השחקן שחרץ את גורלה של בית"ר ירושלים במשחקה נגד הפועל חיפה בגמר גביע המדינה 17/18, ישחק ביום שני (21:00) בשורותיה, במדיה הצהובים-שחורים, כמגנה השמאלי החדש. שמואל שיימן שינה את צבעו במהרה, מהאדום הדרומי לצהוב הירושלמי – אך האם אוהדי בית"ר ישכחו ויסלחו, או שיסלחו ויזכרו את היותו השחקן האחראי לאיבוד הגביע בטדי?
המשחק ההוא עוד וודאי מהדהד לאוהדי בית"ר בראש – לא היא זו שהרימה את הגביע, כי בתוספת הזמן מגנה השמאלי החדש, אז כשחקן היריבה, הכריע את גורל המשחק באותו ערב. באצטדיון סמי עופר יפגשו, לראשונה מאז אותו ערב, שתי הקבוצות שתמיד מצליחות לעורר עניין בכדורגל הישראלי. העונה שעברה הסתיימה בטעם מר לאחת ובטעם מתוק עז לשנייה, במיוחד לאחר אותו משחק גמר גביע המדינה, אותו הניפה הפועל חיפה נגד כל הסיכויים.
אוהדי הפועל חיפה זוכרים היטב את ינואר שעבר, החודש בו איבדו את חנן ממן לטובת הפועל ב"ש ותוך זמן קצר כבר הסתמן לו המעבר העתידי של שמואל שיימן לעבר אותו מוקד. המהלך של אלונה את בכר הכה גלים בקרב הפועל חיפה, האוהדים והתקשורת התחילו להבין את שיטת ברקת (קנייה מיתר קבוצות הליגה והחלשתן). "כשר, אבל מסריח" היה המשפט שתיאר את כל "הסיכום העקרוני" של שיימן בדרום עוד בהיותו שחקן הפועל חיפה, בייחוד בהתחשב בזה שלהפועל ב"ש כבר היו שני מגנים שמאליים מהטובים ביותר (מיחאי קורהוט ואורן ביטון).
בתום העונה שיימן הדרים לבירת הנגב כצפוי, וניתן היה לראות שהשתלבותו לא החלה מיד עם נחיתתו בדרום והוא בילה לא מעט זמן על הספסל כשהוא סופר את הדקות עד לכניסתו, אם בכלל שותף. כשהמגן הבכיר ביטון קרע את הרצועה הצולבת שיימן קיבל הזדמנות, אך כשצפינו בשיימן בכמה משחקים בהם שיחק 90 דקות, ראינו מגן שמאלי שונה מהמגן ששיחק בהפועל חיפה – פחות תוקף, יותר איטי וכבד. מסתבר שגם בדרום ראו אותם הדברים ולא היססו לפעול כשצצה ההזדמנות להעביר את שיימן אל בית"ר ירושלים המתחדשת. בעליה החדשים, חוגג, שבעבר היה הספונסר של הפועל ב"ש, יותר משמח לקלוט את השחקן שאיכזב את אלונה, בנוסף לעוד שמות שנשארו תלויים ללא דורש מקבוצות אחרות, כמו מאור בוזגלו, ערן לוי, ודודו גורש – תוספת מעניינת נוספת מהדרום, שבאמת יכול לעזור לבית"ר.
שמואל שיימן כבר חווה (וכעת יחווה שוב) את צבעיה השונים של ליגת העל.
כשהתחיל במכבי חיפה היה זה הירוק הכרמלי ששלט בליבו, כשעבר להפועל ת"א החל להסתגל לאדום של הפועל במרכז, במעבר להפועל חיפה השתלב עם הקלינגרים, ואז, במעברו לאדום הדרומי, וודאי פינטז שיימן על שלב הבתים, על הצלחות ועל דקות רבות. אך תוך תקופה קצרה גילה שלא כל הנוצץ זהב, ולמרות שנתנה לו הזדמנות פז להוכיח עצמו – הוא כשל. כעת שיימן מקבל צבע חדש, איתו טרם שיחק – הצבע הצהוב והגאה של בית"ר ירושלים.
הייתי אומרת – צבע שונה, ולא רק מבחינת המדים, אלא גם מבחינת צבעם של האוהדים וצבעה של העיר. לחוגג צריך להיות ברור שהוא מקבל שחקן שלא צלח בקבוצה אליה תכנן וייחל רבות לעבור, והמשמעות היא: שחקן שיכול להיות חסר ביטחון והססן על המגרש, מה שיכול להתבטא בחוסר יכולת להגן על אגף שמאל על בית"ר.
אחת הכתבות הראשונות שלי באתר הייתה על המעבר של שמואל שיימן מהפועל חיפה להפועל ב"ש (חובת ההוכחה עליו), בה צפיתי את אי-השתלבותו ואת טעותו הפזיזה במעבר, וכעת אני רואה את התוצאות הלא טובות של מעברו מתרחשות במציאות. שיימן יכול למצוא עצמו כשחקן שלא מוצא את מקומו בקבוצות גדולות, נווד בין קבוצה לקבוצה שיצטרך בסופו של דבר להבין שהוא שחקן של קבוצות קטנות. בית"ר ירושלים היא לא קבוצה קטנה מספיק בשבילו, לכן אני צופה שגם שם השתלבותו לא תהיה מהמוצלחות.
למרות הצלחותיה המפתיעות, הפועל חיפה עדיין נחשבת למועדון קטן והיא הייתה במידה המושלמת לשיימן, אך הוא בחר אחרת. לכל בחירה יש תוצאות והשלכות, שכרגע מונחות לפניו: איבוד מקום בטוח בהרכב ובית שמעריך אותו, והפיכה לנווד בין קבוצות הליגה.
בנימה אישית לשמואל שיימן, האוויר של ירושלים צלול כיין, אז תנשום אותו, אבל אל תתרגל אליו כי בצבע הכחול טרם שיחקת.
