// מאת נתיב כפרי
180 מיליון אירו. זה מה שריאל מדריד מתכוונת לשלם על קיליאן אמבפה למונאקו. החלוץ הוורסטילי שיכול לשחק בשני הכנפיים הוא לא רק שחקן על בתחילת דרכו, אלא גם מטרה של ריאל כבר מספר שנים. ידוע כי הוא סומן על ידי זידאן מגיל קטן. הרומן שלו עם ריאל מדריד התחיל עוד כשהיה ילד, אז צפה בהערצה בכוכבים על המגרש וכל החדר שלו היה מלא בפוסטרים של כריסטיאנו רונאלדו. וזה בדיוק הזמן הנכון להביאו לריאל, ולכך מספר סיבות.
הראשונה, ריאל מדריד נפרדה משני שחקני התקפה חשובים, כשמכרה את מוראטה לצ'לסי והשאילה את חאמס רודריגס לשנתיים. בעצם ריאל קצת אומרת: "אני לא בטוחה שלא אצטרך את חאמס המשופר עוד שנתיים, אז במקום לתת סעיף רכישה נשאיל ואז נראה מה יהיה". וזה נכון כי רונאלדו יהיה עוד שנתיים בן 34 ובייל לא יהיה צעיר יותר, גם לא בנזמה שרק עליו אפשר לכתוב טור בעד ונגד חריף בכמה חלקים. אם כן, אין מחליף בהתקפה עם כל הכבוד למיוראל, שגם הוא יודע שהוא נכנס למשבצת הלא מפוארת, בלשון המעטה, של החלוץ השלישי, כלומר זו של מריאנו דיאז שנמכר עבור פרוטות לליון (ואגב לריאל יש 40% על רכישה עתידית של מריאנו). מריאנו, שהתקשה לקלף פחות מ-400 דקות בעונה שעברה מהתפוח האסור, הבין שבריאל לא בונים עליו והוא, כדברי ראובן עטר בקדנציה האחרונה בחיפה, "התוסף של הדלק", במקרה הטוב.
אם כן, ריאל זקוקה לחלוץ, בטח כשמסתכלים על הכושר הנוראי בו נמצא כרגע בנזמה, שבימיו הטובים הוא חלוץ מצוין. היא זקוקה לאחד כזה שיכול לשחק בסינכרון עם רונאלדו, אבל שיש לו ברק וטכניקת נגיעה אחת ברמה הגבוהה ביותר, מה שאין ולא יהיה לבנזמה. זה חוד המחץ שהיה חסר ללבנים כדי להתגאות בהתקפה שלהם מול חלוצי העל של היבשת, כמו הארי קיין, לבנדובסקי וכמובן לואיס סוארס מהיריבה הוותיקה. אין כל ספק, מדובר בכישרון הגדול ביותר בעולם לגילו. והמספרים של אמבפה מדברים: מעבר לשבירת מספר משיאיו של תיירי הנרי, למשל הפיכתו של אמבפה לשחקן הצעיר ביותר שכובש במדי מונאקו (שיא שהחזיק מעמד מעל 20 שנה), או שיאים נוספים כמו השחקן הצעיר ביותר שכבש בחצי גמר ליגת האלופות.
לקיליאן הצעיר היו 27 שערים בכל המסגרות בעונה אותה התחיל כמחליף והוא בן 18 בלבד, כולל שישה באלופות: שערי מהפך נגד סיטי, אותה מונאקו, שנראתה כבר בדרך החוצה, הדיחה מהמפעל, שלושה שערים ברבע הגמר נגד דורטמונד ושער נגד בופון בחצי הגמר שלא עזר הרבה לקבוצתו, אבל אם נזכור את המעמד ואת העובדה שזה היה בסך הכל השער השלישי שאלופת איטליה בששת השנים האחרונות סופגת בכל העונה בליגת האלופות, ושמדובר בהגנה שהייתה בעונה שעברה הטובה בעולם, נבין באיזה כוכב עתידי מדובר. בנוסף, הוא בישל 14 פעמים בכל המסגרות. וחשוב לזכור כמה דברים: במונאקו אין לו קישור התקפי ברמה של אלופת אירופה, קישור שיכול לבשל לו הרבה יותר שערים ואין לו את כריסטיאנו רונאלדו לו אמבפה יכול לבשל יותר שערים. וכן, כמו שאמרנו הוא רק בן 18.
