סיפור ההצלחה של אלופת המדינה המהירה באירופה

זהו זה?! כל כך מהר? כן, אתם לא טועים. תגידו המון מזל טוב למכבי תל אביב, אלופת המדינה לאחר 28 מחזורים בלבד. הצהובים מבטיחים את האליפות 8 מחזורים לפני סיום העונה בנצחון הביתי 1-0 על מכבי חיפה, ובכך רושמת הישג מרשים, האליפות המהירה ביותר העונה באירופה! איביץ' וחניכיו יכולים להיות גאים בעצמם מאוד על עונה שהיא בעיני רבים על סף השלמות.

התל אביבים מצטרפים ל-3 קבוצות נוספות ביבשת שלא נוצחו עד כה העונה (פרט לנומה קאליו אלופת אסטוניה, שם הסתיימה הליגה באוקטובר האחרון), ומסמנת את עצמה בגדול על המפה האירופית. בנוסף, הצהובים ממשיכים לשבור את שיא המועדון שעומד כרגע על 34 משחקים רצופים ללא נצחון – רחוקה 12 משחקים מהשיא ההיסטורי של מכבי חיפה שעומד על 46 כאלו.

סיפור האליפות מורכב מהמון גורמים, אך הגורם העיקרי הוא המאמן ולדימיר איביץ' ששלט וניהל את הקבוצה והשחקנים כמו בובות על חוט (אפרט על כך בהמשך). השליטה של הצהובים בליגה הייתה אבסולוטית, כל קבוצה שהגיעה למשחק מול מכבי קיבלה ממנה שיעור בכדורגל. הקבוצה כבשה יותר מ-2 שערים בממוצע למשחק, וספגה 12 שערים בלבד עד כה ב-28 משחקים. במהלך כל המשחקים העונה ראיקוביץ' לא ספג 2 שערים באותו משחק, ובהובלתו הפך את קבוצת ההגנה לאחת הטובות בתולדות הליגה. לאף קבוצה לא היה רעל בעיניים ורעב להשיג כל כדור על המגרש ולנצח כל משחק כמו שהיה למכבי תל אביב העונה.

במהלך הכתבה אבחן את אותם גורמים שאפיינו את הצהובים לאורך כל העונה, ואסיים עם מבט קצר אל המבחן הבא של התל אביבים, מוקדמות ליגת האלופות.

ולדימיר איביץ' – מאמן שלא נראה כמותו בארץ הקודש

לאחר קריירת משחק מרשימה, שכללה 3 אליפויות סרביה, 106 שערים ב-392 הופעות והופעה במונדיאל 2002 עם הנבחרת הסרבית, החל המאמן של מכבי את קריירת האימון שלו בעונת 2013 בקבוצת הנוער של פאוק סלוניקי במדיה פרש ממשחק. לאחר 3 עונות בה זכה עם הקבוצה באליפות אחת, עבר לאמן את קבוצת הבוגרים וזכה איתה בגביע היווני. בקיץ 2018 הגיע המאמן הסרבי לקרית שלום וכבר בדריכתו הראשונה בקבוצה הטביע את חותמו, והשאר היסטוריה.

איביץ' הגיע כדי לאמן שחקנים ולא שמות, והוא דאג להבהיר את זה מהר מאוד לבעליו. לא עניין אותו איזה כוכב אתה, אלא כמה אתה משקיע והאם אתה תוכל לפתוח בהרכב במשחק הבא. הוכחה לכך הוא שרן ייני קפטן הקבוצה, שבחודש וחצי הראשונים של העונה לא ראה דקות משחק, כי החליט להצטרף באיחור לאימוני הקבוצה בתחילת העונה עקב הולדת בנו, ואיביץ' לא ויתר לו, עד שאחד הסמלים הגדולים במועדון בשנים האחרונות הוכיח כי הוא ראוי לשחק על הדשא.

