מלכת הצפון

// מאת אמיר לוי

סאן סבסטיאן, עיר הנראית כאילו צוירה במכחול והצייר לא בחל בכחול. היא שוכנת לאורכו של מפרץ הקונכייה, ממוקמת בחבל הבאסקים שבצפון הממלכה הספרדית, שופעת תרבות, רוויה בנופים ציוריים ומעל הכל, זהו המקום הקולינרי המושלם עם מספר כוכבי מישלן הגבוה בעולם ביחס לאוכלוסייה.

במשך שנים רבות מפרץ הסאן סבסטיאן שימש עבור בני המלוכה הספרדית כאתר נופש בחודשי הקיץ. אחד המלכים שנהג לפקוד את המפרץ הבאסקי מידי קיץ היה המלך אלפונסו ה-13, שמלך על ספרד בין השנים 1886–1931. בשנת 1910, החליט המלך ממדריד להוסיף את תואר הכבוד "ריאל" (מלכותי) לשמו של מועדון הכדורגל המקומי, "סוסיאדד", וכך הפך ל"מועדון הכדורגל ריאל סוסיאדד". המלך אלפונסו עשה זאת גם למועדון כדורגל גדול יותר, ריאל מדריד, אך זה קרה רק עשר שנים לאחר מכן. כך שאם תדברו על כדורגל בספרד, ותתקלו בכינוי "לה ריאל", אין ספק כי מדובר ב"לה ריאל" המקורית, ה"לה ריאל" של הסן סבסטיאן.

את העונה פתחה ריאל סוסיאדד במגרשה המשודרג, אצטדיון ה"אנואטה" (או "ריאלה ארנה" לפי הספונסר) עבר שדרוג משמעותי ולא רק מבחינה חיצונית. מספר הכיסאות צמח לכמעט 40,000 מושבים, ומסלול הריצה המפורסם שהקיף את כר הדשא כבר איננו. כעת, החוויה באצטדיון הרבה יותר סוחפת ודוחפת כאשר הקהל, כנהוג במגרשים בספרד, יושב הכי קרוב שרק אפשר. האם כל זה תורם לקבוצה? ה"צ'ורי אורדין" ("כחולים לבנים" בבאסקית) ניצבים במקום השישי לאחר 25 מחזורים. לבאסקים משחק חסר נגד אייבר, ואם וכאשר ינצחו, הם יעלו למקום הרביעי, המקום שמוליך אל ליגת האלופות.

וכשמדברים על ה"לה ריאל" של העונה, אי אפשר להתעלם מהדרך בה היא עושה הכל. כדורגל שמח זה דבר אחד – כדורגל שמח, חכם והתקפי שמניב שערים ותוצאות זה דבר אחר לגמרי. לבאסקים יש את ההתקפה השלישית בטיבה בליגה עם 43 שערים. אך זו לא רק ההתקפה. הבנייה וההנהגה הנכונה של המאמן, אימנול אגואסיל, יצרו הרמוניה מושלמת בין ההגנה לקישור, בין הקישור להתקפה, בין הקבוצה לעיר. אם זה נאצ'ו מונריאל, המבוגר האחראי בהגנה, ואריץ אלוסטונדו יליד החבל שמגנים על השער הכחול לבן מספיגות. אם זה הצמד מיקל מרינו ומרטין אודגורד בקישור, כשהאחד אחראי על הצד הדפנסיבי ובניית המשחק, בעוד שהשני אחראי על הקישור ההתקפי והיצירתי של הקבוצה. וכשבחוד עומד לו וויליאן זוז'ה בדמות הקילר, ביחד עם פורטו ואויארסבל שמשלימים שלישיית התקפה אימתנית, השמיים הם הגבול. וכמו שממעוף הציפור אצטדיון האנואטה צבוע בכחול מבחוץ ונראה כמו גל הנסחף מן הים, כך ממעלה היציע ההתקפות הסוחפות של הקבוצה נראות כגלים על כר הדשא.

ובכל זאת, מה הופך את העונה של סוסיאדד לכל כך מיוחדת? אם בוחנים את ההיסטוריה של הבאסקים על פי תארים, הפעם האחרונה בה הם זכו להניף תואר הייתה לפני 33 שנה, הגביע הספרדי של עונת 86/87. העונה סוסיאדד מגיעה לגמר ולכן ההתרגשות בשיאה. אפשרות לזכות בתואר ממשי על הפרק. וגם בגביע סוסיאדד לא סתם מגיעה לגמר. הדרך שעשתה לא פחות ממדהימה. בשלב רבע הגמר ה"לה ריאל" פשוט התעללו ב"ריאל" השנייה, ההיא ממדריד. משחק שנגמר ב4-3 מטורף. עד כמה מטורף? הפעם האחרונה שהבאסקים ניצחו את מדריד בברנבאו הייתה ב2004, גם אז זה נגמר ברביעייה של ה"צ'ורי אורדין", אבל זה קרה במסגרת הליגה.

הפעם האחרונה שסוסיאדד ניצחה בבירה הספרדית את ה"בלאנקוס" במסגרת הגביע קרתה אי שם ב1988, לפני 32 שנה! תופתעו לגלות שגם במקרה הזה הקבוצה מהצפון כבשה רביעייה לרשת של "המרנגס" (כינוי נוסף לריאל מדריד עקב צבעה של התלבושת הלבנה כמו מרנג). אגב, באותה עונה הבאסקים הפסידו בגמר לברצלונה 1-0, כך שרביעייה בברנבאו לא מבטיחה זכייה בגביע לבאסקים. מה שכן מבטיח זכייה באסקית זאת העובדה שבפעם השנייה בהיסטוריה יתקיים דרבי באסקי במעמד הגמר. ריאל סוסיאדד נגד שכנתה מהחבל, אתלטיק בילבאו. הפעם הראשונה הייתה ב1910, באותה שנה הטורניר פוצל לשניים. טורניר אחד של "התאחדות הכדורגל הספרדית" (FEF), והשני של "האיחוד הספרדי של מועדוני הכדורגל" (UECF). באותו הזמן שמה של סוסיאדד עוד היה "באסקוניה", ולצערה נחלה הפסד לבילבאו בגמר.

העונה כבר שוחק הדרבי הבאסקי פעמיים. בפעם הראשונה זו הייתה בילבאו של גאיזקה גריטאנו, מאמן הקבוצה, שיצאה עם ידה על העליונה. בפעם השנייה זו הייתה סוסיאדד של אימנול אגואסיל שניצחה. כל אחת מהקבוצות ניצחה באצטדיונה הביתי. בגמר הגביע הספרדי, שתי הענקיות מהצפון ירדו לשחק באצטדיון "אולימפיקו דה לה קרטוחה" שבסביליה, בירתה של חבל אנדלוסיה, החבל הדרומי ביותר בספרד. ובעוד שהקרב של הצפון יתרחש בדרום, יהיה נורא מעניין לראות מי לא תאבד את הצפון.