ליגת האלופות חוזרת עם לא מעט משחקי שמינית גמר מרתקים וגדולים. ניצלתי את ההזדמנות כדי לדרג כאן את עשרת היריבויות הגדולות ביותר באירופה בעידן הצ'מפיונס ליג.
אז איך נקבע הדירוג?
- יריבות צ'מפיונס – היריבות בין הקבוצות רלוונטית בעיקר למפגשים ביניהן בליגת האלופות (עונת 92'-93' והלאה), פחות למפגשי עבר או משחקים במפעלים אחרים, וגם לא יריבות שנולדה מאותה הליגה, לכן למשל לא תמצאו כאן עימות בין ברצלונה לריאל מדריד.
- ריבוי משחקים – יריבות מתפתחת לאורך שנים, או לפחות לאורך יחסית כמות משחקים גדולה. לכן למשל גם מילאן נגד ליברפול לא כאן, למרות שהתמודדו בשני גמרים, שאחד מהם הוא כנראה המשחק הגדול בכל הזמנים בצ'מפיונס.
- צריך שתיים כדי לייצר יריבות – אם יריבה אחת נותנת בראש לשנייה פעם אחר פעם, כנראה שזאת לא יריבות, לכן לא תמצאו כאן את באיירן מינכן נגד ארסנל.
- איכות המפגשים – כמה שיותר נוקאאוט יותר טוב, עם דגש על גמרים וחצאי גמר.
- רצוי שיהיה מפגש אחד ממש גדול. כזה שישר חושבים עליו כשנזכרים ביריבות הזו.
- שיקול דעת הכותב – יש לי את הזכות להתעלם מכל הכתוב למעלה ולדרג כראות עיני. לא מסכימים? בשביל זה נולד הטוקבק.
יאללה, מתחילים:
מקום 10. יובנטוס – מנצ'סטר יונייטד
מאזן: 8 משחקים, 4 ניצחונות ליונייטד, 3 ליובה ותיקו 1. שערים 9-12 למנצ'סטר, מאזן במפגשים (מספר הפעמים שהוגרלו זו מול זו) 2-2. מפרט: שני מפגשים בשלב הבתים, אחד בשלב הבתים השני, חצי גמר אחד
זאת יריבות שצמחה באמצע שנות ה-90' בשנים שבהן מנצ'סטר יונייטד שלטה באנגליה, אבל ניסתה להביא את העליונות שלה גם לאירופה. זה לא הלך בהתחלה כשיובנטוס הייתה זו שהראתה לה שהיא לא מספיק טובה. זה התחיל בעונת 96-97 כשהאיטלקים, אלופי אירופה, ניצחו פעמיים 0-1 בשלב הבתים. שנה לאחר מכן נפגשו שוב באותו המעמד, והאנגלים השתפרו וניצחו 2-3 במשחק הראשון, אבל נוצחו 1-0 בשני, סיימו במקום השני ולבסוף הודחו בחצי הגמר בידי דורטמונד שהמשיכה והפתיעה גם את יובה וזכתה בתואר.
המהפך הושלם בעונה הבאה, השלישית ברציפות שבה שהן נפגשות, בעונת הטרבל המופלאה של ה'שדים האדומים'. נראה היה שידה של הגברת הזקנה שוב תהיה העליונה שכמעט וניצחה באולד טראפורד כשראיין גיגס מצליח להשוות ל-1-1 בדקה ה-91. בגומלין כבר אחרי 11 דקות יובנטוס הובילה 0-2 מצמד של אינזאגי, אבל אז הרוח הבלתי נגמרת של היונייטד החזירה אותם למשחק. קין צימק בנגיחה ויורק איזן עוד לפני ההפסקה ונתן יתרון בשערי חוץ. האיטלקים תקפו אבל אנדי קול חתם את הניצחון הנדיר בדלה אלפי, 2-3 ועלייה לגמר מול באיירן.
קצת אגדות כדורגל בוידאו שמרכז את היריבות
ב-2002/3 הן נפגשו בפעם האחרונה, בשלב הבתים השני. יונייטד דווקא ניצחה פעמיים, 1-2 ו-0-3 בטורינו, אבל דווקא יובנטוס סיימה את השנה הזו כסגנית אלופת אירופה.
למה מדורגת כאן? כי הן אמנם נפגשו שלוש שנים ברציפות, אבל לא ב-15 השנים האחרונות ורק מפגש אחד ביניהן היה בנוקאאוט.
