הזווית בלוג הספורט המוביל בארץ – הזווית עוד עונה של ליגת העל שלנו יוצאת לדרך, ופתיחת העונה מסמלת הזנקה של דבר נוסף: ליגות הפנטזי למיניהן. על-פניו, המשחק נראה מאוד פשוט: שבצו יחד כמה תותחים גדולים לצד שחקנים ששבו את עיניכם, והופ – אפשר לקרוע את החבר'ה. אלא שהעובדות קצת אחרות.
בשביל שתוכלו לשפר את הסיכויים שלכם לזכות ברכב, כינסנו את אדם רוזנטל, זוכה ליגת "וובי" של אתר הזווית בעונה שעברה וחוקר במשחק ה"פוטבול מנג'ר" וזיו להבי מבלוג הכדורגל הנהדר "נתחזק בינואר" שעוסק בניתוחים טקטיים, בשביל שיעשו עבורכם את העבודה המלוכלכת ויסבירו לכם איך בונים נבחרת מנצחת.
מערכים – הכבוד חוזר להגנה
שיטת הניקוד של ליגת החלומות הישראלית עושה חסד בעיקר עם שחקני ההגנה. עם 4 נקודות על שער נקי לשוער ולהגנה, כשקשרים לא מקבלים בונוס על שער נקי ובהתחשב במיעוט השערים בליגה, המפתח שיעזור לכם לצלוח את רוב השבועות הוא קודם כל חוליית המגנים שלכם. הניקוד על הגנה מוצלחת הוא קולקטיבי – כלומר גם אם בחרנו במגן האפור של הקבוצה, שמירה על שער נקי תזכה אותו באותה כמות נקודות כמו הבלם המוביל. לעומת זאת, ניקוד התקפי מאוד תלוי ביכולת האישית של השחקן. כלומר – שחקני ההתקפה כובשים ומבשלים הרבה בזכות כישרון, ולכאן כבר נכנס שיקול נוסף: המחיר. 22 שחקני קישור והתקפה נמצאים בראש טבלת השחקנים היקרים, ורק לאחר שמות כמו מהארן ראדי, באטוקיו, חן עזרא וברק יצחקי, מתייצב לו אלי דסה הצהוב. האם תמחור השחקנים הוגן? ניסינו לבדוק. הניסיונות שלנו להשיג את הנתונים המדויקים מהעונה שעברה דרך צוות "וובי" עלו בתוהו, ובכל זאת – ניסינו ככל האפשר להשוות את המידע הסטטיסטי לשיטת הניקוד. הבדיקה הכילה בעיקר שחקני הרכב קבועים, כאלה שבונוס דקות המשחק רלוונטי לגביהם. כדי שיהיה לנו כלי להשוואה, שקללנו את סך הנקודות שהשיג כל שחקן וחילקנו במחיר הקנייה שלו. כך נותרנו עם פרמטר של כמות נקודות למליון ש"ח.
התוצאות די מפתיעות:
השחקן המשתלם ביותר בעונה שעברה היה בלם סכנין, אברהם פאס. הברזילאי הותיק החזיר לגולשים שבחרו בו תפוקה של 8.7 נקודות למליון. פאס השיג בסה"כ 61 נקודות, כש-31 מהן על בונוס "רשת נקייה" (בשקלול קנסות על ספיגת שערים), ועוד 30 נקודות בזכות כיבוש חמישה שערים (העובדה שהוא בועט הפנדלים של הקבוצה עזרה גם כן, למרות שסכנין כבשה רק פנדל אחד בעונה שעברה). לכך תוסיפו חברות בחוליית ההגנה החמישית בטיבה בליגה עד הפלייאוף (גם בו נתעסק מאוחר יותר), וקיבלתם יופי של ג'וקר.
אחריו ברשימה מתמקם חסוס רואדה, עוד בלם זר, שהספיק לעזוב הקיץ את בית"ר ירושלים. 39 נקודות צבר רואדה מבונוס "רשת נקייה", בתוספת לא פחות מ-42 נקודות בעבור כיבוש שערים. הספרדי הוא שחקן ההגנה שכבש הכי הרבה שערים בעונה שעברה – שישה, שניים מתוכם בבעיטות חופשיות ישירות. אין לנו גישה למחירו של רואדה בעונה שעברה, ולכן הערכנו אותו ב-11 מיליון ₪ – אחד יותר משחקן ההגנה היקר ביותר העונה. למרות המחיר, רואדה סיפק 7.7 נקודות למליון, נתון מרשים במיוחד.
