כבר לא טהורה

// מאת אפי גורודצר

הרבה זמן לא כתבתי מהלב על כדורגל. בעיקר כי הייתי כבוי הרבה מאוד שנים. מה גורם לחובב ספורט עצום להיות כבוי מענף הספורט הפופולרי ביותר בעולם? זה סיפור קצת ארוך.

אני גדלתי בגוש עציון ככה שבתור תושב של עוטף ירושלים גדלתי בתור אוהד בית"ר. אתם יודעים – בתקופה של ההונגרים, אוחנה, שמוליק לוי, אבוקסיס, קורנפיין, סביליה, טרטיאק, דוד אמסלם, טלסניקוב.. אתם מבינים את הקטע והמבוגרים ביניכם גם בוודאות זוכרים את התקופה. אהבתי ללכת לטדי, האווירה תמיד הייתה אש, הקהל שר ומעודד את הקבוצה במשך 90 דקות ולמרות הקללות והריח של הסיגריות תמיד נהניתי.

לא היה לי מנוי אף פעם אבל הייתי משתדל ללכת פעם בחודשיים ככה לטדי. איך שאומרים צהוב זורם אצלי בווריד. מה בכל זאת קרה? לה פאמיליה. עכשיו ברור לי שאני לא הולך לדבר רק דברים רעים על הארגון אבל כן, זה בעיקר בזכותם. כשהם התחילו להיות פעילים הכל היה טוב, היו שירים נגד ערבים (אבל טועמה מחבל היה שיר מוכר גם לפניהם) אבל גם הייתה השקעה לא נורמלית. תפאורה מטורפת, ציוד עידוד, והופעה באמת בכל משחק. אבל בשלב כלשהו הם עברו את הגבול. מתי זה קרה?

מבחינתי זה היה ב-27 לינואר 2013. אני אז הייתי לקראת סוף השירות הצבאי שלי ולא כל כך הצלחתי להגיע למשחקים. אבל יום לפני כן קניתי כרטיס למשחק מול בני יהודה והתרגשתי באמת לקראת המשחק. בגלל שכבר אז תמיד העדפתי לצפות במשחק ולעודד קניתי כרטיס למערבי אך כמובן שזה לא הכין אותי למה שאני הולך לראות. בבוקר המשחק הדלקתי את המחשב וקיבלתי חושך. הכותרת הקריאה "בית"ר ירושלים הודיעה שהיא מחתימה 2 מוסלמים צ'צ'נים למועדון" זה היה ברור לחלוטין שזאת הייתה פרובוקציה של גאידמק שהיה פגוע מזה שכמה שנים לפני כן קיבל כאפה כשניסה להתמודד לעיריית ירושלים וכמובן שלא קיבל את הגב שחשב שיקבל. אבל מה שהיה במשחק שינה אותי. המשחקים מול בני יהודה תמיד היו טעונים בגלל צמד קהלים שהם לא בדיוק עדינים אבל לאוהדי בני יהודה לא היה שום קשר למה שקרה שם באותו הערב.

זה התחיל עם השלט הידוע לשמצה "בית"ר טהורה לעד" והמשיך עם מכות ביציעים, קללות בין מחנות האוהדים והרבה מאוד רע ביננו, בתוך הקהל של בית"ר. זה היה לי מאוד קשה, אני אפילו לא בטוח מה הייתה תוצאת המשחק מרוב שמה שקרה על הדשא לא עניין אף אחד באותו הערב (אני חושב שהפסדנו 1-0) וזאת גם הייתה הפעם האחרונה שדרכתי בטדי. אבל לצערי זה רחוק מלהיות הסוף. ב-8 לפברואר של אותה השנה קמתי בבוקר בבסיס ראיתי את הכותרות, הסתכלתי על עוד 2 החברים שלי מהחדר שאוהדי בית"ר והתחלתי לבכות. מה יכול לגרום לי לדבר כזה? אני משער שאתם כבר זוכרים. שרפו לנו את המועדון. את ההיסטוריה, את הגביעים, המזכרות, התעודות, את הכל. וזה עוד מגיע מ"ארגון האוהדים" שאמור לתמוך בקבוצה.

מאותו היום ועד לא מזמן לא ראיתי כדורגל כמעט חוץ ממונדיאלים, הייתי עוקב, מסתכל על תוצאות כל שבוע. אבל לא צפיתי יותר, לא הייתי מסוגל. הרי זה לא הסתיים בזה. את אריאל הרוש ואיציק קורנפיין גירשו בכוח, מטביב הם קיבלו תמיכה וחיבוקים וזה פשוט לא נגמר כל פעם מחדש. אז למה בעצם אני כותב לכם את כל זה? כי לפני שנה קנה את המועדון משה חוגג, האישיות אולי בעייתית אבל אין ספק שהוא לוקח את המועדון למקום טוב יותר, נלחם בגזענות, נלחם בלה פאמיליה ואני מאוד מקווה שלא יוותר.

צעד חשוב היה ההחתמה של עלי מוחמד. שחקן פשוט מצוין שבלי קשר למוצאו הוא חיזוק מאוד משמעותי לקבוצה. אז מה הבעיה? שם המשפחה שלו הוא מוחמד. אז מה אם הוא בכלל לא מוסלמי? זה לא אכפת להם. הגיעו היום לאימון הפתיחה ודאגו לגרום לו להרגיש הכל חוץ מאשר בבית הרי מה יותר חושב מטיהור אתני? מהצלחה של המועדון? מלהראות לכולם שהצל הוא לא הדוגמא האישית שלנו? מסתבר שרק המוצא של השחקנים. יותר חשוב מהכל.

אז אני פה כדי לאחל המון הצלחה לעלי מוחמד, הצלחה שלך במועדון הזה היא חיונית לעתיד המועדון. מפה אני קורא לכל אוהדי בית"ר שבאמת אכפת להם מהקבוצה להצטרף למלחמה על המועדון, כי זה מה שזה. אנחנו רוצים את בית"ר בחזרה. לה פאמיליה נמאסתם, הרסתם, שרפתם, שברתם, קלקלתם הכל. אתם לא באמת אוהדים את הקבוצה, אתם אוהדים את עצמכם. בית"ר ירושלים יותר גדולה מארגון אוהדים גזעני.

רק דבר אחרון, זה נכון שנורדיה הוקמה בדיוק מהסיבות האלה ואני עוקב אחריהם בכיף מיומם הראשון אבל היום אני מבין שזאת לא הדרך. הכי קל לברוח, להתחיל מחדש, לנתק קשר. אנחנו צריכים להישאר מאוחדים, להראות שיש דרך אחרת, שהגזענות והאלימות היא לא מה שמייצג את בית"ר ירושלים אלא אהבה אמיתית למועדון הזה, לסמל, לשם ולהיסטוריה.