אחת השאלות המהותיות בנוגע לספורט בעת המודרנית היא מהו היחס שקיים בין ספורט לבין פוליטיקה, והאם צריך שיתקיים יחס כזה. האם חשוב שספורטאים וגופי ספורט שונים יביעו עמדה ויפעלו לקידום אג'נדות פוליטיות שונות, או שתהיה הפרדה בין המשחק לבין העולם שמחוץ למגרש, מכיוון שהוא יכול רק להפריע לעורר פרובוקציות ואינטריגות לא נחוצות.
הקשר הזה שבין ספורט לפוליטיקה עלה לאחרונה לכותרות בכמה מקרים שיצרו לא מעט רעש תקשורתי. לברון וההתבטאות של נגד הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס דריל מורי, שהביע תמיכה במאבק של הונג קונג לחופש כנגד השלטון הסיני, הקלאסיקו בין ברצלונה לריאל מדריד, שנדחה בחודשיים מכיוון שראשי הליגה הספרדית חששו שהמשחק יהפוך למפגן מחאתי מצד הקהל של ברצלונה לדרוש עצמאות לחבל קטלוניה מידי ספרד, ובגרמניה, שחקנה הטורקי של סט. פאולי מהליגה השנייה בכדורגל גנ'ק שאהיו, הביע תמיכה בפוסט באינסטגרם בצבא הטורקי בעקבות הלחימה מול הכורדים, ובעקבותיו הוא שוחרר מיידית מהקבוצה בטענה שדעותיו אינן תואמות את הלך הרוח של המועדון.
שלושת המקרים מציגים לנו כיצד פוליטיקה יכולה להיות חלק אינטגרלי מעולם הספורט בדרכים שונות. בין אם מדובר בפיגורה מוכרת שמביעה עמדה מסויימת, מצב פוליטי נתון שיכול לזלוג לאירועי ספורט, או ארגון ספורט שמחליט בצורה ברורה שהוא מחזיק בסל ערכים שעל פיו צריכים להתיישר כל מי שרוצים להיות חלק מהמועדון.
אם דוגמת לברון היא עוד מקרה של אדם מוכר שמביע את דעתו הפרטית וכך יכול לגרום לעורר מודעות וליצור השפעה על נושא מסויים, והסיפור של דחיית הקלאסיקו הוא עצם זה שסיטואציה אקטואלית אינה יכולה להיות מופרדת מעולם הספורט אם היא בסדר גודל וחשיבות עצומה (חשוב לזכור שריאל מייצגת את חבל קסטיליה, שהוא חבל הארץ שנחשב לבית של השלטון הספרדי לאורך שנים רבות, לכן ההתנגשות הפוליטית כאן היא כה ברורה), האקט של סט. פאולי מעניין במיוחד. מועדון כדורגל שמחליט באופן אקטיבי לגלות עמדה פוליטית, לא גוף אוהדים או אדם המזדהה עם המועדון ומביע את דעתו האישית, סט פאולי עצמם.
וגם כאן אצלנו, מתוך תרבות הכדורגל הלא כל כך ענפה שבישראל, נולד לפני שנים מועדון כדורגל חדש אשר שואף לשמש גם כארגון עם חזון פוליטי, וגם אנשים שהם לא עכברי כדורגל ישראלי כנראה שמעו את השם, בית"ר נורדיה ירושלים. אז בשבוע שעבר יצא לי להיחשף בפעם הראשונה לתופעה החדשה (יחסית) במחוזות הכדורגל הישראלי, ולהיות במשחק של המועדון השאפתן מהבירה. אז איך קמה לה הקבוצה הזאת ומה היו הנסיבות שהובילו לכך?
לפני 6 שנים, בעקבות הבאת השחקנים הצ'צ'נים המוסלמים לבית"ר ירושלים, שהובילה למחאה אלימה מצד הקומץ הגזעני של ארגון הלה פמיליה, מחאה שהתפתחה לאירוע השריפה במשרדי הקבוצה, המתח ששרר בין קבוצות שונות בתוך הקהל הבית"רי התפתח לשסע של ממש. קבוצת אוהדים מתוך אוהדי בית"ר ראו באירוע כסוג של סימן דרך, לאובדן דרך של המועדון אותו הם הכירו ועודדו מגיל ינקות, ומתוך השבר הזה צמח לו הרעיון להקים מועדון בית"רי חדש בעיר.
אז מה צופן בתוכו השם בית"ר נורדיה? לאוהד מכבי תל אביב בור כמוני, המחשבה המיידית הייתה שנורדיה זו שכונה בעיר, וכששאלתי את אחד האוהדים התשובה שקיבלתי היא:"כאן, נורדיה זה ממש כאן".
השם "נורדיה" אינו על שם שכונה בירושלים, שהרי אין שכונה כזו בעיר. "נורדיה" הוא בעצם שימוש בשמו של מקס נורדאו, שהיה ממייסדי התנועה הציונית, והוגה חזון "יהדות השרירים", חזון שראה ביהודי המודרני לא כתלמיד ספון בחדר ולומד תורה כל היום, אלא כיהודי לוחם, חזק, שאת החלום הציוני הוא יממש בכוח הזרוע. הקשר של מקס נורדאו לבית"ר ירושלים מתחיל עוד בשנות ה40, בימי המאבק בשלטון המנדט הבריטי. בעקבות ארוע הפריצה לכלא עכו בחודש מאי 1947 שבוצע ע"י ארגון האצ"ל, השלטון הבריטי החליט להוציא את תנועת בית"ר אל מחוץ לחוק, מכיוון שחלק ממתכנני המבצע היו מזוהים עם תנועת בית"ר. מלאחר המבצע ועד להכרזת העצמאות מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים שיחק תחת שם זמני, נורדיה ירושלים, עד אשר הוכרזה תוכנית חלוקת הארץ בכ"ט בנובמבר.
