מחמיצן כרוני או חלוץ קליני?

בעקבות דיון שהתחלתי בקבוצת הפייסבוק של הזווית, החלטתי לבדוק את יכולות הסיום של החלוץ בן שהר בהשוואה לשאר כובשי ליגת העל בשנים האחרונות.

שהר, למרות כיבושיו הרבים בליגת העל מאז הגיע להפועל באר-שבע, נתפס כמחמיצן כרוני, כחלוץ שאי אפשר לסמוך עליו וכעל כזה שהקבוצה מחפשת לו מחליף בכל עונה. אך האם באמת ניתן לקרוא לבן שהר מחמיצן כרוני?

פרולוג

מחזור 3, הפועל באר-שבע מתארחת אצל מ.ס. אשדוד. התוצאה 2-2 הדקה 92. עוד שתי דקות שובל גוזלן יבקיע ויסמן VAR עם הידיים לפני ששער הניצחון שלו ייפסל. אבל ברגע הזה ניצב בן שהר כ-10 מטרים משערה של אשדוד ובועט גבוה מעל המשקוף.
חצי קבוצה עם הידיים על הראש אחרי עוד החמצה של החלוץ הבכיר.

כנראה שלא סתם יצא לבן שהר שם של מחמיצן. לצד היותו השחקן עם הכי הרבה שערים בשלושת השנים האחרונות, הוא גם נוטה לספק החמצות מסמרות שיער. בעקבות ההחמצה מול אשדוד נשמעו שוב הטענות ששהר חלוץ לא מספיק טוב בכדי להיות החלוץ הבכיר, שלא לומר הכמעט יחיד, בסגל קבוצה שרוצה לרוץ לאליפות.

אך האם הקביעה נכונה? האם מבחינת סטטיסטית בן שהר הוא חלוץ שלא כובש מספיק ביחס להזדמנויות שהוא מקבל?
את זאת אנסה לברר בפסקאות הבאות.

שיטת הבדיקה

עד העשור הנוכחי, רוב סטטיסטיקת הספורט התבססה על נתונים "בינאריים", או במילים אחרות על יחס בין הצלחה לכישלון. בכדורסל הסתכלנו בעיקר על אחוזי קליעה מ-2 או 3 לצד כמות נקודות (בלי לבחון את המיקום במגרש ממנו נזרק הכדור). בפוטבול אחוזי השלמת מסירה לצד כמות יארדים וטאצ' דאונס שהמסירות השיגו. בבייסבול כמות חבטות והום ראנס יחסית לכמות הפעמים שהשחקן עמד לחבוט. בכדורגל פחות הרגילו אותנו להסתכל על היחס ויותר על כמות סופית. במילים אחרות, הרגילו אותנו ששחקן התקפי נמדד על פי כמות שערים ובישולים ושחקן הגנתי/שוער נמדד על פי כמות ספיגות ושערים נקיים.

הויכוחים הסוערים של תחילת העשור מי הכובש הטוב ביותר ומי השוער הטוב ביותר הובילו אותי לנסות להגיע למסקנות לפי השיטה הפשוטה מהענפים האחרים. אמנם מאז עולם הסטטיסטיקה בספורט התפתח והוצגו לנו סטטיסטיקות "מתקדמות" יותר בהן בוחנים פרמטים כמו הסיכוי של הבעיטה של השחקן להפוך לשער (xG). אבל זה לא אומר שצריך להתעלם ולזנוח את השיטה הבינארית יותר שתבחן פשוט את יחס הבעיטות אל מול השערים – וזה מה שאעשה כאן.

נתונים, נתונים, נתונים…

לפני כשלוש שנים מנהלת הליגות לכדורגל החלה מהפך. כתוצאה ממנו, אנחנו נהנים מנתונים סטטיסטיים על כל שחקן פעיל בליגת העל. לצורך המחקר שלי, בדקתי באתר מי השחקנים שכבשו בליגת העל עשרה שערים בעונה אחת לפחות באחת משלושת העונות האחרונות (16/17-18/19). בדיקה זריזה העלתה 18* שמות של שחקנים כאלו שעדיין פעילים בליגה גם העונה. מתוכם 13 שיחקו בכל אחת משלושת העונות האחרונות.

