מה אם – גרסת הנ.ב.א

התקופה ה"מתה" של ליגת הנ.ב.א היא תקופה נהדרת לרשימות, ויכוחים, תהיות ותיאוריות. וכשאולפני מארוול מכריזים על סידרה חדשה שמתבססת על סידרת הקומיקס ההיפותטית What If…, זו הזדמנות טובה לכמה שאלות מה אם בוערות ומציקות, שחובב נ.ב.א ממוצע השקיע בהן לא מעט דקות, שעות וימים במהלך השנים האחרונות.

1. דרק רוז לא נפצע

משחק מס' 1 בסיבוב הראשון של פלייאוף 2012. שיקגו מארחת את פילדלפיה ומובילה ב-12 נקודות עם 1:22 לסיום המשחק. רוז, ה-MVP של העונה הקודמת, שבילה את העונה המקוצרת חצי על המגרש וחצי בחוץ עם פציעות גב, כמעט עם טריפל דאבל (23 נקודות, 9 ריבאונדים, 9 אסיסטים). בשביל שיקגו, המחשבות הן על קרב חוזר עם מיאמי של לברון, וייד ובוש, שניצחו את שיקגו 1-4 בגמר המזרח עונה קודם לכן. אבל אז רוז נפצע. קורע את הרצועה הצולבת. הוא לא חזר להיות אותו דבר, ושיקגו, שבשתי עונות סיימה במקום ה-1 במזרח ונראתה מועמדת לגיטימית עכשיו ובעתיד לאליפות, לאט לאט שקעה חזרה לבינוניות וגרוע מזה.

אם רוז לא היה נפצע… קשה לדעת עם שיקגו באמת הייתה לוקחת אליפות. אבל הייתה שם קבוצה חזקה ועמוקה, שלפחות לשלוש שנים קדימה הייתה בנויה לרוץ הכי רחוק שרק אפשר. איך הייתה שורדת את השינויים בליגה? ראינו שת'יבודו בלי ג'ימי באטלר לא בדיוק עשה יותר מדי במינסוטה. רוז נתן בעונה האחרונה מעין סיבוב קאמבק. יכולות מודרניות עם ניצוץ של פעם. זה לא מה שהוא היה אמור להיות, אבל בהתחשב שהוא לא היה רחוק מלמצוא את עצמו מחוץ לליגה לא מזמן, זה לא כזה נורא. שיקגו? דווקא יש אופטימיות לעתיד ורוד לראשונה אחרי לא מעט זמן, אבל המרחק בין אליפות ריאלית למצב של הבולס כיום רחוק משהו כמו חצי שנת אור.

2. פורטלנד לא בוחרת בחירות דראפט נוראיות

פעם אחת ב-1984 ופעם אחת ב-2007 הלכו בפורטלנד על סנטר במקום על גארד או פורוורד סופר מוכשרים, מסתבר ברמה היסטורית. כולנו חכמים בדיעבד, אבל כשהליגה עדיין הייתה שבויה בתוך התיאוריה שקבוצה חזקה מתחילים לבנות עם סנטר טוב, לא כזה מפתיע שב-2007 הבלייזרס הלכו על גרג אודן במקום על קווין דוראנט. אבל מה עם 84? אוי, 84.

ב-1984, הסנטר הראשון שנבחר היה האקים אלאג'ואן, שהלך ליוסטון. בחירה צפויה, נכונה, שגם הניבה פרי עשור אח"כ. אבל מה עם הבחירה השנייה, של פורטלנד? הבלייזרס לא סתם ויתרו על מייקל ג'ורדן, ופספסו הזדמנות לשים אותו וקלייד דרקסלר ביחד על המגרש, ובעתיד גם שתהיה שלישייה של קלייד-ג'ורדן-דראזן. הם בחרו סנטר שפספס שנתיים שלמות במכללות לפני שנתן עונה טובה אחרונה, לא רעה, לפני שהלך לנ.ב.א.

