כמה טוב לחזור הביתה. כמו רבים משותפיי לאהבה הצהובה שחורה, גם אני חששתי שאיעדר מטדי בעונה הקרובה. אפילו במשחק המרדים מול צ'יחורה בליגה האירופית הסתכלתי על מסך הטלוויזיה והתבאסתי שאני לא שם. ועכשיו, נשימה עמוקה ואני שוב ביציע המזרחי עם כל המשתמע מכך. הריחות של ירושלים, הרוח הקרירה שמגיעה עם הקול של אמא שמהדהד בראש "קחי משהו חם", אני עונה לה שחום אימים, אבל כמו תמיד מגלה שהיא צדקה ומחייכת לעצמי. תכף יהיה חם, ביציע תמיד חם.
במחזור הקודם התמודדה בית"ר ירושלים מול מכבי פתח תקווה. זה היה המשחק השני ברצף מול המלבסים כשרק שבוע לפני התמודדו הבית"רים לפני המעבר בבקרה התקציבית, מה שנתן תחושה שבליגה יהיו תוצאות אחרות. כמובן שלא כך היה הדבר והירושלמים סופגים רביעייה. אבל מה, לפחות נשמר רצף הכיבושים! אז מה אם זה גול עצמי של פתח תקווה. אני חולפת על פני אנשים שמתרגשים כמעט כמוני, אני אוכל להגיד שהם מתרגשים יותר רק אם יספרו לי שגם הם לא נרדמו ולא אכלו מרוב פרפרים בבטן. כי ככה הייתי אני.
אנחנו מחליפים שיחות על מי הגיע, מי הלך ומי נשאר. ואיזה יופי שכטר במכבי ואיזה באסה שפריירה בסכנין ואיך יכל להיות אחרת. מהצד מישהו אומר שעכשיו הכל חדש ונהיה חזקים יותר. זה מרגיש כמו ארוחת שישי ענקית של אחרי מלא זמן, יש חיוכים בלתי נשלטים והשלמת פערים כאילו עברו שנים. כל כך פחדנו שלא נגיע ליציעים העונה שרק עצם הישיבה בטדי מספיקה. יאללה, שיתחיל.
במחצית הראשונה חדרה מראה שהיא בכלל לא פראיירית, ובית"ר שוב נראית לא מאורגנת. אם בשבוע שעבר אפשר היה להאשים את הטריות של הסגל, השבוע התירוץ הזה כבר לא בא בחשבון. כדורי הגובה לא מיטיבים עם הירושלמים כשחדרה יודעת לנצל זאת לטובתה. קווין טאפוקו מספר 55 לא הצליח להתחמק לי מהעין כשהגובה שלו היה גורם משמעותי בקושי של בית"ר להתקדם ועזר לחדרה לשמור על נוכחות לאורך כל המחצית. שתי הקבוצות הגיעו למספר מצבים מול השער כשהבעיה של חדרה הייתה בעיקר לכוון למסגרת, והבעיה של בית"ר מהצד השני הייתה בעיקר ההגנה של חדרה שלא אפשרה לשום כדור לחמוק. גם החופשית של ערן לוי נעצרה וביציע מבינים שהעולה מהלאומית היא לא מה שחשבנו.
דקה 40 מגיעה ובביתר מתחממים. גול של סילבסטר נפסל בנבדל, אבל החגיגות של לפני הפסילה העירו משהו בדשא. אין לי ספק, הקהל הזה הוא הכוח, השאלה היא כמה סבלנות עוד תהיה לו. חוזרים למחצית השנייה ובדקה 53 התקפה מדהימה של בית"ר שוב לא מוצאת את עצמה בשער. לא עוברות שתי דקות והפועל חדרה שוב מוכיחה ניצול מצבים ועולה ליתרון. זה כבר שבועיים שהקבוצה החדשה של לוזון מתאמנת, אבל זה נראה כאילו יש על הדשא חבורת שחקנים שנפגשו לשחק לכיף בצהרי שישי והכירו הרגע, אחרת אין לי הסבר למה שקרה מהגול של חדרה והלאה.
המשחק נגרר בעצלתיים עד שריקת הסיום שמותירה קהל חדרתי שמח, שדאג לדחוף ולעודד את הקבוצה שלו לאורך כל המשחק. 300 האנשים האלו גברו בקולם לעיתים גם על 14 האלף האוהדים הירושלמים שלא דמיינו הפסד במחזור השני במשחק שהיה אמור להיות מהמורה קלה בדרך.
לסיכום, יכול להיות שטבלת ליגת העל תיראה שונה ממה שדמיינו. העולה מהלאומית מוכיחה כבר שבוע שני ברציפות שמקומה כאן בצדק והם באים להילחם על כל הקופה לא משנה מי עומד בדרכם. פרדי פלומיין ועלי חטיב מראים מנהיגות והובלה של הקבוצה ועושים הרבה צרות ליריבות. בבית"ר ירושלים יש עוד הרבה על מה לעבוד כשלראשונה לאחר 43 משחקי ליגה גם רצף הכיבושים נשבר. יש להם מנוחה קלה בפגרה כשכל הזמן שלהם צריך להיות מוקדש לחיבור ההרכב ויצירת שיטה.
נקודות לשיפור בית"ר:
- גיא לוזון, ראיית המשחק של המאמן פשוט שגויה. החילופים לא הניבו תוצאות והגיעו מאוחר מידי. מה גם שאולי היה עדיף לעלות עם סירושטיין במקום בן חיים, כשזה כבר מתורגל להגנה עם כחילה. גם התזוזה חסרת הטכניקה וחוסר השיטה הבולטים לעין מעידים על כך שמה שלא קורה באימונים, חייב להשתנות.
- לשחק נמוך! כדורי הגובה של בית"ר נעלמים ושום מהלך טוב לא התחיל מההרמות החוזרות ונשנות שהיו טרף קל לחדרה.
נקודות לשימור בית"ר:
- עידן ורד היה בין היחידים שהראו מידי פעם יצירתיות, אבל שוב, הכל יחסי.
- הקהל! מדהים לראות את היציע ממשיך לעודד גם כשקשה. נקווה שהאנרגיות לא ייגמרו כי כרגע במצב הנוכחי זה יהיה קשה.
נקודות לשיפור בחדרה:
- יחסית לציפיות מהעולה החדשה נראה שכרגע אפשר רק להתפעל.
נקודות לשימור:
- מרכז ההגנה החדרתי לא הפסיק לעשות צרות להתקפה הבית"רית וניכר שיש סדר, ובעיקר שיטה. גם ניצול כדורי הגובה והבלבול של שחקני בית"ר הוביל לכך שחדרה היא זו ששלטה במגרש.
אומרים שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, אבל כוונות לא מדברות על הדשא. שאפו לחדרה, אכזבה גדולה מבית"ר.
