לרגל חגיגות השנתיים לאתר ״הזווית״, שתחילה שימש לי כמקום בו יכולתי לקרוא ולשמוע (בפודקאסטים הנהדרים) מגוון דעות וזוויות של בלוגרים רבים, ומספק לי כבר כחודשיים (הספרה 2 חוזרת) מקום לכתוב בו ולבטא את עצמי בנושאי ספורט שונים ולהשתייך לקהילה מדהימה שכוללת דיונים מרתקים – החלטתי לכתוב על מספר 2 האולטימטיבי בעיניי, אדם וספורטאי אגדי מכל הבחינות, אריק אבידל.
המגן הצרפתי שלא היה השחקן המוכשר ביותר שדרך על מגרש הכדורגל, אך ספק אם היה לוחם גדול ממנו, נולד בליון, אך את צעדיו הראשונים בקבוצת בוגרים עשה דווקא בנסיכות במונאקו, ממנה השתדרג לליל. בליל החל את הפריצה שלו והפך למפורסם ברחבי צרפת. בגיל 25 הוא שב לביתו בליון, מהדלת הראשית – והפך בה למגן שמאלי קבוע וזכה עימה ב-3 אליפויות רצופות, בעקבות כך הוא גם זכה לזימון לנבחרת צרפת. לאחר ההצלחה בליון, עבר אבידל לברצלונה תמורת סכום של כ-9 מיליון יורו. בברצלונה הפך אבידל לשחקן הרכב קבוע בעמדות הבלם והמגן השמאלי, זכה לתשבוחות רבות מאוד ובתארים רבים, ואף כבש מספר שערים חשובים.
עד כאן זה נשמע כמו סיפור סטנדרטי של שחקן שהתקדם בקצב המקובל והפך לשחקן הרכב באחת הקבוצות הטובות באירופה, אבל הסיפור האמיתי הוא סיפור יוצא דופן הרבה יותר משאפשר אפילו לדמיין. במרץ 2011 התגלה כי אבידל חלה בסרטן בכבד. הגידול שהתגלה העמיד את המשך הקריירה שלו בסכנה, אלא שכנגד כל הסיכויים, ובעזרתו הרבה של מאמנו האגדי דאז, פפ גווארדיולה, ששלח לו הודעות חיוביות ומחזקות רבות מאוד, הוא שב למגרשים כעבור כחודש וחצי בלבד(!!) ואף פתח בעמדת המגן השמאלי בגמר ליגת האלופות שהתקיים בוומבלי ובו ניצחה קבוצתו 3-1 את מנצ׳סטר יונייטד של רונאלדו. בסיומו של הגמר התרחש רגע מרגש לכל הדעות, כשהוא נקרא על ידי הקפטן האגדי, פויול, להניף עימו את הגביע כמחווה למסע שעבר ולהשראה שהוא מעניק לאוהדי כדורגל בכל רחבי העולם.
אבידל מניף את גביע האלופות יחד עם פויול:
לאחר שכבר חזר לפעילות ושב לשחק על הבמות הגדולות בעולם הכדורגל, במרץ 2012 שוב היכו בו הבשורות הרפואיות, והוא התבשר כי הוא זקוק בדחיפות להשתלת כבד, והוא למעשה סיים סופית את עונת הכדורגל. לאחר כחודש, כשעבר את הניתוח, רצה חברו הטוב מבארסה, דני אלבס, לתרום לו חלק מהכבד שלו. הוא כמובן סירב, בטענה שהוא לא רצה שתיקטע לאלבס הקריירה.. לבסוף, מי שסייע לו ותרם לו חלק מהכבד שלו היה בן דודו ג׳רארד, שעליו אמר אבידל: ״הסיכון עבור ג'רארד היה ענק. הוא הציל את החיים שלי. זה פשוט כמו שזה נשמע״. אריק סיפר שבתקופה זו, שבה שהה בבית החולים במשך 42 ימים, הוא חווה סבל עצום. לטענתו, במשך זמן רב הוא היה חלש מאוד, פיזית ומנטאלית. הוא לא איפשר לאף אחד משחקני בארסה להגיע ולבקר אותו בבית החולים, לא הסכים שיראו אותו במצב הקשה הזה.
וגם על זה, בדרכו העוצמתית והמיוחדת, הוא התגבר. כשנה לאחר הניתוח, ולאחר שיקום ארוך מאוד, חזר אבידל למגרשי הכדורגל והופיע מספר פעמים נוספות במדי הבלאוגראנה. זאת כבר לא היתה אותה הרמה של אבידל המוכר והטוב, דבר שאפשר כמובן להבין, ואבידל שוחרר למורת רוחם של אוהדים רבים ברחבי העולם. משם חזר אבידל למונאקו, שבה כזכור החל את דרכו בעולם הכדורגל, והחזיק לכל אורך העונה, שבה שיחק לא מעט, בסרט הקפטן המכובד. בשלב זה הוא פרש מנבחרת הטריקולור, אשר במדיה הופיע 67 פעמים ובהן הפגין נאמנות ואהבה לנבחרתו היקרה.
אבידל המרגש חוזר להופיע בברצלונה לאחר שנה שבה עבר השתלת כבד, ניתוח, והתאוששאות קשה.
אבידל בחר לסיים את הקריירה דווקא בחצי עונה במדי אוליפיאקוס היוונית, שבה ערך מספר הופעות לפני שסיים, הפעם לתמיד, לשחק את המשחק אותו הוא מאוד אהב, ועימו הוא מזוהה כל כך.
ובנימה אישית, הייתי רוצה לאחל לכל קוראינו, ולקהילת הבלוגרים של הזווית, וגם לאתר ״הזווית״ עצמו, שנדע, כמו אריק הגדול, להתעלות מעל כל משבר ולהמשיך ולהילחם, אפילו כשקשה מאוד ונראה שאין סיכוי, ולהגיע לפסגות הגבוהות ביותר שאנו יכולים להשיג בחיים, יומולדת שמח!