הסיבה השנייה לרכוש את אמבפה היא מיתוג. ריאל מדריד היא מחזיקת גביע אירופה, והיא רוצה להישאר בטופ העולמי מבחינת מיתוג המוצר. צריך לזכור שמאז רכישתו של חאמס רודריגס (שאפשר לכנותו מיני סופרסטאר נכון ל-2015), ריאל מדריד לא רכשה שם גדול. ובשביל פרס להתאפק שלושה חלונות, גם אם על אחד מהם חל איסור העברות, זה דבר יוצא דופן ורק מספק עדות לדבריו של זידאן מהימים האחרונים: "אני לא צריך לבקש כלום מפרס. אנחנו מדברים ומקבלים החלטות ביחד". השינוי הזה שפרס עבר הוא בהחלט שינוי לטובה, ולו רק בשל התארים בהם זכה המועדון בשנה וחצי האחרונות תחת זידאן. ומי בכלל חושב על זה שהוא התחיל לאמן רק בינואר שעבר. היום כבר אף אחד לא מתייחס אליו כאל מאמן בתחילת דרכו.
על פי מאמרים שונים, הרווחים של כל הקבוצות בשוק האירופי בעונה החולפת הסתכמו ב-24.6 מיליארד אירו. זה כולל כמובן את הרווחים שעשתה אופ"א בשני מפעליה. מדובר על רווחים שנבעו מזכויות שידור, מכירת כרטיסים ומרצ'נדייז וכולי. מתוך סך כל הרווחים האלה, 20% הולכים לפרמייר ליג בעוד 30% מגיעים ל-4 הליגות הגדולות האחרות, כלומר גרמניה, צרפת, איטליה וספרד. זאת בעיקר בשל מהפיכת זכויות השידור בסכומי הענק בליגה האנגלית בשני העשורים האחרונים. ריאל מדריד חייבת לשמור על גדולה תדמיתית, היא מוכרחה לנגוס בעוגה הזו, העתיד שלה תלוי בכך.
אם נסתכל על מספר אימפריות עבר, נוכל לראות שהירידה מראש הפירמידה היא תלולה מאוד. ליברפול הייתה הקבוצה החזקה ביבשת במשך עשור וכיום היא צופה בקנאה בחברותיה לליגה שקוטפות את הכתר האנגלי ברוטציה. גם הגביע ההוא ב-2005, לפני 13 שנים, שהם נצח במושגים אירופיים של קבוצות על, היה מקרי. במילאן, אילולי הרכישה החדשה של אוליגרכים סינים, הייתה נמשכת האפרוריות. זו קבוצה שזכתה 7 פעמים באליפות אירופה, שנייה רק לריאל מדריד. הרעיון הוא שכדי להיות מועדון מוביל ריאל זקוקה למיתוג כדי שיכירו אותה כקבוצה הגדולה שהיא, ומנגד, כדי להרוויח את הסכומים שהיא זקוקה להם היא צריכה את הכוכבים הכי גדולים שאמורים גם להביא לה הצלחות ספורטיביות כדי להישאר הקבוצה החזקה ביותר.
וכשריאל נלחמת בשוק העולמי, היא נלחמת על השחקנים הטובים ביותר בספרד, על המנהיגות הספרדית, על השוק הדרום אמריקני, על השוק האירופי, על כספים של זכויות שידור וכולנו יודעים מה מצבה של ההתאחדות הספרדית אחרי שיושב הראש ויאר נאסר. היא נלחמת על השוק הגלובלי נגד כספים זרים ממדינות ערב, בו היא נמצאת בנחיתות מול הליגה האנגלית, ולכן כשמדובר במיתוג, היא מוכרחה להשיג את כל מי שניתן בדרך להיותה הקבוצה המצליחה בעולם. ללא המימון הגדול, ריאל יכולה בקלות להפוך למילאן של 7 השנים האחרונות. ברצלונה הייתה שם ב-2003 לתקופה קצרה, והצליחה להתאושש. כעת גם קמות הקבוצות האנגליות מההריסות, ואינן חוששות לנשוך בשוק ההעברות. מנצ'סטר סיטי הופכת את השוק הזה למרחץ דמים. צ'לסי היא קבוצה חזקה מאוד שחסר לה מעט עומק כדי להפוך פתאום לאלופת אירופה. יונייטד של מוריניו של השנה השנייה היא תמיד מסוכנת, כאשר מבית ברצלונה תמיד תנסה לקנות את השחקן שריאל מדריד רוצה. ולכן ריאל מדריד מוכרחה לרכוש את כוכב העתיד, זה שעשוי, ללא קשר למכירת חולצות ומיתוג מקצועי וכלכלי, להבקיע את השער המכריע בעידן פוסט רונאלדו. או לבשל אחד כזה.
הסיבה השלישית היא שמירה על האופי הגלובלי של המועדון. לא רבים זוכרים את הסגל המלא של תקופת הזוהר של אמצע שנות החמישים של הבלאנקוס. למעשה, השמות היחידים שקופצים לראש הם די רפיטטיביים: פושקאש ודי סטפאנו. בסגל, שהיה תמיד שופע בספרדים, היו אלה השחקנים הזרים עם ה"finnes" (הכישרון, הלהבה) שעשו את ההבדל, אבל הצמד פושקאש את דון אלפרדו לא היו הזרים היחידים ששיחקו בריאל באותן שנים. ריימונד קופה, הכוכב הצרפתי הגדול של סטאד ריימס, ששיחק בגביע אירופה הראשון נגד ריאל, צורף עוד לפני הגעתו של פושקאש, והיה חלק משמעותי בזכייה של ריאל בגביעים השני, השלישי והרביעי. למעשה, הייתה ריאל מדריד הקבוצה הגלובלית הראשונה (אם כי מודל מעניין דומה שהיה יותר "הונגרי" באופיו פותח במקביל בברצלונה). קבוצה שנבנתה כדי לקטוף את כל התארים.