הסיפור סביב השם הזמני שניתן לבית"ר ירושלים לפני קום המדינה, מתקשר גם לשאלה סביב בית"ר נורדיה של 2019. המחשבה המקורית הייתה שנורדיה היא אלטרנטיבה זמנית לבית"ר ירושלים, עד אשר יגיע היום ואת מדי בית"ר ילבש שחקן ערבי, אך הרעיון שנורדיה היא קונספט זמני לא עובר להרבה אנשים בקהל של נורדיה טוב באוזן. בקרב על הנרטיב של בית"ר ירושלים, הקול הגזעני היה עם ידו על העליונה אז לפני 6 שנים, וכיום הכינוי שנושאת נורדיה בקרב הלה פמיליה הוא "בוגדיה", אבל כיום נראה שעיקר פוקוס במועדון הוא לא באיזה מלחמת אידיאולוגיה על בית"ר ירושלים, אלא צמיחה ופיתוח המועדון ללא קשר לקומץ מהיציע המזרחי.
נורדיה היא בעצם מועדון אוהדים שחלק מהתקציב שלו מתבסס על השקעה כספית מכיסם הפרטי של האוהדים. חנן אוחנה, אוהד וחבר בעמותת האוהדים, שעשה כמו מרבית אוהדי קבוצה את המעבר מבית"ר ירושלים לבית"ר נורדיה, הסביר לי מהו חזונו של המועדון, שכיום מתבסס ברובו על השקעת האוהדים: "רבים מהאוהדים חברים גם בעמותה. חבר עמותה זה מנייה, אז כן, צריך לשים כסף, מניית סטודנט עולה סביב 450 ומנייה רגילה 840. היא נותנת לך זכות להיות חלק מהקבוצה, להחליט החלטות ולהצביע בבחירות לועד, כמו גם לקבל דוחות כספיים ועוד פרטים שהועד משקף לנו. מחלקת הנוער בתנופה ובפיתוח, בשנים האחרונות הבנו שזה הבסיס והעתיד של הקבוצה והחלום שלנו זה לראות שחקן נוער עולה אצלנו בהרכב ומצליח, עם אידיאולוגיה ביתרית וגאווה".
חווית המשחק כחלק מהקהל של בית"ר נורדיה היא בהחלט לא שגרתית לאוהד הכדורגל הממוצע. עם שירים שמבוססים על לחנים משירים של נצ'י נצ'י (סליחה, התכוונתי רביד פלוטניק בעצם) ועיקרון גורף שאין לקלל ביציע והשירים לא יכילו ביטויים גסים (מי זוכר מתי הוא נכח במשחק כדורגל כשהוא לא שמע מסביב התייחסות למקצוע של אמא של השופט?) בית"ר נורדיה הוא מועדון כדורגל בעל חזון רחב, לא רק להתפתח באספקט המקצועני, אלא גם להיות ארגון אידיאולוגי. "השחקנים הגיעו למחלקת ילדים באחד מבתי החולים, יש חלוקת חבילות מזון בפסח ואספנו תרומה כספית לעמותת מאור לחושך, בנוסף לשיתוף פעולה שהתחיל השנה עם עמותת שלווה בה נבנית קבוצה משותפת. יש כמה קבוצות מחו"ל שאני יודע שיש עמם קשרי ידידות מסוימים כמו קבוצת האוהדים Falke FC בגרמניה וChemie Leipzig שאירחנו כמה אוהדים שלהם לפני בערך חודש".
ובאשר לכדורגל עצמו? במשחק שהייתי בו בין בית"ר נורדיה להפועל "אדומים" אשדוד, רמת המשחק נעה על הספקטרום שבין "סביר" ל"נשבע אני לא חושב שזה כזה מופרך שאני יכול לשחק במקום הקשר 50-50 שלהם", אך ברור שאני לא בא בטענות לאף אחד מהצדדים בנוגע לרמת המשחק, במיוחד כאשר כולנו מודעים למצבו העגום של הענף בישראל. במשחק עצמו נכחו, באופן מפתיע, כמות די גדולה של אוהדים, בשני הצדדים, והאווירה הייתה נהדרת.
ובנוגע לשאלה האם צריכה שתהיה מעורבות פוליטית בעולם הספורט? בדו שיח פנימי שניהלתי עם עצמי הבנתי שהשאלה בבסיסה, במיוחד לנוכח כל סיפורים בתקופה האחרונה, היא לא רלוונטית. כל פעילות חברתית, וכל תקשורת שנקיים עם אנשים אחרים, חובא בתוכה יותר מרובד בודד, היא רבת משמעויות, יש בה יותר ממה שאנשים נחשפים אליו ויזואלית. לברון ג'יימס הוא לא רק שחקן כדורסל טוב, ברצלונה וריאל מדריד הם לא רק שני מועדונים עם כסף לא נגמר לרכוש את השחקנים הטובים בעולם, וג'נק שאהין, שחקנה (לשעבר) של סט. פאולי הוא לא שחקן כדורגל ממוצא טורקי חסר דעות על החיים שמעבר למגרש.
את הרעיון הזה, כמו עוד לא מעט מועדוני ספורט פוליטיים בעולם, הבינו האנשים שעומדים מאחורי בית"ר נורדיה, שרוצים שהמועדון שלהם יצליח להיות מעבר לקבוצת כדורגל.
