סוגרים את שלב הבתים, כמעט מחצית מהמשחקים מאחורינו והיריבה בשמינית הגמר כבר ידועה. נראה כמו זמן טוב לסיכומי ביניים.
השורה התחתונה היא כרטיס לשלב הבא מהמקום הראשון כמצופה, דשאן אפילו הצליח לתת לכמה שחקני מפתח לנוח במשחק האחרון. אם כבר ציפיות אז גם הכדורגל הלא אטרקטיבי אינו אמור להפתיע את מי שצפה בצרפת בשנים האחרונות, נבחרת מאוד טובה ויעילה, אבל כזו שלעיתים נדירות מצליחה לספק כדורגל מרהיב, על אחת כמה וכמה נגד יריבות המסתגרות מאחור.
לפני הטורניר היו שבעה שחקנים די סגורים בהרכב: לוריס בשער, וראן ואומטיטי במרכז ההגנה, קאנטה ופוגבה בקישור, אמ'בפה וגריזמן בהתקפה. סימני השאלה היו אילו מגנים ישחקו, סידיבה ומנדי או פבאר והרננדז, מי השחקן השלישי בקישור, מאטווידי או טוליסו ואיזה סגנון התקפי משחקים, עם חלוץ 9 קלאסי כלומר ז'ירו או מהירות וניידות אותה יספק דמבלה. הבחירות בכל משחק (ואתייחס בעיקר לשני המשחקים הראשונים בהם ניסתה צרפת גם לשחק כדורגל) מלמדות אותנו על דרך המחשבה של דשאן. על היתרונות הגדולים של צרפת, אבל גם כמובן הבעיות.
בשני המשחקים הראשונים פתח דשאן עם פבאר משטוטגארט בימין והרננדז מאתלטיקו בשמאל. שני שחקני הגנה טובים מאוד, אך מתקיפים, איך נאמר בעדינות, הרבה פחות טוב. בעונה האחרונה שיחק הרננדז 27 משחקי ליגה, חלקם כבלם וחלקם כמגן שמאלי. יש לו בסה"כ בישול אחד לאורך כל העונה. לג'ורדי אלבה, לשם השוואה, יש שמונה בישולים בעונה החולפת, למנדי בעונה האחרונה במונאקו (בסיטי כמעט ולא שיחק בגלל פציעה) נרשמו חמישה בישולים. למרות היכולת ההתקפית הלא מרשימה, מגניה של נבחרת צרפת עולים לא מעט למעלה כפי שניתן לראות במפת החום המצורפת.
בזמן שהותם במגרש כיאה לשחקנים מן המניין הם גם מקבלים כדורים, בתמונות הנוספות (עם החצים) ניתן לראות בירוק איך פבאר מדויק מאוד כשהוא נדרש למסור לרוחב או אחורה ועד כמה הוא לא מדויק (חצים אדומים) כאשר הוא מנסה למסור קדימה. האשמה כמובן אינה על המגנים בלבד, אלא גם על שחקני ההתקפה שכנראה לא עושים מספיק תנועה ואינם מציבים את עצמם בעמדות טובות לקבל את הכדורים. במשחק נגד דנמרק סידיבה כבר פתח וגם מנדי שיחק קרוב למחצית. לא ראינו שינוי כלשהו למרות שמדובר בשני שחקני התקפה טובים יותר. קשה להתייחס ברצינות למשחק האחרון משום ששתי הנבחרות באמת התאמצו מאוד לא לסכן את השער או חלילה להבקיע.
המצטיין של הנבחרת עד כה במונדיאל הוא קאנטה. לצד כל הכוכבים הגדולים, שוב ושוב הקשר האחורי הוא המתמיד מכולם, זה שמבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר נגד כל יריבה. דשאן שהיה בעצמו קשר אחורי לבטח יודע להעריך את העבודה הנפלאה של קשר צ'לסי ובוודאי זוכר שבמונדיאל האחרון ארגנטינה, בכדורגל לא גדול אבל עם מסצ'רנו בטורניר ענק, הגיעה עד הגמר.
הבעיה של הקישור היא בחבר'ה שמשחקים לצדו – פוגבה וטוליסו/מאטווידי. אלה לא מצליחים לייצר מספיק מצבים עבור החברים ובוודאי שלא להגיע לכאלה בעצמם. נגעתי בכך בטור הקודם ואחזור על כך שוב, כשפול פוגבה משחק כל כך רחוק מהשער צרפת פשוט מפסידה אותו. כשיש מאחוריו את קאנטה הוא חייב להרשות לעצמו להתקרב יותר לאזור הרחבה שם הוא מסוכן הרבה יותר.
מבחינת ניווט המשחק צרפת מנסה להתמודד עם הצפיפות על ידי ריווח המשחק. 80-85% מההתקפות שלה הולכות דרך האגפים. ההצטרפות המועטה, האיטיות וחייבים להודות גם חוסר החדות של הכוכבים גורמות לכך שלמרות משחק כביכול נכון צרפת מגיעה למעט מאוד מצבים.