אם נסתכל על הנתונים הישנים והטובים, נראה שרק שחקן אחד הבקיע לפחות עשרה שערים בכל אחת מהעונות – בן שהר. כמובן ששהר מוביל את טבלת הכובשים בשלוש העונות האלו עם 40 שערי ליגה כאשר אחריו איתי שכטר שהבקיע 31 כאלו. אבל אולי שהר מוביל את הטבלה פשוט כי הוא בועט יותר ומחמיץ יותר?

אז ככה, בשלוש השנים האחרונות 18 השחקנים האלו כבשו 357 שערים. לצורך כמות השערים האלו השחקנים בעטו לא פחות מ2535 בעיטות לעבר השער. מדובר בקצת יותר מ7 בעיטות בממוצע לשער או אם תרצו כמות השערים מהווה 14.08% מסך הבעיטות הכללית.

השחקן עם הממוצע הנמוך ביותר מבין השחקנים הוא ערן לוי בעונה וחצי במדי מכבי נתניה ובית"ר ירושלים. לוי כבש עשרה שערים במצטבר (כולם במדי נתניה) כאשר הוא בועט 184 בעיטות לעבר השער וכובש 5.43% מהן – יותר מ-18 בעיטות לשער! לצורך ההשוואה, רק אלירן עטר בעט יותר פעמים (204) אם כי עטר שיחק בליגת העל בכל שלושת העונות וכבש 26 שערים (12.75%).

ומה עם שהר? ובכן, שהר עומד על 21.28% בשלושת העונות. מבין השחקנים ששותפו בכל אחת מהעונות מדובר בנתון הטוב ביותר. למעשה, רק ירדן שועה (24.07%) ויאקוב סילבסטר (21.54%) מחזיקים בנתונים טובים יותר, אם כי החלוץ של מכבי חיפה שיחק רק 61 דקות לפני העונה שעברה ושניהם ביחד הבקיעו פחות שערים משהר לבדו בשלושת השנים שנבדקו (סילבסטר שיחק רק בשתי עונות).

אפשר להגיד שבשכלול של כמות השערים והיחס בין השערים לכמות הבעיטות שהר נמצא בטופ של הליגה ואולי אפילו הכובש הטוב ביותר שמשחק בה.

אמין לאורך זמן

אם נסתכל על הנתונים נראה שעונת השיא בטווח השנים האלו שייכת לאיתי שכטר. בעונת הבכורה שלו כשחקן בית"ר ירושלים (שיחק חצי עונה כמושאל לפני כן) שכטר סיים עם 14 שערים מ49 בעיטות בלבד (28.57%)!

בעונה הטובה שלו בהפועל חיפה (17/18), עדן בן-בסט הבקיע 12 שערים מ-46 בעיטות (26.06%) והזכיר קצת נשכחות. בעונה הטובה שלו בצרפת בן-בסט החזיק ביחס בעיטה לשער מהטובים בליגות הבכירות באירופה.

ההבדל בין שני אלו לבין שהר הוא היציבות לאורך העונות. שכטר ללא העונה הטובה ביותר שלו (16/17) היה עומד על כ16%, בזמן שבן-בסט הבקיע פחות מ-10% מהבעיטות שלו בעונה לפני ובעונה אחרי העונה הגדולה ההיא. אצל שהר לעומת זאת גם אם נוותר על העונה הכי טובה שלו (16/17 – 14 שערים באחוזי המרה של 23.73%) הוא יעמוד על יותר מ-20% ועם כמות שערים דומה.

יוצא שהדיוק של שהר יציב יותר בין העונות משאר השחקנים שנבדקו.
בנוסף לכמות השערים שנשארת בין הגבוהות בליגה (ממוצע של יותר מ-13 שערים לעונה).

ומה בעולם?

אם קראתם את הפוסט למעלה אתם כבר יודעים שבעונה שעברה כריסטיאנו רונאלדו כבש פחות מ-12% מהבעיטות שלו לעבר שערי קבוצות הסריה א'.
אנשים שיתקלו בנתון כזה יעלו מספר טיעונים:

1. אל תשווה את הליגה האיטלקית לליגת העל.
2. מדובר בשחקן שמאיים הרבה פעמים מרחוק.
3. מדובר בעונה חלשה יחסית של אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, לך כמה שנים אחורה ותציג נתונים מהשיא שלו.
4. תבדוק את כמות הבעיטות שלו למסגרת ואת רמת ההצלחה שלהן.

