ביום שלישי הקרוב, ה-1 למאי, יחגוג דריו סרנה את יום הולדתו ה-36. שחטאר דונייצק, בה משמש המגן הקרואטי כקפטן, עוברת עונה נהדרת, הן בליגה והן באירופה, והוא יכול היה לשמוח עד הגג. אלא שלמציאות תכניות משלה – סרנה נמצא בתקופת הרחקה ממושכת מהמגרשים, וגרוע מכך, ככל הנראה אינו צפוי לחזור למדים הכתומים-שחורים, היות וחוזהו נגמר. יוצא אם כך, שאת הקדנציה בשחטאר סיים בהשעייה בגין שימוש בחומרים אסורים, ולא על המגרש. זהו פרק עגום בחייו הספורטיביים של שחקן שראוי לכבוד גדול עשרות מונים, אולם אין הוא מוחק את השיאים והמורשת של סרנה – ואל לנו לשכוח אותם.
שחקן "סוף הדרך"
הזכרון האחרון האמיתי של סרנה מהמגרשים הוא הנצחון על נאפולי בליגת האלופות. כבר בדקה ה-15 העביר כדור רוחב לפאקונדו פריירה, שהמשיך עם העקב לטייסון והאחרון כבש את שער היתרון של שחטאר. עדשות המצלמה התמקדו באירוע שקרה מיד לאחר מכן – טייסון רץ אל סרנה, נשק לו במצח פעמיים והשניים נראו נרגשים מאד – נרגשים מדיי בשביל חגיגת שער יתרון, חשוב ככל שיהיה. הסיפור שמאחורי הקלעים התגלה כעבור ימים ספורים – ערב המשחק התגלה כי סרנה נכשל בבדיקת סמים שגרתית באביב, השנייה מתוך שלוש שעבר באותה שנה. אל הדשא עלו שחקני שחטאר בידיעה שהקפטן שלהם צפוי להיענש וסרנה עצמו סיפר כי הוא לא זוכר איך שיחק באותו ערב. בדיעבד היה זה גם משחקו האחרון במדי שחטאר.
המגן, בהחלטה משותפת עם ראשי הקבוצה, הפסיק להתאמן עם הקבוצה עד לקבלת פסק הדין. "במצב שלי, לא הייתי מועיל לקבוצה ולחבריי. הראש שלי לא היה במקום המתאים לכדורגל", הסביר. מעבר לכך, הפסקת האימונים היזומה העלתה את הסיכוי לקיצור ההרחקה מהמגרשים, שנראתה בלתי נמנעת, וכך אכן קרה. סרנה הורחק מהמגרשים ל-17 חודשים שנספרו מיום הבדיקה, ולא מיום המשחק הנ"ל. החלטתו זכתה לשבחים ובקיץ הקרוב אף תגמר ההשעייה, אלא שדאגה רודפת דאגה – סרנה יהיה אז שחקן חופשי ומגעים לחידוש החוזה לא נראים באופק.
מדובר בעזיבה הכואבת ביותר שניתן להעלות על הדעת. רק כדי להמחיש עד כמה סרנה הפך לחלק משחטאר – הוא משחק במדיה משנת 2003, אותה שנה שבה כריסטיאנו רונאלדו עבר למנצ'סטר ושנה אחת לפני הגעתו של מירצ'ה לוצ'סקו שהפך עם השנים לאגדת המועדון. מאז לוצ'סקו הספיק לעזוב, אבל סרנה נשאר. הוא מרגיש בבית, הן בדונייצק כעיר והן בשחטאר כקבוצה, וטובתה תמיד הייתה בראש מעייניו. זו גם הסיבה בגינה הוא מוכן לעבור הלאה. "ב-2009 אמרתי כי אני רוצה לסיים את הקריירה ב"דונבאס ארנה" (האצטדיון של שחטאר). כנראה שזה לא יקרה. שחטאר הוא המועדון הראשון והאחרון שלי, אבל אף אחד לא מעל המועדון. הגיע הזמן שלי לפנות את הבמה לצעירים שלנו, שמתפתחים בקצב מאד מהיר", כך תיאר את המצב בשבוע שעבר כשהתראיין בטלוויזיה האוקראינית. פרישה, שעל פניו לא נראית כאופציה בלתי-הגיונית, לא באה בחשבון – דריו הבטיח לעצמו – וחשוב מכך, לאביו – שאת הקריירה יסיים על המגרש, בכבוד.