דוראנט היה יכול לשחק עם ברנדון רוי ולמרקוס אלדרידג', במקום אודן ששיחק רק 82 פעמים בשביל פורטלנד לפני שהפציעות התחילו לכרסם בקריירה שלו. האם אליפות הייתה יוצאת מזה? רוי גם לא בדיוק זכה לקריירה ארוכת טווח, אבל בסיס של דוראנט ואלדרידג' היה יכול להיות משהו מפחיד, גם במערב. וג'ורדן? בגמר 1992 הוא והשיקגו בולס ניצחו את פורטלנד 2-4 בדרך לאליפות שנייה ברציפות. האם זה היה יכול להיות הפוך? אולי. גם פספסנו כמה שנים טובות של קרבות בין ג'ורדן למג'יק ג'ונסון בפלייאוף.

פורטלנד כן הגיעה לשני גמרים בלי ג'ורדן, כשב-1990 מפסידה לדטרויט. אבל דרקסלר עזב כדי לזכות באליפות, ליד אלאג'ואן ביוסטון. הקבוצה עברה כמה גלגולים. אליפות אין מאז 1977.

3. לן ביאס לא מת

היו לא מעט סיפורים שקשורים לסמים בדראפט 1986, דראפט שבו נבחרו ארווידס סבוניס (מקום 24, הגיע לליגה רק עשור אח"כ), ודראזן פטרוביץ' (סיבוב 3, ע"י פורטלנד), וגם דניס רודמן, ג'ף הורנסק, מרק פרייס ובראד דוהרטי (בחירה ראשונה). מי שהיה אמור להיות ה-כוכב של המחזור הזה היה לן ביאס, כוכב מרילנד, פעמיים שחקן השנה של ה-ACC, פורוורד שנראה היה בדרך לכוכבות בטוחה. הוא נבחר במקום ה-2 ע"י בוסטון, קבוצה שקצת לפני כן זכתה באחת האליפויות המרשימות בהיסטוריה, קבוצה שעד היום נחשבת לאחת הטובות שהיו. הקו הקדמי של לארי בירד, קווין מקהייל ורוברט פאריש הגיע לשיא שלו.

ביאס היה אמור להיות העתיד, כשבירד כמעט בן 30, מקהייל בן 29 ופאריש בן 33. אבל ביאס מת יומיים אחרי הדראפט ממנת יתר של קוקאין. העתיד של הסלטיקס, שהיה אמור להיות המשך לשושלת האליפויות (16 עד אותו רגע, כולל 3 בשנות ה-80) הפך להיות הישענות על שלוש צלעות מזדקנות, שלאט לאט נפצעו יותר ויותר. ביאס הפך לסמל של החמצה, של המון דברים רעים שקורים מאחורי הקלעים בכדורסל בכלל ובמכללות בפרט. הסלטיקס חיכו 22 שנה עד האליפות הבאה.

4. הטרייד של כריס פול ללייקרס מתקיים

הטרייד שלא היה. ב-8 לדצמבר 2011, כשהליגה אוטוטו חוזר מהשביתה שלה, הוסכם על טרייד בין ניו אורלינס (אז עדיין ההורנטס), הלייקרס ויוסטון. המון חלקים נעים היו בטרייד הזה, אבל העיקר שלו היה לצרף את כריס פול לקובי בראיינט. הליגה הייתה הבעלים של הקבוצה באותו הזמן, ודייויד סטרן, הקומישינר ובעקיפין גם הבעלים של ההורנטס, הטיל וטו על הטרייד. הטענה הרשמית? שלניו אורלינס עדיף שכריס פול ישאר, למרות שרוב האנשים מאמינים שסטרן פחד שמעבר כזה יפגע בתחרותיות בליגה. למאר אודום היה אמור לעזוב לניו אורלינס בטרייד. פאו גאסול היה אמור לעזוב ליוסטון. אודום נעלב מכך שהלייקרס, איתם זכה בשתי אליפויות (2009&2010) דרש לעזוב והוא נשלח לדאלאס, ושם הקריירה שלו צללה במהירות.

