// מאת יואב ללצ'וק
בזכות אבא שלי, מהיום שנולדתי מכבי ת״א-ליברפול-בוסטון הוא הצירוף שמעלה בי הכי הרבה התרגשות. כנראה שנולדתי לאבא הנכון. אבל מה עם המדינה? למעשה הנבחרת היא החלק היחיד בפאזל שנשאר לי להשלים.
כולנו ראינו לאחר משחק הנבחרת בסקוטלנד את הנאום של ערן זהבי לפני העליה לדשא. לנבחרת היה צ'אנס לעשות משהו גדול, אבל כמו תמיד עם הנבחרת, שוב נשארנו רק עם המחמאות, ובשורה התחתונה דברי זהבי אומתו – לדור הנוכחי אין סיכוי להעפיל לטורניר גדול. בתור אוהד שלא מפספס כמעט משחקי נבחרת, כבר נמאס לי מתחושות הפספוס והאכזבה שחוזרות על עצמן שנה אחרי שנה. שנים-21, ריגושים-0. אבל למה דווקא עכשיו אני הכי מתאכזב?
נתחיל מאותו המשחק נגד סקוטלנד. הגענו למשחק עם ציפייה גדולה מהרגיל – הסקוטים איבדו שלושה שחקני הרכב, בנוסף ל-50 אלף סקוטים בטירוף, הודות לקורונה. זה כבר סיפתח טוב. במשחק עצמו לא נפלנו מהם והיינו טובים על המגרש. עמדנו טוב ושיטת המשחק של רוטנשטיינר עבדה לאורך רוב המשחק, אבל גילינו שאי אפשר לנצח בלי הכוכב שלנו. אפשר להגיד שהוא לא הגיע, שהנאום שהוא לא נוהג לעשות הוציא אותו מפוקוס, אבל בתכלס, הסקוטים סגרו אותו מעולה ולא נתנו לו לנשום 120 דקות. והפנדל, אוי הפנדל. וכן, גם לו מותר להיות פחות טוב לפעמים.
נחזור לנבחרת (הגדרה: קבוצת אנשים או פרטים מובילים בתחומם המשתייכים לאותו ארגון או מערכת או פועלים ביחד למען מטרה משותפת), ששיחקה טוב כאמור; דסה ואלחמיד שיחקו נהדר, כל ההגנה עמדה טוב ובעיקר לא עשתה טעויות שבדרך כלל אנחנו משלמים עליהן. אז מה שהיה חסר זה לשים את הכדור ברשת. מכאן נשאלת השאלה, מה עם שאר ההתקפה? מנור שיחק טוב, אבל כבר למדנו שעוד יש לו לאן להתקדם בכל הנוגע לאיומים על השער והוא כנראה יעשה את זה נוכח ההתקדמות האדירה שלו בשנתיים האחרונות. אבל דאבור? וייסמן? שני השחקנים היחידים בנבחרת שמשחקים בליגות טופ 5 לא הורגשו. מאכזב.
אולי באמת הבעיה של הנבחרת היא שאין מספיק שחקני טופ 5? ואני לא משווה אותנו לאחת מאריות היבשת. נגיד סקוטלנד. הם לא העפילו לטורניר גדול מ96׳ ויש להם בימים אלו 10 שחקני פרמייר ליג בסגל. רגע. אז על הנייר הם יותר איכותיים מאיתנו? כי בעצם, ״רק 5״ שחקני פרמייר ליג פתחו בהרכב של הסקוטים. ושאר ה11? 4 שחקנים מהליגה הסקוטית ועוד 2 מהצ'מפיונשיפ.
בואו נלך להרכב שלנו; 3 שחקנים שמשחקים בליגה הסקוטית, 2 בליגה ההולנדית העולה, 1 בבונדסליגה, 1 באוקראינית, 1 בסרבית ועוד 3 בליגת העל. לא הצלחתי למצוא דירוג של הליגות שכולל את הצ'מפיונשיפ אז אעשה את זה יותר מפורט ואמין, לפי קבוצות. גם זה היה קשה למצוא, אבל מצאתי דירוג שבהחלט נראה מספק. לצורך הבנה, ליברפול (שם פותח אחד המגנים הסקוטים) מדורגת במקום ה-2 אחרי באיירן, עם 1945 נקודות. מכבי ת״א מדורגת 72 עם 1628. הבנתם בערך.