הפילוסופיה של איביץ'

משמעת היא אחד הדברים הכי משמעותיים בתורת האימון של איביץ'. היא באה לידי ביטוי בחדר ההלבשה ובאימונים, השחקנים ממושמעים מאוד למאמן ונותנים לו כבוד תמידי. אף אחד מהשחקנים לא חולק על דבריו וכולם מצייתים. לא סתם באחד הראיונות העונה, שוער הקבוצה פרדראג ראיקוביץ' אמר בציניות מהולה בטיפת אמת שהשחקנים הם ה"חיילים של איביץ'", שעולים בטירוף לכל משחק ומשחקים קשוח. מעבר לפן יחסי המרות בין המאמן לשחקנים, המשמעת מבוטאת גם כמשמעת טקטית על המגרש, לאיביץ' יש תוכנית משחק מסודרת ואף שחקן לא סוטה ממנה. השחקנים נמצאים בכושר גופני גבוה באופן תמידי וזה תורם להם למשמעת החזקה, לא להתעייף בדקות הסיום ולהשיג נקודות קריטיות במשחקים קשים. המאמן שולט בשחקנים שלו ביד רמה ומכיר את החולשות והחוזקות של כל אחד מהם וכך יודע כיצד לנהל אותם בצורה הטובה ביותר.

מה שאפיין את איביץ' במהלך כל העונה הוא השימוש ברוטציה. כמעט לאף שחקן בקבוצה לא היה מקום מובטח בהרכב במהלך כל העונה, והשיטה הזו עובדת מצוין. רק פעמיים במהלך העונה איביץ' עלה עם אותו הרכב בשני משחקים ברציפות, ונראה שהוא ידע למה. הוא שומר על התחרות הבריאה בין השחקנים על מקום בהרכב, מי שהרשים אותו באימונים עלה לשחק. כך נוצר מצב בו כל הסגל נותן 100% באימונים ומחכה בציפייה רבה לרגע שלו לעלות.

פעמים רבות במהלך העונה שחקני התקפה כדוגמת יונתן כהן או אלירן עטר שיחקו מצוין וכבשו שערים במשחק אחד, אבל פתחו על הספסל במשחק שאחריו. הרבה אומץ דרוש למאמן כדי לקבל החלטות כאלו, אבל פשוט אי אפשר היה לבקר את איביץ', כי כל שחקן שעלה בהרכב הראשון שיחק בטירוף וברעב להצליח ולהוכיח את מקומו, כי מי יודע מתי הפעם הבאה שהוא יפתח בהרכב. איביץ' ניווט את הספינה ונתן במה לשחקנים, כך גדלה המשמעות של כל שחקן באופן אישי בסגל ובעקבות זאת עלתה התפוקה הקבוצתית באורח פלא.

ראוי לציין, כי בנוסף לרוטציה, השימוש בשחקני הספסל כקלף מנצח היה דבר נפוץ אצל איביץ'. שחקנים רבים עלו מהספסל, הכניסו רוח רעננה למגרש ושינו את המשחק לטובה, וגם במקרים בהם מכבי לא התקשתה, הם דאגו להכאיב יותר ליריבות. אבי ריקן הוא דוגמה מצוינת לכך, הקשר הותיק ממוקם במקום ה-3 בטבלת הכובשים בקבוצה עם 6 שערים, כש-5 מהם נכבשו כשהוא עלה מהספסל.

שיטת המשחק של הצהובים

בניגוד לג'ורדי קרויף, שבעונתו האחרונה בקבוצה כמאמן אהב לשחק עם 3 בלמים ושני מגנים תוקפים בדמות דור מיכה ואלי דסה (מערך שביטל את מיכה לחלוטין במגרש ולא הניב תוצאות משמעותיות), איביץ' השתמש במערך 4-3-3 יציב לאורך כל העונה וזה השתלם לו. המגנים האיכותיים של מכבי ידעו לשלב בין עבודת הגנה לבין תמיכה תמידית בחלק ההתקפי (רשמו יחדיו 9 בישולים ו-39 מסירות מפתח).

שלישיית הקישור כללה שני קשרים הגנתיים וקשר התקפי אחד שמשחק מתחת לשלישיית ההתקפה, לרוב בעמדה הזו שיחק דור מיכה. הסרבי הציב שני קשרים אחוריים כדי לשלוט במרכז המגרש, לחטוף כדורים ולהניע את הכדור קדימה. במהלך ההתקפות הייתה תמיד הצטרפות של הקשרים הדפנסיביים שתרמו לגיוון באופציות התקיפה על שער היריבה. ראיה לכך הוא דור פרץ, הקשר האחורי המוביל של הקבוצה בעונה האחרונה, שכבש העונה 5 שערים ובישל עוד 2 בעקבות התמיכה שלו בהתקפות הקבוצה. העונה של שחקן העתיד של מכבי תל אביב הייתה עונת השיא שלו בקבוצה, לאחר שחזר מהשאלה בהפועל חיפה ושיחק עונה נוספת במועדון, חיזק את מעמדו העונה והוא חלק משמעותי מאוד בקישור של הצהובים.