פול כן עזב כמה ימים אח"כ, לקליפרס, שם בילה כמה עונות טובות של כדורסל כיפי ומעופף, אבל חוסר היכולת לעבור רף מסוים בניו אורלינס חזר על עצמו גם בצד הפחות מוצלח של לוס אנג'לס, גם כשהקליפרס תופסים את הבכורה בעיר.

ומה היה קורה אם הטרייד היה יוצא לפועל? לא בטוח שפול וקובי היו זוכים בעוד אליפויות בשביל הלייקרס. לא כשעומק הקבוצה נפגע אנושות בשביל להביא את פול, ולא כשקבוצה נוספת במערב החלה לעשות רעשים של קונטנדרית. אבל ללייקרס, ששואוטיים וכוכבים הם חלק כל כך חשוב בחבילה, הייתה יכולה להיות תקופה קצת יותר יפה ממה שראינו שם בשנים האחרונות, עם או בלי לברון.

5. אוקלהומה סיטי לא היתה מתפרקת

מתישהו, באיזושהי שנה, יפסיקו לשאול "למה סם פרסטי שלח את ג'יימס הארדן בטרייד ליוסטון" ויעברו למשהו אחר. אבל כל עוד הת'אנדר ימשיכו לא לזכות באליפויות (לא בכיוון בכלל לאור ההתפתחויות של השנים האחרונות), השאלה הזו תרחף מעל המועדון.

כי איך אפשר שלא לשאול? ב-2012, כמה חודשים אחרי שאו.קיי.סי הצעירה והמלהיבה עם קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק והארדן, ביחד עם עוד כמה שחקנים לא רעים בכלל, הגיעה לגמר הנ.ב.א (שם הפסידה 4-1 למיאמי של לברון ושות' למרות יתרון 0-1), פרסטי פירק את החבילה ושלח את הארדן ליוסטון.

אנחנו ב-2019. הארדן עוד לא זכה באליפות (גם לא חזר לגמר הנ.ב.א). גם לא אוקלהומה, שלא חזרה לגמר הנ.ב.א, וכמה שנים אח"כ איבדה את דוראנט (שכן זכה בשתי אליפויות), ניסתה לערבב קלפים על כרמלו ופול ג'ורג' וכרגע מוצאת את עצמה עם כריס פול שלא רוצה להיות שם, המון המון בחירות דראפט, פחות או יותר זהו. ווסטברוק? אחרי זכייה ב-MVP, המון החלטות גרועות בקלאץ' וטריפל דאבלים שאיבדו מזמן את המשמעות שלהם, הוא חזר לשחק ליד הארדן, ביוסטון.

מה היה יכול להיות? אוקלהומה ויתרה על הארדן כי הם לא רצו לשלם יותר מדי כסף לארבעה שחקנים (איבקה, שגם הוא זכה באליפות לא מזמן עם קבוצה אחרת, גם היה אמור לקבל חוזה גדול). אבל אם היו מוותרים על איבקה ולא על הארדן, ומשאירים שלושה שחקנים שזכו ב-MVP (כל אחד פעם אחת) בשנים שחלפו להן? קל להאמין שלפחות עוד ביקור-שניים בגמר היו צפויים לחבורה הזו. אבל הת'אנדר היו עסוקים בקבלת החלטות על בסיס כלכלי, שזו לא טעות, אלא שכנראה טעו בשחקן ששלחו בטרייד.

ובנוגע לטענה שהארדן באוקלהומה לא היה יכול להיות הארדן של יוסטון? יש גרעין של אמת, לא קטן בכלל, בטענה הזו. ועדיין, רמת כישרון כזו הייתה יוצאת החוצה, בצורה כזו או אחרת. והת'אנדר ויתרו עליה, וכנראה (לא בפומבי) מתחרטים על זה עד היום. את הדמעות מנגבים שם בבחירות דראפט מכאן ועד עמוק לתוך העשור הבא.