גם במקומות השלישי והרביעי ניצבים בלמים: דקל קינן ושיר צדק, שסיפקו 6.75 ו-6 נקודות למליון בהתאמה. קינן עשה זאת בעיקר בזכות ארבעה שערי ליגה (25 נקודות), וצדק השתחל לרשימה הודות למקום קבע בהגנה של ברק בכר – ההגנה הטובה בליגה, שספגה יותר משער חובה אחד רק פעם אחת לאורך 36 המחזורים (67 נקודות מבונוס "רשת נקייה").
רק במקומות החמישי-שישי נוצר גיוון, כשוידאר קיארטנסון, מלך שערי הליגה, נכנס לטבלה לצידו של טוני וואקמה, כוכב היריבה הפועל ב"ש. צמד החלוצים השיגו את כמות הנקודות הגבוהה ביותר בעונה שעברה: 88, אולם מחירם הוא 15 מיליון, הגבוה ביותר במשחק. הם היו שווים למאמינים בהם 5.8 נקודות למליון. אחריהם ברשימה ניצב אלי דסה, עם 5.6 נקודות למליון, חמישה בישולים ומעט מאוד ספיגות (49 נק' "רשת נקייה").
אז מדוע יש פער בין היכולת המקצועית לבין התפוקה בליגת החלומות?
ניקוד התקפי מאוד תלוי ביכולת האישית ובכישרון של השחקן, וקיים קשר ישיר בין המחיר שלו לתפוקה. בנוסף, בדרך כלל יש "ריכוזיות" בשערים ובישולים אצל מעט שחקנים (כולם יודעים שקיארטנסון יבקיע הרבה). לעומת זאת, הגנה היא קבוצתית וכל מה שהשחקן הגנה צריך לעשות הוא להיות חלק מהמערך. לכן שחקני הגנה זולים בהרבה שפשוט עולים בהרכב יכולים להניב אותו מספר נקודות כמו חלוץ שמבקיע בצרורות.
עניין נוסף נעוץ בשיטת הניקוד עצמה: שער של שחקן התקפה שווה ארבע נקודות. במידה וקשר כובש, העניין שווה חמש נקודות, ושער של מגן מקנה שש נקודות. לעומת זאת, בישול (הפעולה המרכזית בגינה נקבל נקודות מקשר) שווה שלוש נקודות בלבד, ואין הבחנה בין עמדות (כלומר בישול של בלם ובישול של חלוץ שווים בדיוק את אותה כמות נקודות). זו גם הסיבה בגללה הקשרים נעדרים מטבלת היעילות. בדקנו לא-מעט שחקנים שנתנו עונת ליגה טובה: עידן ורד, מהארן ראדי, דור מיכה וחנן ממן. על-אף היכולת, שיטת הניקוד החמירה איתם והפכה אותם ללא-משתלמים במיוחד:
דור מיכה, מלך הבישולים של הליגה, הוא השחקן הכי פחות יעיל שבדקנו. תריסר הבישולים שלו לצד צמד השערים הקנו לו רק 48 נקודות, והוא שווה 3.3 נקודות למליון בלבד, בשל מחירו הגבוה – 13 מיליון.
אל המקומות השני והשלישי נכנסים יחד צמד הבלמים הזר של מכבי פ"ת בעונה שעברה – אליסון דוס-סנטוס וקרלוס קוויאר. הדירוג הנמוך שלהם מפתיע, אבל הסיבות לו הן לקח חשוב: שני השחקנים לא כבשו או בישלו אפילו פעם אחת לרפואה, ולמרות שהיו חלק מההגנה השלישית בטיבה בליגה – פרישת השערים הייתה כזאת שלא איפשרה להם לזכות הרבה פעמים בבונוס ה"רשת הנקייה". כלומר לא רק כמות השערים חשובה, אלא גם החלוקה שלהם. השניים השיגו בממוצע בערך 3.9 נקודות למליון. מיד אחריהם עולה ובא עידן ורד, שלמרות 11 שערי ליגה שהקנו לו 56 נקודות מכיבוש ובישול, פשוט לא יכול לקבל בונוס משום דבר אחר. הוא מתומחר גבוה, כמו כל שחקני הקישור (12 מיליון) ומניב 4.33 נקודות למליון. גם ראדי וחנן ממן, שני שחקנים שנתנו עבודה מבחינת מספרים (ראדי שמונה שערים ושישה בישולים; ממן מלך מסירות המפתח של הליגה מהן ייצר שבעה בישולים ושישה שערים), לא מצליחים להתרומם, בעיקר בשל תמחור לא-הוגן (ראדי עולה 11 מיליון).