החלק הקדמי של מכבי ת"א מורכב משני שחקני כנף, חלוץ מרכזי וקשר שמשחק מתחתיו. החולייה הנפלאה הזו הייתה רעבה לשערים בכל שניה במגרש, עד לשריקת הסיום. מהדקה הראשונה הם הפעילו לחץ מסיבי על היריבות שהתקשו כל כך להניע כדור בחצי המגרש שלהם, לרוב זה הוביל לכדורי גובה מיותרים והעברת השליטה לקישור הצהוב, ולפעמים זה הסתיים בחטיפות כדור משחקני ההגנה ויצירת מתפרצות שהובילו לשערים קלים.

בעמדת הקשר ההתקפי, נמצא השחקן הטוב ביותר בקבוצה וגם בליגת ג'פאניקה, הלוא הוא דור מיכה. השחקן שגדל במועדון עומד לזכות בשחקן העונה בליגה ובצדק. הוא המנוע בחלק ההתקפי של מכבי והשחקן הכי יצירתי שיש לליגת העל להציע. הוא תמיד רוצה לקבל את הכדור במגרש, לא מפחד מלקחת אחריות ולנשוא את ההתקפות על גבו. העונה הוא מוביל את טבלת הבישולים בליגה עם 10 כאלו, יכולת המסירה של מיכה היא מופלאה, הוא מזהה את תנועות חבריו לקבוצה על הדשא, יודע לנתב את הכדור למקומות הנכונים בצורה נהדרת, ולהעמיד את שחקני ההתקפה מול השוער ואת שחקני הכנף להעברת כדורי רוחב לסירוגין.

הוא מוביל את הליגה עם 52 מסירות מפתח והעביר 72 כדורי רוחב עד כה העונה. הוא תורם למשחק הלחץ המצוין של הצהובים בשליש הראשון במגרש של היריבה, כשהוא מתקל 0.8 כדורים בממוצע למשחק ומחלץ 1.5 כדורים בממוצע למשחק. מיכה הוא השחקן הכי משמעותי בקבוצה ובמיוחד כשהוא משחק בתפקיד שהוא כל כך אוהב, התפקיד הכי גמיש על המגרש. מיכה נמצא בכל מקום, סוטה לאגפים כדי לבצע דאבל-פסים עם המגנים וליצור כדורי רוחב, נמצא במרכז המגרש כדי לעזור לקישור להשתלט על האמצע, וגם להיות בקרבת הרחבה על מנת להכניס כדורי עומק מוצלחים ואף לאיים על השער בעצמו.

שלישיית ההתקפה של האלופה הנכנסת היא ההוכחה המושלמת לכך שה"רוטציה של איביץ'" עבדה כל כך טוב העונה. בסגל של הצהובים ישנם 6 שחקנים שיכולים להתאים לשלוש העמדות בהתקפה, ואיביץ' נהג לתת לכולם לשחק המון פרט לשוינפלד, שגם בדקות המועטות בהן שיחק הצליח למצוא את השער, ואף זכה לכבוש את שער האליפות במשחק האחרון מול החיפאים. המאמן הסרבי יצר מאותם שחקנים פאזל חדש בכל משחק, השתמש כמעט בכל קומבינציה אפשרית וידע בדיוק מה הוא עושה. בכל הנצחונות של מכבי תל אביב העונה, רק ב-3 משחקים לא כבשו שחקני החלק ההתקפי. בכל משחק עלו החלוצים ושחקני הכנף ונתנו 200% על מנת להוכיח את מקומם בהרכב כדי שאיביץ' ישתכנע שהם ראויים לפתוח במשחק הבא.

את עמדת החלוץ לרוב אייש איתי שכטר שנתן עונה מעולה. תחת מאזנו של החלוץ הותיק יש 6 שערים ו-3 בישולים, אך מעבר לנתונים ההתקפיים, שכטר עבד קשה על המגרש, תרם רבות בעבודת הלחץ, ידע להחזיק את הכדור והמון פעמים סטה לאגפים ומעט לאחור כדי לפנות שטחים לשחקני הכנף והקישור שנכנסו גם הם לרחבה ואיימו על השאר, וכך יצר גיוון רב בהתקפות הקבוצה בעזרת התנועה שלו בלבד.