מקום 9. ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד
מאזן: 6 משחקים, 4 ניצחונות לריאל (אחד בהארכה ואחד בפנדלים), אחד לאתלטיקו ותיקו אחד. שערים: 4-10 לריאל, מפגשים: 0-4 לריאל. מפרט: שני גמרים, חצי אחד רבע גמר אחד
על פניו המפגש הזה נוגד את הכללים שרשמתי, גם מעט מפגשים (6 משחקים, הכי מעט בדירוג הזה), גם חד צדדי וגם יריבות שבעיקר מגיעה מהליגה (תהיה עוד אחת כזו בהמשך), אבל במקרה הזה אי אפשר באמת להפריד את ההיסטוריה. אתלטיקו, מעבר לרגשי הנחיתות שלה מול ריאל, יודעת שהיא תמיד האחות הקטנה או הצלע השלישית. ובשנים נהדרות שבהם הצליחה להעיף קבוצות עדיפות ממנה וגם לזכות באליפות, היה חסר לה רק דבר אחד כדי להגיד אני כאן – זכייה בליגת האלופות ועוד בגמר מול היריבה העירונית. וזה היה כל כך קרוב עם השער של דייגו גודין בגמר של 2014, עד שהגיע ראמוס…
ריאל השוותה בשנייה האחרונה ושלחה את המשחק להארכה בה ניצחה 1-4. כאוהד ריאל מדריד זה היה אמור להיות אחד הרגעים הגדולים שלי, זכייה בתואר אחרי שער שיוויון דרמטי, אבל בתור אבא לילדים ממש קטנים פשוט נרדמתי על הספה. אחרי הגמר הטראומתי ההוא הם נפגשו גם בשלוש השנים הבאות, ב-2014/15 ריאל ניצחה 0-1 משער בדקה ה-87' של המשחק השני משער של צ'יצאריטו, ושנה לאחר מכן שוב גמר מול ריאל, ושוב שער של ראמוס, וניצחון ללבנים, הפעם בפנדלים. הקרב אשתקד, הרביעי ברציפות, היה כבר נוקאאוט של ריאל שניצחה 0-3 בראשון עם שלושער של רונאלדו ועלתה לגמר.
למה מדורגת כאן? שני גמרים בשלוש עונות בתוספת למטען הקודם מכניסים אותה לעשירייה, אבל רק למקום התשיעי.
מקום 8: ברצלונה – מנצ'סטר יונייטד
מאזן: 8 משחקים, 3 ניצחונות לברצלונה, 1 ליונייטד, 4 תיקו. 10-17 לברצלונה. מפגשים: 1-3 בארסה (1 תיקו). מפרט: שני גמרים, חצי גמר אחד, שני מפגשים בשלב הבתים.
דיברנו על שנות ההתאקלמות הקשות של היונייטד. הם דווקא התחילו טוב את שנות ה-90' כשניצחו את ברצלונה 0-2 בגמר המחזיקות ב-91', אבל בליגת האלופות הסיפור התחיל אחרת. בעונת 94-95' הם חטפו מנחת זרועם של רומאריו וסטויצ'קוב. המשחק הראשון בשלב הבתים הסתיים ב-2-2 באולד טראפורד, אבל בארסה הלמה באנגלים עם רביעייה בקאמפ נואו ועלתה עם הפרש שערים יותר טוב לרבע הגמר.
המפגש הבא הגיע בעונת הטרבל של היונייטד בשלב הבתים בו הן הוגרלו לבית מוות יחד עם באיירן. שני המשחקים הסתיימו ב-3-3 מרתקים, והאנגלים דווקא היו אלו שעלו לרבע הגמר כשברצלונה נותרה בחוץ. הניצחון המובהק היחיד של האנגלים הושג בחצי הגמר ב-2007/08 עם 0-1 משער של פול סקולס, אבל אקורד הסיום שמכניס את המפגשים האלה בכלל לעשירייה היה בשני הגמרים ב-2009 ו-2011. בשניהם ברצלונה ומסי מנצחים בנוקאאוט. 0-2 ו-1-3 ומבססים את כוחה של הקבוצה כמספר אחת בעולם בעידן גוארדיולה.
למה מדורגת כאן: כמו מקודם, שני גמרים בשלוש עונות, ועוד קצת חיזוק ליריבות לפני כן, אבל עדיין, רק שמינית.
מקום 7: ברצלונה – פאריס סן ז'רמיין.
