תחילה, ברכות להפועל באר שבע על הזכייה באליפות השנייה ברצף. אני חושב שאין חולק על כך שהיא הייתה הקבוצה הטובה, היציבה והמלוכדת ביותר השנה, ואין ראויה ממנה לזכייה בתואר. מעל כולם – המאמן, השחקנים והקהל הנפלא – עומדת ומנצחת (תרתי משמע) על המערכת כולה בעלת הקבוצה אלונה ברקת.
כשרכשה ברקת את המועדון, הורמו לא מעט גבות. אישה שנכנסת לתחום הספורט שנחשב למעוז הגבריות בעולם פטריאכלי, והופכת, כמעט בן לילה, לבעלים של קבוצת כדורגל גדולה בישראל לא רק שהוא לא מראה שכיח, הוא כמעט חסר תקדים בכדורגל העולמי ולבטח חסר תקדים בנוף הארצישראלי.
ברקת החלה בתהליך של בניית יסודות יציבים ובריאים, תוך שיתוף פעולה עם ראש עיריית ב"ש רוביק דנילוביץ' (גם לו המחמאות). אצטדיון חדש וראוי הוקם, שחקנים צעירים הצטרפו וקודמו ביחד עם רכש איכותי ונכון דוגמת טוני וואקמה, מאור מליקסון ואליניב ברדה שמזוהה כל כך עם המועדון. בנוסף, ברק בכר, פפ גווארדיולה של הכדורגל הישראלי, הובא מקרית שמונה והתגלה כבינגו הגדול מכל, ומעל הכל נבנה מועדון עם אווירה משפחתית שהביא תוצאות גדולות מוקדם מהצפוי.
אז מה הסוד של ברקת שגורם לה לעשות בית ספר לניהול מועדון כדורגל גם כשהיא מתחרה בשועלים ותיקים דוגמת יעקב שחר ומיץ' גולדהאר? הסוד הוא שברקת פשוט לא עוצרת. בכל שלב בעונה היא חושבת איך לשפר את המועדון, ודואגת שכל זה ייעשה בשקט תעשייתי ראוי לציון. עוד באמצע העונה היא דאגה לסגור את עסקת רכישתם של מיכאל אוחנה ניב זריהן ודור אלו, שלושה שחקנים צעירים שמהווים את דור העתיד של הכדורגל הישראלי. וכל זה כשהקבוצה מתפקדת מצויין וללא פציעות מיוחדות. פשוט חשיבה עתידית נכונה ועבודה בלתי פוסקת לשיפור הסגל.
ברקת קנתה את לב האוהדים, ואתמול בדקות האחרונות של המשחק, במקום שרבים מבעלי המועדונים היו מפזרים חיוכים בתא הכבוד, ברקת ישבה דרוכה ביציע האוהדים באצטדיון בנתניה, כאחרונת האוהדים עד לשריקה האחרונה.
מחוץ לאצטדיון היא כבר נישאה על כתפיהם, כראוי למעמד. כראוי לה.
מלכה עם לב אדום.