בהתחשב בכל זה, מערך ברירת המחדל מבחינתנו הוא 5-3-2. אם אתם רוצים להרגיש טוב עם עצמכם, דמיינו שזה 3 בלמים ושני קשרי אגף אחוריים בסגנון צ'לסי ולא חמישה בהגנה ?
אחד מהדברים החשובים במערך שכולל חמישה בהגנה הוא שלמעשה יש שישה שחקנים שיכולים לקבל בונוס על אי-ספיגה. כדאי להשתדל שלפחות 4 מהם יהיו בצמדים מאותה קבוצה, כלומר שאם הקבוצה הזאת לא סופגת אז נקבל בונוס כפול. כמובן שזה פתח לנפילה כפולה, אבל אם כבר הולכים על כמות בהגנה, אז עדיף ללכת על איכות של כמות כפולה במקרה של פגיעה, מאשר לפזר על פני קבוצות רבות.
מערך מומלץ נוסף הוא ה-4-3-3. במערך זה נשתמש משלוש סיבות: כשאנחנו מרגישים שיש שלושה חלוצים שהם במשחקים יחסית נוחים; כשיש מחזור בו אנו לא מצליחים לזהות קבוצה יחסית קטנה ששווה לקחת ממנה שחקני הגנה, או שזה פשוט הגיוני ב"מעבר" בין שבועות בגלל רוטציה (אני רוצה לעבור מחלוץ אחד לשני אבל לא רוצה לבזבז חילוף השבוע בשביל להחליף את החלוץ שיוחלף כי יש לו משחק "קל").
רוטציה וחילופים בסגל שלנו – הרבה, אבל לא את הכל
ליגת החלומות הישראלית מאפשרת שלושה חילופים בין מחזור למחזור (למעט בפלייאוף). זהו מספר רב מאוד שמאפשר לאורך זמן לשנות ממש את כל ההרכב.
השימושים המרכזיים של החילופים הם:
- הוצאה של שחקנים שנפצעו או הורחקו.
- דינמיות במעבר בין שחקנים מקבוצות מסוימות לקבוצות אחרות על פי המשחקים הקרובים.
הסעיף הראשון הוא יחסית טריוויאלי, אבל צריך תמיד לקחת אותו בחשבון גם כשחושבים על השני.
למעשה, אם מנסים לנצל כמה שיותר חילופים, ניתן לנהל את הסגל כך שכל שחקן ישחק בארבעה מחזורים רצופים ואז יוחלף (כשאחד מהם ישחק בשלושה). כמובן שהמטרה היא לא לנצל את החילופים בצורה המיטבית אלא להשיג כמה שיותר נקודות, לכן דינמיות יתר זו ככל הנראה לא תפיק את המקסימום (וכנראה גם תיפגע על ידי פציעות והרחקות).
צורה טובה שבה כדאי לנהל את הסגל היא לקבע 3-4 "באנקרים" בהרכב. שחקנים שאתם רוצים שישארו לאורך זמן יחסית ארוך, כמובן אם לא יפצעו. מועמדים טובים לשחקנים כאלו הם מבקיעים מובילים של קבוצות צמרת (קיארטנסון, שכטר), קשרים מקבוצות אמצע טבלה שתורמים עקבית (בעונה שעברה קניוק וממן), מישהו מההגנה של שתי הגדולות שפותח תמיד (דסה, צדק) או שוער שאתם מאמינים שיכול לעשות נקודות לאורך זמן (ראיקוביץ', ג'ראפי).