מאזן: 10 משחקים, 4 ניצחונות לבארסה, 3 לפסז' ו-3 תיקו. שערים: 16-21. מפגשים: 1-4 לברצלונה. מפרט: 3 רבעי גמר, שמינית, שלב בתים.
כל מה שאני ארשום על המפגש הזה מיותר כי גם אם לא היה עוד אף מפגש ביניהן מלבד מה שקרה אשתקד, היריבות הזו הייתה נכנסת לעשירייה. אבל בכל זאת, מאז שהקטארים הפכו את פאריז לעוד נסיכות, אם יש לפסז' TEAM TO BEAT באירופה, הרי שזו ברצלונה. כולם רוצים להיות כמוה וכולם רוצים לנצח אותה. זה מבחן הבגרות של הצרפתים ששנה אחר שנה נכשלים. דווקא המפגש הראשון אי שם בשנת 94'-95' הסתיים עם ניצחון פריזאי ברבע הגמר, אבל מאז אלו רק הקטלונים. ניצחון קשה ברבע ב-2013 אחרי שתי תוצאות תיקו ובשערי חוץ, ואחד יותר קל וכפול ברבע הגמר כעבור שנתיים בעונה שבה הן גם נפגשו בשלב הבתים (ניצחון אחד לכל צד).
אבל השיא היה אשתקד, כזכור, פסז' התפוצצו על המגרש וניצחו 0-4 במשחק הראשון בשמינית, במשחק שנראה היה שמסיים את עידן לואיס אנריקה. ואז הגומלין המוזר והלא ייאמן, שנראה היה גמור עד הדקה ה-87'. ברצלונה הובילה 1-3 וצריכה היתה עוד שלושה שערים על מנת לעלות שלב, נשמע הזוי אבל היא השיגה אותם. אפשר לדבר על הרוח של ברצלונה, על האווירה בקאמפ נואו ועל השיפוט, אבל בעיקר היה שם פיק ברכיים והלם מוחלט של הצרפתים. גם אם הקבוצות האלה יפגשו עוד 20 שנה, המפגש הזה ישב להם בתודעה.
למה מדורג כאן: הייתה מחשבה לשים את המפגש קצת יותר גבוה, אבל בסופו של דבר אין כאן גמרים וחצאי גמר ויש חד צדדיות בשנים האחרונות.
מקום 6: באיירן מינכן – מנצ'סטר יונייטד
מאזן: 11 משחקים, 2 ניצחונות ליונייטד, 5 תיקו ו-4 לבאיירן. שערים: 13-16 לבאיירן. מפגשים: 4 לבאיירן, 2 ליונייטד. מפרט: גמר אחד, שלושה רבעים, פעמיים שלב בתים.
עוד מפגש שמזוהה בגלל משחק אחד בעיקר, הגמר של 98'-99', אולי לא הגמר הכי גדול מבחינת כדורגל ואירועים לעומת ההוא של מילאן-ליברפול, אבל בהחלט זה שהכי עושה צמרמורת, וזה עדיין קורה לי כל פעם שאני שומע את השידור של וייץ, ביום שחזרתי מצו ראשון. נראה שכמעט כל מפגש של האנגלים באותה עונה נכנס לרשימה הזו, אבל צריך לזכור שגם מדובר על אנגלים נגד גרמנים ושתי הקבוצות הכי חזקות בדור האחרון של שתי המדינות האלה. זה התחיל דווקא בשלב הבתים של אותה עונה, שני המשחקים הסתיימו בתיקו וכאמור, שתיהן עלו לשמינית.
שתי עונות לאחר מכן הגרמנים נקמו, ניצחו פעמיים ברבע הגמר והמשיכו לזכייה בתואר, ולאחר מכן ניצחו פעמיים נוספות ברבעי הגמר. ב-2010 רשמו הגרמנים משחק גומלין גדול לא פחות, כשכבר פיגרו 3-0 באולד טראפורד, אבל חזרו ל-3-2 בעיקר בזכות השער הזה של אריאן רובן ישר אחרי הגבהת קרן.
כפי שראיתם, באיירן די שולטת במפגשים האלה, אבל נראה שלא משנה כמה תנצח, שום דבר לא ימחק את הגמר ההוא, את הפרצופים של מתיאוס, קופור ולינקה. אני לא חושב שיש מישהו ששמח יותר באותו שער של סולשיאר מרמי וייץ, ולכן ניתן לו את הכבוד:
רוצים את מקומות 1-5? חכו למחר.
