מסע אצטדיונים עולמי – חלק ב' – תודה לך השיח' מנסור

איתי ארד אוהב לנסוע למשחקים בעולם. במהלך החודשים הקרובים הוא יתן את הזווית שלו על אוהדים שנוסעים לראות משחקים בחו"ל ולספר את הסיפור במלואו – איך קנו כרטיסים, איך הגיעו לאיצטדיון, באיזה ברים שתו בירה, מה התנאים באיצטדיון ועוד – וכך ליצור מרכז מידע למבקרי איצטדיון ומשחקים בעולם. מוזמנים להצטרף למסע! 

אני מודה, בכל הקשור לכדורגל ולספורט בכללי, פוליטיקה לא מעניינת אותי, צריך לנתק פוליטיקה מספורט תמיד ולעולם. יחד עם זאת, הכדורגל האירופי מצא את עצמו עומד אומלל מול היכולות הכלכליות המטורפות שיש לאנשי הנסיכות באבו דאבי – כמויות כסף בלתי נגמרות ושליטה אבסולוטית על אוצרות טבע. ישנה סיבה מאוד ברורה שאני מספר לכם את זה, כי הלכתי לראות איך נראה עושר אמיתי בעידן הכדורגל תחת השייח מנסור שהשתלט על הסיטיזנס.

אין קבוצת כדורגל שיותר אהבתי לצפות בה מאשר קבוצת הכדורגל של סיטי מהעיר מנצ'סטר בניצוחו של גווארדיולה הגדול – סגל נוצץ במושגים שאי אפשר להסביר עם משכורות עתק שמחולק לכל עמדה במגרש – דה בריינה, סטרלינג, חסוס, אגוארו, סאנה, יאיא טורה והרשימה עוד ארוכה…

החלטתי באותה שנה שאני נוסע לראות משחק בליגת אלופות ויהיה מה! היה זה שמינית הגמר, סיטי שיחקו נגד באזל, שעברו שלב בתים כמו גברים.

כרטיסים למשחק

כשאתה מתכונן נכון לאירועים בחו"ל, אתה חוסך המון כסף ואני מודה, במקרה הזה לא היה לי זמן. סגרתי את הכרטיס ממש במרחק של שבוע שבועיים מהמשחק והחלטתי שאני רוכש כרטיס במיקום מדהים דרך סוכנות (שאני פחות ממליץ כי המחירים באמת מופקעים) שלא אפספס בטעות להיות קרוב לערימת השחקנים המשובחת הזאת. האושר הזה עלה לי כ-700-800 ₪

יום אירוע המשחק

למנצ'סטר הגעתי יחד עם חבר ברכבת מליברפול (אחרי שהייתי במשחק באנפילד יום לפני) נסיעה של פחות משעה, די נוחה וללא בעיות. מנצ'סטר עצמה כעיר לא מלהיבה במיוחד מאוד, תעשייתית ובו נודה, באמת מבחינת האנגלים מנצ'סטר זה רק יונייטד ולסיטי הם מתייחסים כקבוצה טובה מאוד, אבל לא כמועדון השולט בעיר (מוכרים מוצרים של יונייטד הרבה יותר מסיטי בעיר).

אז אחרי שאכלתי ונחתי, יצאתי לכיוון האיצטדיון כשעתיים לפני המשחק, כי אין כמו לשתות בירות באנגליה לפני המשחק!! כשאתה מגיע לאיצטדיון אתה סוף סוף מבין מהו העושר של השייח מנסור – אתיחד הינו מתחם ע-נ-ק, סטרילי מרכבים והכל רגלי סביבו, עשרות מגרשים במגוון גדלים, חנויות ספורט, חדרי אימונים, משחקיות, צילומים, במות ועוד ועוד. כל זה סביר להניח בשימוש פעם בשבוע, אבל כשהכסף כ"כ גדול, אין לך בעיה לשלם את זה.

מחוץ לאיצטדיון גילינו שבירה לא נמצא (וזה עצוב מאוד!) והסיבה היא שאין מכירה של משקאות אלכוהולים במשחקים באירופה באיצטדיון. אוהדי הסיטיזנס מאוד תרבותיים, לבושים טוב, לפעמים זה היה נראה כמו מפגש שרי כנסת. נאלצנו להעביר את הזמן בבמות ובכיף שהיה מסביב לאיצטדיון.

חצי שעה לפני המשחק נכנסנו לאיצטדיון, קיבלנו מקומות פגז מאחורי הספסל של המאמנים, יותר טוב מזה? האיצטדיון נראה מדהים, הכל נקי, מצוחצח, מסודר והקהל מתחיל לגלוש פנימה תוך שאתה מסתכל ולא מאמין בפאר שקיים באיצטדיון הזה. לכל אורך האיצטדיון ישנו שלט שחוזר על עצמו ובו רשום Manchester thanks you, Sheikh Mansour אז כן, את הסיטיזנס לא מעניין שהכסף הזה מממן ארגוני טרור מדי פעם, העיקר שיש להם איצטדיון מפואר.

הקהל של הסיטי די רדום, לא מספק מופעי עידוד מרטיטים ולא משתולל יותר מדי בגולים, אבל מודה שפשוט לא הורדתי את העיניים מהשחקנים שהיו ממולי, בייחוד אלו שהתחממו בצד – אגוארו ואוטמנדי עושים צחוקים על הקווים – (לאגוארו יש את הרגל הכי שרירית שראיתי), דה בריינה מצטרף מדי פעם לחבר'ה וברנרדו סילבה אחד גדול באגף שלא מפסיק ללהטט. את כולם שמעתי, את כולם ראיתי בגודל הטבעי, אריות אירופה ללא ספק.

המשחק נגמר בהפסד של סיטי 2-1 (שהיה די נדיר באותה עונה), אבל זה לא מנע ממנה לעלות לשלב רבע הגמר. נהנתי מאוד לשבת בנוחות באיצטדיון, אבל הרבה יותר נהניתי לראות את סוללת הכוכבים שלהם מתחת לאף שלי.

חשוב לציין את אוהדי באזל, שידועים כארגון אולטראס ברמה, שסיפקו תצוגת עידוד מרשימה מאוד ביציע, לא הפסיקו לעודד לאורך כל המשחק ומילאו את היציע שלהם וכל זה למרות שהם ידעו שאין להם שום סיכוי לעלות אחרי שחטפו חמישייה במשחק הראשון.

לשאר הטורים בסדרה