נורדיה – פעם שלושים וחמש

.

אמרו קבוצה עם אייל גולן. אמרתי צריך להיות מוכן. כל השבוע שמעתי שירים שלו, צפיתי בקליפים וקראתי עדויות של המתלוננות נגדו. ככה זה כשיש פגרה ויותר מדי זמן פנוי לחשוב על נורדיה.

.

.

אחרי לילה של התרגשות הגיע בוקר של תקווה שהמשחק לא יבוטל בגלל מזג האוויר ושאת הגשם השוטף יחליף מבול של שערים, כפי שהתרגלנו.

הקטן עדיין בבית ספר ואת הגדולה, שהיא קטינה, השארתי ליתר בטחון בבית. למה לקחת סיכון מיותר, לכאורה.

'עוד שבע עשרה דקות', מראה הוויז ומחייך אלי. הוא יודע שתיכף נגיע ליעד. נראה לי שהתגעגע. האמת גם אני. לנורדיה, לגבעת רם, לאוהדים, לשירים, לשישי ביציע.

.

.

עם שיר של גולן תקוע לי בראש אני מחנה את הרכב ונכנס בשערי המגרש. אחרי יותר מדי נדודים בשדות זרים, סוף סוף אני בבית. לא עוד שזרועים, לא עוד מקומות מוזרים בישובים נידחים עם שמות קשים להגייה. מעכשיו רק ארנה.

.

 .

אני מזמזם לעצמי ומתמקם ביציע המאובק והמוכר, בין האוהדים שכבר מחממים גרונות, בזמן ששחקנינו עושים את דרכם למרכז הדשא.

שריקה והחגיגה מתחילה. תענוג של כדורגל. המשך ישיר למשחקים הקודמים. שלישיה לטובתנו כבר אחרי ארבעים דקות. בקצב הזה נשמור על הממוצע. אחלה מחצית. חבל רק שהשופט הפסיק אותה סתם כך והרס את כל הכיף.

לוד, עושה רושם, כאילו לא הגיעו, גם גולן לא נראה בשטח. אם כי שמעתי ממישהו שראו אותו מסתתר מאחורי הספסל של האורחים. בכל מקרה על סלפי איתו אין מה לדבר. במקומו יש את אוחנה, אמנם מקרטון אבל זה יותר טוב מכלום. במקום פנים יש חור ואפשר להציץ דרכו, כדי שכל מי שרצה אי פעם להיות הוא יוכל לממש את החלום ולהצטלם בדמותו. אני מוותר על התענוג. לא שאין לי הערכה אליו, רק שאני בתור ילד תמיד רציתי להיות מלמיליאן. אז עד שיביאו לכאן את אורי האמיתי או מקרטון, אני חוזר ליציע.

.

חבל שלא הלכתי בהפסקה. איזה הבדל בין שתי המחציות. לא יאומן. לוד חוזרים לתמונה עם שני שערים מיותרים. השוויון מרחף באוויר. לא רוצה לחשוב על האפשרות הגרועה יותר.

מה אני צריך את כל המתח והלחץ הזה? תנו לי לקפוץ בגול וכמה שיותר פעמים ואני מרוצה. מה כבר ביקשתי? אני באתי לנורדיה ליהנות. לא מתאים לי שהעונה החלומית תתנפץ לנו מול העיניים בגלל משחק אחד כמו זה ונצטרך להתחיל הכל מחדש שוב בשנה הבאה. מזל שהמשחק נגמר לפני שתרחיש האימה התממש.

.

הערב התחיל לשקוע על הארנה. קרירות ירושלמית טיפוסית החליפה את השמש החורפית שהיטיבה עמנו עד כה. אני אוסף את עצמי וחוזר למכונית. לפחות השגנו שלוש נקודות חשובות שזה גם משהו, ואפילו הצלחתי להיפטר מהשירים של הזמיר שהיו תקועים לי בראש כל השבוע.

אז יאללה בית"ר, נורדיה כמובן ושנדע משחקים קלים יותר…