לגבי שני הטיעונים הראשונים, כמובן שמי שיטען אותם צודק באופן יחסי. אם כי צריך לזכור שבזמן שהליגה הישראלית אולי לא ברמה של הטופ 5 ליגות באירופה, גם הכובש הישראלי הממוצע לא ברמה של רונאלדו. בנוסף, הטיעון ששחקן בועט מרחוק יכול להעלות דיון שלם על בחירת הבעיטות של אותו שחקן.

את שני הטיעונים הנוספים יצא לי לבדוק בעבר. במהלך עונת 2013 אספתי נתונים על כובשי חמשת הליגות הבכירות באירופה (ספרד, אנגליה, גרמניה, איטליה וצרפת). הרשימה כללה את הכובשים הבכירים בכל ליגה (לפחות 14 שערים), סך הכל 40 שחקנים. מדובר בעונת השיא של לואיס סוארז וגארת' בייל באנגליה, בעונה גדולה נוספת בקרב בין מסי לכריסטיאנו ובעונה שבה קבאני וזלאטן פירקו את הליגה האיטלקית והצרפתית בהתאמה.

כשמחשבים את היחס בין כמות הבעיטות של השחקנים האלו לכמות השערים שהם כבשו באותה עונה רואים שכ-18.18% מהבעיטות נכנסו.
יחס טוב יותר מאשר הכובש הישראלי ה"ממוצע" למרות הבדלי הרמות של ההגנות והשוערים בין הליגות.

הכובשים הטובים בעולם

לגבי רונאלדו ספציפית, ובכן, הפורטוגלי סיים את העונה ההיא עם כמות הבעיטות הגדולה ביותר באירופה (235, כ-7 למשחק) עם סגנות מלכות השערים בספרד ובליגות הבכירות בכלל (34 שערים) אבל עם אחוז סיומת של 14.47% בלבד. 2013 היתה העונה האחרונה של גונסאלו היגוואין במדי ריאל מדריד. המחמיצן הכרוני של הקבוצה, זה שאמרו ש"רונאלדו לא סומך עליו בהתקפה" סיים את העונה ההיא עם 16 שערי ליגה.
הוא בעט 56 בעיטות בלבד. אגב, 51% מהבעיטות של היגוואין הלכו למסגרת לעומת 44.7% של רונאלדו וממוצע של 43.6% לכלל השחקנים.

ומה לגבי מסי? 2013 היתה העונה השניה הכי טובה של מסי מבחינת כיבושים גם בליגה וגם בכלל. מסי הבקיע יותר מ28% מהבעיטות שהוא שלח לעבר שערי היריבות בלה ליגה באותה עונה (שער כל פחות מ-4 בעיטות!) וסיים עם 46 שערים כשהוא בועט רק קצת יותר מ-5 בעיטות למשחק. כמעט חצי מהבעיטות היו למסגרת (80 מתוך 163).

אז מה אני רוצה להגיד?

אז כן, לבן שהר יש אולי נטייה להחמיץ ממצבים מסמרי שיער שגורמים לנו לזכור אותם ולשכוח שמדובר בחלוץ אדיר. ועדיין, מסתבר שסטטיסטית שהר מבקיע לא רק בכמויות מספקות לליגת העל אלא גם באחוזי המרה מהטובים שיש פה.

האם זה מספיק כדי להיות החלוץ (הכמעט) בודד של הפועל באר-שבע? כל קבוצה צריכה שיהיה לה מחליף טוב, אבל האם זה מספיק כדי להיות החלוץ הפותח הבלתי מעורער בהרכב של קבוצה שרוצה אליפות? אני מאמין שהסטטיסטיקה שלו מוכיחה שכן.

*הערה: וידאר קיארטנסון וטוני נוואקאמה (וכל שחקן אחר שלא בסגלי קבוצות ליגת העל לעונת 2019/20) נעדרים מרשימת הסטטיסטיקה הזמינה ולכן נעדרים מרשימה זו.