ריאל של שנות ה-60 הייתה קבוצה ששלטה בליגה. אלה היו השנים הספרדיות. קבוצת ה"יה יה" הידועה הייתה הקבוצה הספרדית המובהקת היחידה של ריאל שזכתה בגביע אירופה או ליגת האלופות. גם בשנות ה-70 וה-80 שמרה ריאל על צביון ספרדי. היא שלטה בליגה ביד רמה ואף זכתה פעמיים ברציפות בגביע אופ"א. ריאל אמנם רכשה את אחד החלוצים הטובים באירופה, הוגו סאנצ'ז, אבל נכשלה פעם אחר פעם להשיב הביתה את הגביע עם האזניים הגדולות ובמשך 32 שנות בצורת לא הצליחו הספרדים של ריאל לזכות בתואר החשוב מכולם. רק אחרי המהפיכה בסגל של פאביו קאפלו ב-1996, ריאל חזרה להיות תחרותית באירופה. בסגל שהניף את הגביע השביעי היו 14 שחקנים ספרדים, אך בהרכב של משחק הגמר שיחקו 7 שחקנים זרים ורק 4 ספרדים: הקפטן סאנצ'יז, פרננדו היירו, מוריינטס וכמובן ראול.
מאז ריאל המשיכה להביא את הכישרונות הכי גדולים מכל העולם, וכל זמן שהקבוצה הייתה מאוזנת מבחינת הסגל והמאמן העומדים בראשה היא הצליחה להיות תחרותית בליגת האלופות. מאז אותה מהפיכה, ריאל זכתה 6 פעמים בגביע אירופה, בדיוק כמו הקבוצה ההיא מימי הזוהר. פלורנטינו פרס החליט לבנות קבוצה עם שלד ספרדי מובהק. לשם כך הוא החזיר את ואייחו, יורנטה ומאיורל מהשאלות וכן רכש את ההבטחות הספרדיות הגדולות תיאו הרננדס (שנחשב גם צרפתי, אך ויתר על הנבחרת לטובת נבחרת ספרד) ודני סבאיוס. כעת העתיד של הנבחרת הספרדית כבר לא נמצא יותר בברצלונה וזו ללא ספק גאווה גדולה למועדון ממדריד.
מנגד, פרס יודע שכדי לשמור על הלהבה האירופית הוא מוכרח לקנות את השחקנים הזרים שיעשו עבור ריאל מדריד את ההבדל. זה כלל לא אומר שהשחקנים הספרדים אינם טובים מספיק או טובים פחות, להיפך. ההצהרה ברכש על שלד ספרדי שיצמח לשנים עם ריאל, השחקנים הצעירים המוכשרים בגילאים 18-19 שמאמן כוכב העבר גוטי וזכו בטרבל בסיום העונה שעברה, העובדה שריאל חושבת על 5 ו-10 שנים קדימה ושיתוף הפעולה בין כל חלקי ההנהלה וצוות האימון (שכוללים גם את ראול) מעידים על קבוצה ספרדית חזקה ובריאה שאמורה להיות כוח משמעותי הן בזירה המקומית והן במפעלים האירופיים.
רכישתו של ויניסיוס ג'וניור לפני כמה חודשים, אולי הכישרון הברזילאי הכי גדול בגיל 17, מספרת לנו איך תיראה ריאל מדריד העתידית, זו של עוד 5 שנים. אולי ריאל שכוכביה יהיו ויניסיוס ואמבפה. הרכישה שלו אף שומרת על החשיבה והמיתוג הגלובליים של ריאל מדריד. כיום ריאל כבר לא קונה את הכוכב הכי יקר בעולם, היא מכתיבה מגמות בשוק ובונה על כישרונות העתיד. ההשאלה לשנתיים שריאל יישמה עם חאמס הופכת לטרנד חם בשוק ההעברות, וזאת מגמה שבוודאי תתחזק בשנים הקרובות. ריאל מדריד מוכרת את שחקני הספסל שלה, שחקני 'ריאל מדריד B' בסכומי עתק לכל המרבה במחיר. היא עושה פעולות שקטות ונותנת לכולם לרדוף אחריה. אם אמבפה אכן ינחת בבירת ספרד ויממש את הפוטנציאל שלו, יתכן שגם בשנים הבאות ריאל מדריד תמשיך להיות האימפריה השלטת במפת אירופה.