ברגע שיש למשל שלושה כאלו (או ארבעה ואז יש מקום לבלת"מים), כדאי להתחיל לחשוב על כל השאר, ברצפים של שלושה משחקים. כלומר, לצאת מתוך הנחה שאם אתם לוקחים שחקן להרכב הוא ישחק ברוב הפעמים לפחות (וברוב הפעמים גם לא יותר מ) שלושה משחקים. למשל, אם בני סכנין תפגוש בשני המשחקים הראשונים את עכו ורעננה, כדאי לקחת שני שחקנים מסכנין לפחות למשחקים האלה.
רצף משחקים – תכנון קדימה מונע אסון
בהמשך ישיר לצורה המיטבית לניצול החילופים לאורך זמן, הצורה שבה כדאי בדרך כלל להסתכל על ההרכב והחילופים היא לפי רצפי המשחקים הצפויים של הקבוצה. כלומר, אם לקבוצה X יש משחקים מול הפועל ב"ש ומכבי ת"א בשלושת השבועות הקרובים (לא יכול לקרות העונה), נתרחק מכל שחקן של הקבוצה הזו בשבועות האלה. מנגד, אם בארבעת השבועות הקרובים יש שלושה משחקים קלים יחסית, אבל ביניהם משחק נגד אחת המוליכות, יש סיכוי שבכל זאת נכניס אותו עכשיו, בשביל לנצל במחזורים הבאים את מכסת החילופים או לאפשר לו משחק בו הוא יכול להתפוצץ.
בליגת העל, יש מחזוריות לרצף המשחקים. כלומר אם קבוצה אחת משחקת נגד הפועל ב"ש, הפועל עכו, הפועל רעננה ואז מכבי תל אביב ברצף, גם הקבוצה שמשחקת בשבוע הבא נגד ב"ש תשחק אחרי זה נגד עכו, רעננה וכו'. לכן יחסית קל "ללמוד" את רצף המשחקים וכדאי ככל שמתקדמת העונה ויודעים יותר טוב אילו קבוצות באיזה כושר או רמה, לזהות רצפים קלים יותר וקשים יותר.
שיטה שאפשר להשתמש בה בשביל לקבל סדר גודל של רצף המשחקים היא "לנקד" את קושי המשחק ואז לדרג את הקושי לשלושת או ארבעת המשחקים הקרובים. איך זה עובד? חילקנו את קבוצות הליגה לחמישה דרגים. הדירוג מבוסס על העונה שעברה וקדם העונה הנוכחית, כשכקבוצה "קלה" יותר מקבלת יותר נקודות, ולכן – ככל שהדירוג גבוה יותר כך הרצף קל יותר.
הפועל באר שבע = 0
מכבי תל אביב = 0
בית”ר ירושלים = 1
מכבי חיפה = 1
מכבי פתח תקווה = 2
בני יהודה = 2
עירוני ק”ש = 2
בני סכנין = 2
מ.ס אשדוד = 3
הפועל חיפה = 3
מכבי נתניה = 3
הפועל רעננה = 4
הפועל אשקלון = 4
הפועל עכו = 4
בהתחשב בדירוג הזה, יצרנו דירוג לרמת הקושי של רצף משחקי הפתיחה לכל קבוצה:
כמו שאפשר לראות, בני סכנין זוכה לפתיחה הקלה ביותר. לכן, לפחות בהתחלה, כדאי לשקול שילוב של שני שחקנים שלה בהרכב. גם למכבי חיפה יש הגרלה יחסית פשוטה, ומנגד – מ.ס אשדוד פוגשת יריבות חזקות יחסית. כשבוחנים טבלה כזאת, חשוב לזכור שככל שהקבוצה "מדורגת" גבוה יותר, כך יתר המשחקים שהיא יכולה לקבל יהיו בעל ערך נמוך. זו הסיבה בגללה הפתיחה של מכבי חיפה קלה יותר מזו של הפועל ב"ש.