קריירה יוצאת דופן
לצד 9 אליפויות ו-7 גביעים מקומיים רגע השיא של סרנה בשחטאר, ולמעשה של כל שחטאר, הוא זכייה בגביע אופ"א האחרון (הומר לאחר מכן לליגה האירופית) בעונת 2008-09. בגמר סרנה שרף את אגף ימין, בישל את שער הנצחון בהארכה ונבחר למצטיין המשחק בסיומו. לאחר הנפת הגביע הצהיר סרנה כי זהו "רגע גדול לאוקראינה, לדונייצק, לשחטאר", כאילו היה אחרון המקומיים.
בכך לא תמו הצלחותיו בשתי הזירות. שנתיים לאחר מכן נכנס לנבחרת העונה של ליגת האלופות, כשתרם חמישה בישולים עד להדחה ברבע הגמר על-ידי הזוכה שבדרך, ברצלונה, במקביל לזכייה בטרבל מקומי. זכורה גם הבעיטה החופשית שלו נגד בורוסיה דורטמונד בתיקו הביתי בעונת 2012-13, כשאת אותה עונה סיים כמלך בישולי הליגה, עם 12 כאלה. היו אלה שנות השיא של הקרואטי וזוהי רק תמצית. היכן שלא תסתכלו – בטבלאות ההופעות, הכיבושים, הבישולים – יופיע שמו של דריו סרנה לצד הישג כזה או אחר.
אפילו שיא ההופעות בשחטאר שייך לו – 536 כאלה, לעומת 485 של הבא אחריו. לעתים קל לחשוב שהתחיל את הקריירה בכתום-שחור ולא בהיידוק ספליט, אבל האמת שכל זה כמעט נגמר בטרם התחיל. לאחר חצי עונה בקבוצה שקל סרנה לעזוב את אוקראינה כיוון שמיעט לקבל הזדמנויות תחת המאמן ברנד שוסטר. נשיא שחטאר שכנע את השחקן להשאר, המאמן התחלף והשאר היסטוריה. מאז, לא פעם עמדה בפניו האפשרות להתקדם לקבוצות הצמרת האירופית, ביניהן צ'לסי, באיירן מינכן וברצלונה, אבל הוא בחר תמיד להשאר. "פפ אמר שהיה פשוט יותר להחתים את מסי מאשר אותי", התבדח בשבוע שעבר.
גם בביתו הביולוגי, בקרואטיה, ייזכר סרנה להרבה שנים לאחר שפרש בתום היורו האחרון. החליטו אתם מה יותר מרשים – היותו שיאן ההופעות גם של הנבחרת (134 הופעות), או המצאותו רביעי בטבלת הכובשים שלה (22 שערים)? זכיות בתארים אמנם אין, אבל הוא נטל חלק בכל הטורנירים החל מיורו 2004 ועד ליורו 2016, כולל המוקדמות. איגור טודור, מאמן אודינזה, וניקו קובאץ', מאמן באיירן לעתיד, שיחקו עם סרנה, כמו גם כשרונות צעירים כדוגמת מרקו רוג מנאפולי ומרקו פיאצה מיובנטוס. נדמה כי סרנה אייש את אגף ימין עוד לפני שהעמדה הזו הייתה קיימת.
ממלחמה למלחמה, למלחמה
אבל יהיה זה עוול לציין את הישגיו על כר הדשא מבלי להתייחס למה שמחוצה לו. אמנם את הדמעות של המגן ביורו 2016 לאחר מות אביו זוכרים כולם, אבל את העובדה שיש לו אח בשם איגור, הסובל מתסמונת דאון, מעטים מכירים. את כלל שעריו מקדיש דריו לאחיו, והוא אף קעקע את שמו על החזה, במקום בו נמצא הלב. הוא משלם מכיסו באופן קבוע על נסיעות וכרטיסים למשחקים עבור ילדים יתומים. ב-2014 תרם 20 טונות של קלמנטינות מעיר הולדתו, מטקוביץ', ל-23 אלף בתי ספר יסודיים במזרח אוקראינה, בה פרצה מלחמה. בכלל, סרנה היה מהבודדים שחשבו שהעימות ייגמר מהר – בעת נטישת דונייצק הוא השאיר בביתו הכל, כולל חולצות תלויות. לא ארז מזוודות ולא העתיק את ביתו. רק את המכוניות שלו לקח עמו. זה יכול להראות תמוה מעט ממבט ראשון, במיוחד בהתחשב בפאניקה שאוחזת בזרים רבים בעת לחימה, אבל האמת היא שמלחמות הן לא עניין זר למשפחת סרנה.
