשר בשלושה כוכבים ועשרים אליפויות בארבעה.
בזירה הבין לאומית ברזיל הייתה הראשונה לקפוץ על הטרנד לאחר מונדיאל מקסיקו 70' כשלאחר מכן הצטרפה איטליה ורק בעשורים האחרונים הצטרפו שאר הנבחרות וצירפו כוכב אחד על כל זכיה במונדיאל.
אז מה קורה במדינה שלנו, ואיך כל זה קשור לתרבות ספורט לקויה?
בישראל, כמו בישראל, אנחנו נמצאים בבלאגן. מכבי חיפה ב 2006 יצרה טרנד חדש (ישן) שכן זכתה באליפות העשירית בתולדותיה וכדי לציין את המאורע צירפה כוכב זהב מעל הסמל. הראשונה להצטרף הייתה הפועל תל אביב עם אימוץ השיטה הטורקית דווקא והופיעו מעל הסמל שני כוכבים – כוכב על כל חמש אליפויות.
ב2009 הצטרפה שיאנית האליפויות מכבי תל אביב. בקריית שלום החליטו שהדרך האיטלקית כנראה לא מתאימה לשיאנית, שכן גם לה היה כוכב בודד אחד או שהשיטה הדרום אמריקאית לא תוכל להראות כמו שצריך, אז החליטו על השיטה הטורקית בדומה לצד האדום מתל אביב, 19 אליפויות משמע שלושה כוכבים (מאז הוסיפו הצהובים כוכב נוסף).
מקרה דומה ניתן למצוא גם אצל הקבוצה מאם המושבות. הפועל פתח תקווה מהליגה השנייה הצטרפה גם היא בשנים האחרון והוסיפה כוכב אחד על ששת האליפויות, זכר לרצף ההיסטורי בשנות ה60. מנגד, בית"ר ירושלים שבאמתחתה גם כן שש אליפויות, נשארה מאחור כשלמעשה הקבוצה מהבירה לא שייכת לאותו מועדון אקסלוסיבי לה שייכות הקבוצה מצמרת ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי ואומנם שינתה את הסמל לא מעט, אך לא התווסף כוכב מעולם.
מכבי נתניה שברה את הכלים עם חמישה כוכבים, אחד על כל אליפות – דבר הנהוג בד"כ במדינות דרום אמריקה בה מציינים בכוכב כל תואר של הקבוצה. על אותו משקל ניתן למצוא את קריית שמונה הצפונית שגם לה כוכב אחד – זכר לאליפות הבודדת אי שם בשנת 12\2011.
הקבוצה האחרונה ברשימה היא הקבוצה הדרומית ביותר בליגת העל – הפועל באר שבע. בדרום הכניסו את הכוכב לסמל ב 2016 לאחר שזכתה באליפות השלישית בהיסטוריה של המועדון, ונדמה היה שאימצו בנגב את הגירסא הגרמנית לעניין. מאז הוסיפה הקבוצה של אלונה ברקת עוד שתי אליפויות, מה שיכל להקנות להם בבונדסליגה כוכב נוסף.
אז נכון, אפשר להתווכח רבות על הנושא שמעלה לא מעט שאלות כמו ממתי מתחילים לספור או איזו דרך מוצלחת יותר והאמת, צריך גם להודות שזה לא מה שיעזור לנו לעלות למונדיאל או יורו לאחר 50 שנה ולפתח פה כדורגל כמו במדינות מערב אירופה.
אבל, אין ספק שהנושא הוא עוד חלקת דשא צהובה ולא מטופחת בדבר הזה שנקרא תרבות ספורט שכל כך זקוק לשינוי. בתחום שיש כל כך הרבה בלאגן ושכונה לאורך ההיסטוריה, קצת סדר וחוקים בדבר המשמעותי כל כך שנקרא "סמל הקבוצה" – לב ליבו של האוהד הממוצע, אותו סמל שמאפיין לעיתים רבבות של אנשים מכל הסוגים והמינים, בהחלט לא יזיק, להפך.