רוטציות בסגלי הקבוצות וניצול מערכים – חלקי חילוף
למרות הפיתוי הגדול לשחק עם כוכבים גדולים, כדאי להתייחס גם לאופציות של המאמנים בכל עמדה. לדוגמה מכבי ת"א של ג'ורדי קרויף, שיכולה לשחק בארבעה מערכים והרכבים שונים. גם ברק בכר בהפועל ב"ש דוגל בחלוקת עומסים בין אירופה לליגה, ולכן סביר להניח שבשבועות רבים לא נראה את ההרכב החזק ביותר בכל משחקי הליגה. מכבי חיפה בנתה סגל עמוק ועמוס מאוד בהתקפה, ובחירה של שחקני התקפה ירוקים נראית כמו הימור גדול. מנגד, יש כמה "פרצות" שאפשר לתפוס: רבות מקבוצות הליגה משחקות במערך בין שלושה בלמים. במקרה כזה, צמד המגנים ממוקמים למעשה בעמדה קדמית שמאפשרת להם לבשל שערים, ויחד עם זאת – הם חלק מחוליית ההגנה וייהנו מבונוס במידה וישמרו על רשת נקייה. מערך שלושת הבלמים איפשר לדור אלו לבשל בעונה שעברה חמישה שערים, ולקרלו ברוצ'יץ' האשדודי להוסיף ארבעה אסיסטים. עוד כיפוף קטן בחוקים אפשר לבצע עם הקיצוניים. שחקני הקו הם משהו שבין קשרים לחלוצים, והניסיון של אנשי "ליגת החלומות" להגדיר אותם, מוליד לעיתים מצבים מצחיקים. כך למשל עומר אצילי שמתופקד כקשר, לעומת טוני וואקמה שמוגדר כחלוץ. השניים משחקים באותה עמדה בדיוק (גם אם באגפים שונים), ולמרות זאת – על כל שער של אצילי נקבל נקודה אחת יותר.
מצבים נייחים – חופשי זה לגמרי לבד
המצבים הנייחים הולכים ותופסים נתח משמעותי ממשחק ההתקפה של הקבוצות. עם התקדמות הטקטיקה והפיזיולוגיה והמעבר למשחק מתוכנן ככל האפשר, מצבים נייחים – בהם כמות גדולה של נוגחים נמצאת קרוב לשער היריבה – מאפשרים מצבי כיבוש רבים. לכך תוסיפו את הפנדלים הרבים והשערים בבעיטות חופשיות ישירות ותקבלו נתח משמעותי משערי הליגה. ביצענו בדיקה וצפינו בכל שערי הליגה מהעונה שעברה. הנתונים פורקו לגורמים ומובאים כאן לפניכם:
בסה"כ, 144 מתוך 512 השערים שהובקעו בעונה האחרונה בליגת העל, הגיעו כתוצאה ממצבים נייחים, 28%. משמע יותר מכל שער רביעי מגיע ממצב נייח, ויכול להעניק לנו בונוס אם נדע לבחור על-פי שני פרמטרים: השחקן שלוקח נייחות בצורה טובה; והקבוצה שכובשת שערים רבים מבעיטות חופשיות.
לגבי הסעיף השני, להלן טבלת הכובשות המצטיינות במצבים נייחים העונה:
הפועל ב"ש – 21 מ-72. 29%
מכבי ת"א – 11 מ-58. 18%. שישה שערים מפנדלים
בית"ר – 17 מ-53. 32%. חמישה שערים מפנדלים
ק"ש – 11 מתוך 42, 26%
מכבי פ"ת – 9 מ-41, 22%
הפועל חיפה – 9 מ-38. 24%
מכבי חיפה – 17 מ-34. 50%. שישה שערים מפנדלים
בני סכנין – 12 מ-32, 37%
הפועל ת"א – 12 מ-29, 41%
בני יהודה – 6 מ-24, 25%
הפועל כפ"ס – 4 מ-23, 17%
הפועל אשקלון – 5 מ-23, 22%
מ.ס אשדוד – 2 מ-22, 9%
הפועל רעננה – 8 מ-21, 38%
כפי שאפשר לראות בטבלה, מכבי חיפה הייתה המצטיינת בנושא בעונה שעברה, כשלא פחות מחצי מהשערים שלה הובקעו כתוצאה ממצבים נייחים. אולם המצבים הנייחים התחלקו בין רבים משחקני הקבוצה, ולכן יהיה קשה להמר על שחקנים שיספקו תשואה גבוהה בגזרה זאת.
בכל מקרה, כדאי לנו לנצל את לוקחי המצבים הנייחים בקבוצות לצרכים שלנו, שכן התכונה הזאת לא מגולמת במחיר הקנייה, ושחקנים שלוקחים את הבעיטות החופשיות בקבוצתם לא עולים אקסטרה כסף.
