שחקן כדורגל שרודף אחרי שופט זה מצחיק. שופט בכושר טוב וזריז יותר מהשחקן וחומק ממנו ללא בעיה, זה קורע. אבל מה שקרה בשישי האחרון לא הצחיק אותי, שלא לומר ביאס. אפילו יותר מהקפה שלקחתי בארומה לפני שיצאתי לדרך. אין גרוע מקפה ראשון בבוקר שמאכזב, אבל ככה זה כשממהרים להגיע למשחק אחרי כל הפגרות האלה.
כמה חיכיתי לשישי הזה, ליציע, לאווירה, לנורדיה, למנת הכיף השבועית. להעביר תשעים דקות ולחזור שמח הביתה, מעוד ניצחון משכנע וציפייה לקראת הבאות וכמה חבל ששחקן מטומטם של קבוצה שאין לה סיכוי, מפוצץ את הכל הרבה לפני הסוף.
אז נכון, מדובר בליגה ג' ולא נדירים מקרים כאלה ונכון שבפעם הראשונה שבאתי לראות את נורדיה הייתי בטוח שייגמר בבלגן. באותו זמן לא הכרתי את הקבוצה וכשאמרו לי בית"ר ירושלים, ליגה ג', אמרתי אחלה, יהיה אקשן. אחרי כמה דקות ראיתי שיש כאן משהו אחר. אין אלימות, אפילו לא קללה אחת לרפואה. במקום זאת יש אווירה מדהימה, קבוצה לא רעה, אוהדים שמחים שלא מפסיקים לשיר, שחקני עבר שמקבלים כבוד, ויותר מזה, מלא ילדים קטנים. הבנתי שאפשר לבוא עם המשפחה, להתנתק מהכל ופשוט להנות כמה שעות בצהריי שישי, בלי לחשוש לשלומם וביטחונם של יקיריי.
עד סוף המשחק הייתי לגמרי בעניין. שבוע אחרי זה הבאתי את המשפחה. מאז, כמו שנאמר, הכל היסטוריה. כיף גדול. והנה מגיעה קבוצה שפלה מהשפלה, שעומדת להיות מובסת ואחרי שספגה ארבעה שערים מחפשת לפוצץ את המשחק. מההתחלה היה ברור מי טוב יותר, וכשלא עלה בידם לגרור את שחקנינו לעימות, הפנו את תסכולם נגד השופטים. כדי למזער נזקים עדיף להם הפסד טכני שזה רק שלוש אפס, רחוק מאוד מהתבוסה שעלולה היתה לקרות אם המשחק היה מגיע לסופו הטבעי.
"שובו נא מדרכיכם הרעים, ומעלליכם הרעים…" מבקש החכם סהל בן מצליח, שעל שמו קרוי מושבכם. בעצם מה אכפת לי ממכם, בשנה הבאה לא נהיה אתכם באותה ליגה.
בעוד כמה שנים כשנהיה גדולים וחזקים יותר, ונהיה גדולים וחזקים, נספר לנכדים על המסע. על הקבוצות נגדן שיחקנו. על הדרך שעשינו. על חוויות שאי אפשר לתאר אם לא עוברים אותן על בסיס שבועי. על נורדיה.
אז מי שרוצה להיות חלק מההיסטוריה המתהווה, מוזמן להצטרף אלינו בשישי הקרוב לאצטדיון טדי, למשחק עונה נגד קבוצה שמנסה להפריע לנו להגשים את חלום העליה. בואו איתנו לדלג מעל גדר(ה) וגם אתם תוכלו לספר לנכדים איפה הייתם כשכל זה קרה.