בשליש הקדמי דשאן התחיל עם דמבלה- אמ'באפה- גריזמן, במשחק השני הרכיב את ז'ירו במקום דמבלה מה שכמובן משנה את המשחק. דמבלה הוא שחקן של מהירות וטכניקה, של כדרורים על שטח קטן לעומת מחליפו שהוא איטי יותר, פיזי יותר ובעל משחק ראש משובח. במשחק השלישי, ששוב קשה מאוד להתייחס אליו ברצינות, צרפת שיחקה לא רק בהרכב שונה, אלא גם בשיטה שונה כאשר לצד קאנטה תופקד אנזונזי כקשר אחורי נוסף ולפניהם רביעייה קדמית: דמבלה- גריזמן- ז'ירו- למאר. לתחושתי במשחקים הבאים צרפת תחזור ל4-3-3 כפי ששיחקה נגד פרו ותנסה ליהנות מהמהירות והזריזות של גריזמן ואמ'בפה לצד הפיזיות והעוצמה של ז'ירו. אולם עם כזו חוסר יציבות ודאי שגם האופציות האחרות אפשריות גם הן.
במבט להמשך מחכה לצרפת בשמינית הגמר ארגנטינה שמגיעה אחרי שלושה משחקים מאוד חלשים. ההגנה של צרפת חזקה מאוד ואמורה להסתדר עם מה שהציעה ההתקפה של האלביסלסטה עד כה. מסי ממש לא הרשים אותי, גם לא מול ניגריה, יכול להיות שדווקא נגד פרצופים מוכרים ירגיש יותר בנוח וישאיר את כולנו פעורי פה. חלק מהבעיה של צרפת או אולי לא של הנבחרת, אלא של האוהדים והצופים, היא שיש לה כישרון רב כל כך בחלק הקדמי שהמאמן שלה יודע שבעזרת מספר פעולות טובות בודדות יצליחו להכריע את המשחק. זה בדיוק מה שהיה נגד אוסטרליה ופרו וייתכן שזה מה שנראה גם בשלבים הבאים, צרפת שלא לוקחת יותר מדי סיכונים, אבל מצליחה במבחן התוצאה בעזרת הברקות של הכוכב התורן.
אנצל את הבמה לומר כמה מילים על הטורניר בכללותו עד כה:
- במונדיאל 2014 הוצג לעולם ספריי יום העצמאות המוכר לכולנו לסימון מיקום הכדור והחומה בבעיטות החופשיות ושם סוף לוויכוחים רבים ומעייפים במהלך המשחק. במונדיאל 2018 מוצג שינוי מהותי כמובן הרבה יותר – השימוש בשופטי הווידאו. הפעם לא מדובר במשהו שנראה לראשונה בגביע העולם, אך ההצלחה של המערכת על הבמה הגדולה בעולם יוצרת סטנדרט חדש. בתוך שנים בודדות הליגות הגדולות באירופה וכמובן המפעלים של אופ"א יתאימו את עצמם וכולנו נתרגל למציאות חדשה בכדורגל. ייתכן וטורניר גביע העולם כבר אינו מספק חידושים טקטיים כבעבר' אך בתחום השיפוט נראה שיש לו עוד מה לתרום להתפתחות המשחק.
- הסיבוב הראשון לא היה גרוע' אבל כן קצת עייף. מעט שערים ואם לא המשחק הכביר בין ספרד לפורטוגל כנראה שהביקורת הייתה גדולה הרבה יותר. בסיבוב השני כבר ראינו יותר משחקים טובים שהצטרפו לדרמות ולשערים המאוחרים. למזלנו, המתח עד השנייה האחרונה ממשיך ללוות אותנו גם בסיבוב הנועל את שלב הבתים וכבר ראינו כמה משחקים מוכרעים ממש בדקות הסיום.
- אני תוהה מתי תעלם מהעולם התהייה בדבר נבחרות ש"איבדו עניין". הנבחרות שיודעות שאין להן סיכוי לגביע ובקושי לעבור שלב הן הרבה פעמים אלו שחיכו להצטרף לחגיגת המונדיאל יותר מכולן. מבחינתן כל משחק הוא חשוב, אם יש סיכוי מתמטי או לא. ראינו את פרו, מרוקו, מצרים וערב הסעודית נותנות הופעות מכובדות במשחק השלישי שכביכול אינו קובע להן כלום ואני בטוח שנמשיך ונראה הקרבה גדולה ורגעים מרגשים גם מהנבחרות שאין להן סיכוי להופיע בשמינית הגמר.
- כריסטיאנו רונאלדו, טוני קרוס, לוקה מודריץ כולם עם שערים יפים וחשובים לנבחרת שלהם. אל תתפלאו אם ברגע שברזיל באמת תזדקק נואשות לשער יהיה זה קאסמירו, שחקן ריאל מדריד, שייתן את הפצצה המכריעה מחוץ לרחבה. באותו נושא של מועדונים ונבחרות, יש בקרב אוהדי מנצ'סטר יונייטד דיונים רבים האם מרכוס רוחו מתאים מקצועית לרמה הנדרשת, מבחינת האופי אין ספק לגביו מהרגע הראשון. השער שלו "בפרגי טיים" נגד ניגריה מראה שזורם בדמו דם של שד אדום אמיתי.
- אין לי תלונות לשידור, רוב הצוותים עושים עבודה טובה מאוד וגם האולפנים לא רעים והייצוג הנשי בהחלט מכובד. רק בקשה קטנה יש לי, במקום לספר לנו עוד ועוד על הקהלים הנפלאים והעידוד המאסיבי, תנו לנו מדי פעם לשמוע אותם. קחו אוויר שדרים יקרים, שתו שלוק מים או סתם תנו ללשון קצת לנוח. אנחנו מצדנו מבטיחים לא לכעוס אם נזכה לשמוע את אותו קהל נפלא מעודד במלוא עצמתו מדי פעם.
המשך חג מונדיאל שמח לכולם.
Credit to "FIFA World Cup" Facebook page
