חצי גמר הגביע לא סיפק רמה גבוהה, אבל סיפק דרמות, סוף סוף קצת קהל ומשחק אחד שהשאיר טעם של 2008 וטעם של עוד להמשך.
היה כיף להיות בהיכל שלמה אתמול. מעט האוהדים שקיבלו אישור להגיע נתנו קצת אוירת כדורסל, משהו שכל כך התגעגענו אליו. מצד שני, ארבעה זרים על המגרש בכל קבוצה, כמעט בכל רגע נתון, ושלושה מארבעת המאמנים במעמד זרים. לא ממש כדורסל ישראלי ומצד שלישי, שני המצטיינים במשחקים היו ישראלים (גוט ובלייזר).
הפועל ירושלים – מכבי ראשל"צ
ציפיתי שראשון תלך פנימה, ליתרונות שלה: מיצ'ל ומונרו ובירושלים יזרקו מבחוץ. במחצית הראשונה קרה בדיוק ההפך: הראשונים קלעו היטב מבחוץ וירושלים לא פגעה, אבל שלטה בצבע.
במחצית השנייה התחיל לקרות מה שהיה צפוי בהתחלה. הכתומים הלכו פנימה לאקיל מיצ'ל( שעשה את העבודה שלו) ולדריל מונרו (שממש לא עשה), ירושלים מצדה התחילה לזרוק מבחוץ. רק שזה לא נכנס לה , למעט לסולימן בריימו ביום מטורף(27 נקודות) ולהיל (23) שהחזיקו את הירושלמים בתמונה, במשחק רע מאוד שלהם.
אבל לשחקנים של גודס היה גם אקס פקטור בשרוול : גולן גוט, במשחק ענק של 22 נקודות, עם 5/10 משלוש. האיש שעשה את ההבדל ושלח את ראשון לגמר. ירושלים, מצדה, לא מפסיקה להפסיד (הפסד חמישי בששה משחקים אחרונים) וההגעה של אדומייטיס, במקום קטש, שעזב ליוון, לא רק שלא עוזרת, אלא הרעה את המצב.
הפועל חולון – מכבי ת"א
המשחק הזה הרגיש למעשה כמו הגמר האמיתי. מדובר כרגע בשתי הקבוצות הטובות בארץ ובפער.
מכבי, אתמול בכחול, פתחה טוב, אבל לא ניצלה את הדקות הטובות ברבע הראשון לפתוח פער משמעותי. ואז תכנית המשחק של דדאס התחילה לעבוד והצהובים-סגולים השתלטו לחלוטין על המשחק.
חולון טיפלה נהדר ואגרסיבי בווילבקין, שבמשך שלושה רבעים פשוט לא היה קיים. לא רק שלא קלע נקודות, אלא סיים את כל המחצית הראשונה ללא זריקה לסל.
וכמה סימלי שאת היתרון הראשון שלה חולון קיבלה משלשה של גיא פניני, שברגע שמריח גביע (11 כאלה יש לו בקריירה) מתעלה. 15 נקודות, עם 5/8 לשלוש היו לקפטן החולוני הותיק במשחק, כולל אחת, כשלוש דקות לסיום, בעיצומו של הקאמבק התל אביבי, שהיה נראה שמהווה את המסמר האחרון בארון של מכבי. רק נראה…
אז תכנית המשחק של דדאס הצליחה: חולון היתה אגרסיבית מאוד ולא נתנה שום סל קל למכבי, לעומת זאת האריס ומגי קלעו והגיעו פעמים רבות עד לטבעת. מיילס וג'ונסון שלטו בצבע ובריבאונד ורק דה זאו לא הגיע למשחק…
לעומת זאת, ספרופולוס, כהרגלו יותר מדי פעמים בעונה זאת, לא הגיב. אבל בסוף זה קרה. שש דקות לסיום, כשחולון הובילה 50:67 ומעט האוהדים שלהם שהגיעו התחילו לחגוג (בעניין הזה, הפתיע אותי שהאוהדים שחולון הביאה ישבו בשקט רב רובו של המשחק. כנראה בחרו את האוהדים הלא נכונים … שיחה עם כמה אוהדי חולון שם הבהירה לי שארגון האוהדים שלה החליט לוותר בשל הכמות הקטנה ואת ההזמנות נתנו לאוהדים ותיקים). כי ככה זה אצל מכבי ת"א השנה. פיגור גדול או יתרון גדול ולא משנה מי זהות היריבה. בסוף יהיה משחק צמוד…
אז לקראת סוף הרבע השלישי ספרופולוס שיחק עם ז'יז'יץ' והאנטר יחד וכתוצאה מכך הכדורים התחילו ללכת פנימה ואז, כששחקני חולון הביאו עזרה, נשארו שחקני הקו האחורי של מכבי פנויים לזריקות נוחות, שהתחילו גם להכנס.
ברבע האחרון מכבי התחילה ללחוץ על כל המגרש ושחקני חולון, שסבלו מעייפות עקב הרוטציה הקצרה (האוול היה פצוע ואוחיון לא שותף כלל) בה השתמש דדאס פשוט נפלו מהרגליים ועשו טעויות. פה היווני של חולון לא עשה מספיק לעצור את המפולת ולא לקח פסק זמן . מכבי נכנסה לזון, ווילבקין התעורר ומכאן חולון רק ניסתה להשאר בחיים. ווילבקין עוד החטיא הזדמנות לנצח את המשחק בזמן החוקי. הארכה.
בהארכה מכבי שלטה, אך חולון לא ויתרה ונשארה בתמונה עד הסוף. משחק שהיו לו ניחוחות של גמר פיינל פור 2008. ההבדל הוא שבצד הצהוב הישראליים הרימו ראש ולקחו את מכבי על הכתפיים. בלייזר, שהתחיל לקחת אחריות כבר ברבע האחרון וזוסמן עשו סלים גדולים ונלחמו חזק גם בהגנה ודיברתולומיאו הפך רשמית לדרק שארפ החדש, עם הגנה אדירה, חטיפות והצקה בלתי פוסקת ליריבה.
הצהובים הראו הרבה אופי. השאלה היא האם זה ייתן להם בטחון להמשך העונה גם ביורוליג ובכל זאת להשיג מקום בהצלבה.
אוהדי חולון היו שבורים בסיום. "זאת הקבוצה הטובה ביותר שיש לנו מאז 2008", אמר לי אחד מהם. "מה זה עוזר לנו עכשיו? " . מי יודע, אולי בפלייאוף על האליפות, אולי עם יותר קהל מעשרה אוהדים לקבוצה, אולי אז, זה יעזור להם?