סך ניקוד הקבוצות של שחקני ההרכב הישראלי: 18,167.
של ההרכב הסקוטי? 17,273.
מעניין.
״ועדת האיתור״
מה עם ווילי רוטנשטיינר? למעלה כתבתי שעל פניו נראה שהוא הכין את הנבחרת טוב, אבל הם שכחו שה״מאמן״ האוסטרי לא תיפקד כמאמן קבוצה בוגרת מעל 20 שנה (אז שרד רק 13 מחזורים בתפקיד). בעצם מי זה הם? הרי ווילי נמצא גם בועדה.
הבן אדם, שבא לפה בכלל להיות מנהל טכני ולפתח את דור העתיד (דווקא את זה עשה לא רע באוסטריה לפני כמה שנים), עמד על הקווים. הוא שהשתחל לתפקיד הזה במקרה, אימן את הנבחרת במשחקה הגדול מזה 20 שנה עם אפס זיקה לישראל ולנבחרת וכמעט אפס ניסיון באימון. ביזארי. אה, ושכחתי להזכיר שהוא עדיין נשאר המנהל הספורטיבי תוך כדי. יכול לקרות רק אצלנו.
נחזור לסאגה של ועדת האיתור, איך הוא נבחר בכלל? למה אנחנו כאלה עקומים? https://sports.walla.co.il/item/3374831
בנוסף, שכחנו שלטורניר הגדול היחיד שהעפלנו הגענו עם מאמן ישראלי. אבל אם כבר הם הבינו שצריך אחד כזה, במיוחד שיש כמה שיכולים להציע דברים לא רעים, אז למה לא? למה לא אבוקסיס? או אפילו ברקו? מהראשון כבר למדנו בשנים האחרונות שהוא יודע לקחת קבוצות אנדרדוגיות רחוק ומתמחה במשחקי נוקאאוט ומצבים של להיות או לחדול. ו״הקוסם״? אמנם אין לו ניסיון באימון, אבל היה מביא איתו תשוקה, ניצוץ, רעב, ולפחות יש לו זיקה לנבחרת ולישראל, אז כבר עדיף על ״המשתחל״ (באישור מירי רגב כמובן). בהחלט מאכזב מצד ״ועדת האיתור״ של ההתאחדות לכדורגל.
נחזור לכר הדשא בגלזגו. במשחקים כאלה הניסיון משחק תפקיד חשוב, אז, אולי לנבחרת לא היה מספיק ניסיון? כפי שהסקתם, אף שחקן על המגרש בשני צידיו לא חווה טורניר גדול וגם לא מעמד כזה במשחקים בינלאומיים, אז בואו נלך ראש בראש בין שתי הנבחרות על נתונים יבשים.
קודם כל גיל, הגיל הממוצע של ההרכב שלנו ה 29.5. הרבה ניסיון. הסקוטים? טיפה פחות עם 27 שנות חיים בממוצע.
נעבור למספר הופעות במדים הלאומיים:
ישראל- 348 הופעות במצטבר לכלל שחקני ההרכב.
לבריטים? 174.
איי, רק מעצים את האכזבה.
לסיכום, אם אפילו את ההזדמנות הזאת לא ניצלנו, כנראה נשאר נבחרת של כמעט. קשה גם להסתכל קדימה, במיוחד לאור העובדה שלמונדיאל עולה הראשונה בכל בית וככל הנראה נהיה מוגרלים מהדרג הרביעי. אבל שכחו מזה, כי אולי זאת באמת הזדמנות מעולה לעשות מה שאמור היה לעשות רוטנשטיינר בהתחלה, לבנות פה פרויקט שחושב קדימה.
אולי יורו 2024? אם עד אז אופ״א לא תגדיל שוב את מספר המשתתפות ואיכשהו באופן הזוי נזכה למעמד שזכינו לו עכשיו או שאולי עוד נגיף ישתלט על העולם. נצטרך לקוות שישתנה פה משהו. ואם זה לא יקרה? אז לפחות בואו נתאחד כולנו כאומה ונוריד ציפיות למינימום שאנחנו יכולים, כי תירוצים, סיבות ואשמים כאן הם בגדר פרדוקס.