עומר אצילי ואלירן עטר היו השחקנים הבולטים בהתקפה של מכבי עם 21 שערים יחדיו, שני השחקנים הללו עם יכולות בעיטה ודריבל אדירות, והם שחקני ההתקפה הכי טובים בקבוצה. אך כידוע לא רק הם תפקדו כשחקני הכנף של הקבוצה. שתי ההפתעות הנעימות של החולייה ההתקפית הן יונתן כהן וצ'יקו אופואדו, שלקחו חלק לא פחות משמעותי מאשר השניים שצוינו למעלה. מתחילת העונה הם השקיעו המון ונתנו את כל כולם, ותרמו רבות למשחק ההתקפה.

יונתן כהן חזר מהשאלה בבני יהודה וכבר בתחילת העונה החל לקבל את הקרדיט ממאמנו וזה השתלם לשחקן ולקבוצה, כשהוא מוביל את הקבוצה עם 5 כיבושים בגביע המדינה ועוד 2 בליגה, והופעתו הראשונה בנבחרת ישראל מול סלובניה הייתה אקורד הסיום שלו לעונה נפלאה. במהלך העונה איביץ' החל להשתמש באופואדו כחלוץ מרכזי בשונה מבד"כ, וכבר במשחקו הראשון בעמדה הזו מול הפועל ב"ש כבש שער, והראה כמה הוא מגוון ושהוא יכול להיות מסוכן מכל עמדה בהתקפה, ושיש גיבוי לשכטר בעמדת החלוץ. צ'יקו הגיע לקבוצה עם המון סימני שאלה ואף אחד לא היה בטוח כמה הוא יוכל להפיק עבור הצהובים, אך השחקן הניגרי הוכיח לכולם שהוא שחקן נשמה, מהיר ופיזי מאוד, שחקן שכל בלם פחד להתמודד מולו.

הפתעות העונה – שחר פיבן ומאור קנדיל

הבלם בן ה-23 הוא עוד תוצר בפרויקט ההשאלות של מכבי ת"א, שחקנים שמושאלים לעונה אחת ואף יותר לקבוצות בליגות השונות, וחוזרים מחושלים ובשלים לדקות משחק בקבוצה. לאחר 3 עונות בבית"ר ת"א רמלה ומ.ס אשדוד, חזר לקבוצה הבוגרת ומהר מאוד תפס את עמדת הבלם לצידו של שרן ייני, כשהוא מדיח את איתן טיבי המזדקן ואת ז'איר אמאדור שסבל מפציעות וחוסר יציבות לאורך העונה.

הבלם נמצא במקום החמישי בקבוצה בדקות משחק, איביץ' סומך מאוד על בלם העתיד של מכבי. פיבן בלם איכותי, משקיע את כל כולו על המגרש וביחד עם שרן ייני יוצרים מרכז הגנה אימתני, שספג רק 12 שערים העונה בליגה. הבלם המבטיח מבצע הגנה ללא רחמים, מחלץ 10 כדורים בממוצע למשחק ומבצע 2.3 תיקולים מוצלחים ב-70% הצלחה. לפיבן יש משחק ראש איכותי, הוא זכה עד כה ב-76 מאבקי אוויר. בנוסף, הוא גם לוקח חלק משמעותי בהנעת הכדור עם 66 מסירות מדויקות בממוצע למשחק (שני בקבוצה!). ללא ספק פיבן הוא שחקן שהפתיע את הקהל הצהוב, ולאחר עונה כל כך טובה מצפה לבלם שנים ורודות בקרית שלום.

מאור קנדיל בן ה-25 הגיע בקיץ מבני יהודה כדי להוות מחליף לאלי דסה, המגן הימני הטוב בארץ. עד העונה רבים דאגו לכך שבמידה ואלי דסה יעבור לאירופה בעקבות יכולת השיא שלו, מכבי ת"א לא תמצא מחליף ראוי. אך לשם שינוי, אפשר להגיד את זה בבטחון מלא, אלי דסה יכול לעזוב בשקט את המועדון הצהוב.