כיליד קרואטיה, להורים סרבים-בוסנים, השפעות מלחמת יוגוסלביה לא פסחו עליו ועל משפחתו, למרות שלא נאלצו לנטוש את ביתם. יובל קודם לכן, הגורל פחות ריחם על אביו של דריו, אוזייר – כפרו נשרף, יחד עם אמו ואחותו. הוא נמלט עם אחיו ואביו, שנהרג בהמשך מקליע תועה. אוזייר עצמו התנתק בטעות מאחיו ואביו, הגיע בדרכים-לא דרכים לסראייבו ומשם המשיך לסלובניה עם משפחה שאימצה אותו. בתום המלחמה מצא את אחיו ואת חייו העביר בעוני לאחר שנסיונותיו להשתלב בעולם הכדורגל לא צלחו. אצל דריו המצב היה שונה לחלוטין – שלושה מגרשי כדורגל בסמוך לביתו לא הותירו לו ברירה אחרת חוץ מכדורגל, למרות שבילדותו הצטיין בכדוריד, שהיה הענף הפופולרי באיזור, טניס שולחן וכדורסל. אחד ממוריו אף ייעץ לו לעבור לכדורסל וטוב שלא כך קרה, כי הפספוס היה בעיקר שלנו. הרי דריו לא זנח את הלימודים לטובת הספורט, ותמיד טען כי חשוב ללמוד טוב על מנת לקבל מקצוע ועבודה טובים. עולם הכדורגל הוא זה שהיה מפסיד מגן למופת.
בפרק הבא…
אבל לא הכל קודר כל כך. סרנה זכה לתמיכה ציבורית עצומה, כשעיתונאים, פרשנים, מאמנים ושחקנים רבים הביעו בפומבי כי הם לצדו ומאמינים בחפותו. לפני המפגש מול מנצ'סטר סיטי, אותו ראה מהיציע, נפגש סרנה עם פפ גווארדיולה. המאמן הקטלוני מכיר מקרוב את נושא בדיקות הסמים, שכן הוא עצמו הואשם בנטילת חומרים אסורים, כששיחק במדי ברשיה האיטלקית. הוא נאבק 8 שנים על מנת להסיר מעליו את הטענות השקריות, וזוכה כבר כשהפך למאמן, וכך גם ייעץ לקרואטי לעשות. "כל הקריירה שלך תישכח אם לא תנצח במאבק על השם שלך. אתה חייב להלחם – ולנצח". סרנה לא נותר אדיש, ובמהלך ראיון שארך כעשר דקות הספיק להודות ארוכות 3 פעמים לכל תומכיו. אחרי הכל, בדיקת סמים חיובית אחת אל מול 25 שליליות באמת מראה כי הדבר לא נעשה בכוונה תחילה, והצוות הרפואי שעובד עם סרנה לקח אחריות על המקרה המצער. אפשר להגיד שסיפור הזה נשאר מאחור. כואב ולא נעים, אבל מאחור.
ומה הלאה? "להנות מהרגע", לדברי גיבורנו. האמת, אפשר להבין אותו. "ערב אחד אני משחק בליגת האלופות, ובערב שאחרי אני מפסיק את האימונים". לפני שנה בדיוק האריך את חוזהו בקבוצה, והיום כבר השלים עם העובדה שבקיץ יעבור לליגה אחרת, כשברקע שמועות על התעניינות מטורקיה.
הגורל אוהב להיות לא צפוי. ובכלל, הפרישה לא נראית מאיימת כל כך – אל שחטאר סרנה רוצה לחזור בכל מקרה, לתפקיד מחוץ לכר הדשא ואפילו יש בידיו תעודת אימון, כך שבאמת כל הדלתות פתוחות. ומה יכול לסגור מעגל טוב יותר מאשר זכייה של שחטאר בגביע אופ"א נוסף עם דריו סרנה, הפעם על הקווים?