קנדיל הוכיח כי הוא הרבה מעבר לתחליף לדסה, כשהחליף אותו במהלך פציעתו ופשוט היה נפלא, ומאז לא מעט פעמים הועדף על אלי בהרכב. בחלק ההגנתי, הוא מבצע 3.2 תיקולים מוצלחים בממוצע למשחק ומחלץ 7 כדורים בממוצע למשחק. שחקני אגף שמאל של היריבות נתקלו במגן קשוח ופיזי שלעבור אותו זאת משימה קשה מאוד. היתרון הגדול של קנדיל הוא שיש לו יכולות מגוונות בשני צידי המגרש, בפן ההתקפי הוא כבר בישל 2 שערים ומוסר מסירת מפתח בממוצע למשחק, הוא מפצח את הצד השמאלי של ההגנה בעזרת חילופי מסירות עם דור מיכה ועם שחקן הכנף, הוא מבצע עד כה העונה 18 דריבלים מוצלחים שתורמים לו להעביר 4 כדורי רוחב בממוצע למשחק.

מעבר ליכולת המקצועית, קנדיל הוא נכס בחדר ההלבשה. המגן המצוין מלא שמחת חיים גם במגרש וגם מחוצה לו, ויודע להכניס רוח רעננה בשחקנים ברגעים הנכונים עם חוש ההומור הייחודי שלו. אם הוא ממשיך ביכולת הזו, למכבי תל אביב יש מגן ימני אדיר, שיהפוך לטוב ביותר בישראל לאחר עזיבתו הצפויה של אלי דסה.

המבחן האמיתי יגיע בקיץ הקרוב

לאחר עונה כמעט מושלמת בליגה הישראלית, בה הביסה כל יריבה והבטיחה אליפות עם פער של 27 נק' מסגניתה, הדבר הבא שצריך לעשות בקרית שלום הוא להביט קדימה אל עבר העונה העתידה להגיע. עם כל הכבוד הרב להישגים של איביץ' ושחקניו, המבחן האמיתי והכי גדול שלהם יהיה להעפיל לליגת האלופות בקיץ הקרוב, כל מקרה אחר מבחינתי יהווה כשלון. לא בטוח שעם הסגל הנוכחי מכבי תוכל להגיע לטורניר הגדול באירופה בפעם השלישית בתולדותיה, ועל כן צריך להצביע על מס' עמדות בהן חייב להתחזק לעונה הבאה.

העמדה הראשונה היא עמדת החלוץ. איתי שכטר עשה עבודה נהדרת, אך באירופה מכבי תצטרך חלוץ הרבה יותר פיזי, מהיר ושיהיה גם מכונת שערים, בסגנון ראדה פריצה ו-וידאר קיארטנסון. מול הקבוצות האירופיות ההתמודדויות יהיו הרבה יותר קשות, והחלוץ יצטרך להיות האקס פקטור שיידע לנצל מצבים ביעילות מירבית כדי להגיע לשיא.

בנוסף, לדעתי מכבי ת"א תהיה חייבת לרכוש קשר התקפי ולהתחזק בעמדת הבלם. דור מיכה כרגע הוא השחקן היצירתי היחידי בקישור שמסוגל לפרוץ הגנות עם מסירות עומק ודריבלים מוצלחים. לטעמי חייב לצוות לידו קשר יצירתי נוסף שיעזור לו בהתמודדות מול ההגנות הצפופות והפיזיות שיעמדו מול מכבי בשלבי המוקדמות. לגבי עמדת הבלם, כפי שצוין קודם, טיבי ואמאדור לא יציבים ולא מספיק טובים, ולדעתי פיבן וייני יזדקקו לבלם מנוסה עם קבלות שיעזור להם במשחק ההגנה.

בפעם האחרונה בה מכבי התמודדה במוקדמות ליגת האלופות, חואן פאבלו קולינאס עזב את הקבוצה והגיע במקומו פרדראג ראיקוביץ', שוער צעיר עם המון הבטחות לגבי עתידו. אך לצערו, לקח לו זמן להשתלב ולהפוך לשוער מצוין. אך אם השוער הסרבי יעזוב העונה את הצהובים, לדעתי מכבי תל אביב חייבת להחתים שוער מנוסה שהתמודד במעמדים גדולים, שיוכל לתרום מנסיונו להצלחה במפעל.

לסיכום, המאמן הסרבי ושחקניו החזירו את הכבוד ואת האליפות לקרית שלום, אך מכאן יש עוד המון עבודה. מנקודה זו אפשר בהחלט להמשיך ולהתקדם ואולי לבנות שושלת נוספת כמו שהייתה בעונות 2013-2015. ומי יודע, אולי בעונה הבאה אצטדיון בלומפילד המחודש יזכה לארח כבר בעונתו הראשונה את שלב הבתים של ליגת האלופות.