פלייאוף – עדיף להיות ראש לשועלים מזנב לאריות
עד לשלב הפלייאוף עוד יש זמן, ובכל זאת כדאי לגעת על קצה המזלג בעניין. השיטה בליגה הישראלית חוצה את הטבלה לשניים לאחר 26 משחקים, כשפתאום הקבוצה במקום השביעי היא אלופת הטבלה שלה. כשמגיעים לשלב הפלייאוף, המצב נהיה טריקי – מצד אחד, כדאי לקחת שחקנים מקבוצות הצמרת של כל פלייאוף, כי הן האיכותיות יותר. מצד שני, בפלייאוף התחתון, רבים המקרים בהם המדורגות ראשונות מאבדות עניין ונקודות לטובת הקבוצות שנאבקות נגד הירידה. הדבר הוודאי היחיד הוא שכדאי להמנע ככל האפשר משחקני הקבוצות שבמקום ה5-6 בפלייאוף העליון. סכנין ומכבי פ"ת נכנעו בעונה שעברה לסיום המפלצתי של הפועל ב"ש ולרדיפה המוטרפת של מכבי ת"א אחריה, והסטטיסטיקה שלהן נהרסה פלאים.
ההמלצות שלנו
אי-אפשר לשלוח אתכם לחבר'ה בלי לנקוב בכמה שמות ספציפיים. אז אחרי לא מעט מחשבה, אלה השמות המומלצים שלנו – שחקנים שהבחירה בהם לא מובנת מאליה, אבל אמורים לספק לכם תפוקה יפה ביחס למחיר.
אדם:
פיראס מוגרבי (קשר, בני סכנין, 9 מליון)
אחרי חצי עונה לא טובה במכבי חיפה, מוגרבי חזר בינואר האחרון לקבוצה בה נתן את עונותיו הטובות בקריירה. לאחר העזיבה של מספר שחקני התקפה (ז'אורז'יניו ואבידור), נראה שמצופה מפיראס להוביל את החלק ההתקפי של הקבוצה. בחצי השני של העונה שעברה, בסכנין, מוגרבי כבש פעמיים והוסיף שלושה בישולים. בכל אחת משתי העונות המלאות האחרונות שלו בסכנין כבש הקיצוני תשעה שערים, ובישל תשעה ושני שערים בהתאמה. מספרים מאוד יפים לקשר, שאם יצליח לשחזר אותם יהיה מהשחקנים המשתלמים ביותר, בתפקיד שבו קשה למצוא כאלו.
לואיי טאהא (בלם, הפועל ב"ש, 7 מליון)
המלצה שנובעת בעיקר מאופי הפציעה של מיגל ויטור והמצב הנוכחי של הסגל של ב"ש. כרגע, נראה שטאהא יפתח לצד צדק בכל משחקי הליגה הקרובים. הפועל ב"ש, גם בלי ויטור, היא מסחטת שערים נקיים. לכן ניתן לצפות שטאהא יקבל לא מעט בונוסים כאלו. בדומה לצדק, אין לצפות ממנו להרבה בונוסים על הבקעת שערים ולכן גם אין סיבה אמיתית כרגע לשלם יותר (צדק עולה 10 מליון) על שחקן שייתן את אותו מספר נקודות. בעמדות המגנים צפויה רוטציה כל עוד ב"ש תהיה באירופה, ולכן נאלץ "לוותר" על הבונוסים ההתקפיים יותר של בישולים בשביל ללכת על בטוח ועל בונוסי ההגנה במקרה הזה.
כמובן שבמקרה שב"ש תתחזק בבלם נוסף או תכניס את מתן אוחיון לרוטציה בליגה, אזי כדאי להתרחק מטאהא.
אמיליוש זובאס (שוער, בני יהודה, 6 מליון)
כבר בעונתו הראשונה בקבוצה, בעונה דיי מבולגנת ובעייתית למועדון, הראה זובאס שהוא אחד השוערים הטובים ביותר בליגת העל. העונה הצטרף בתור מאמן לבני יהודה יוסי אבוקסיס, ונראה שהוא החליט קודם כל לייצב את משחק ההגנה של הקבוצה – כרגע עם מערך של חמישה בהגנה. אם אבוקסיס אכן ימשיך עם הגישה של חיזוק ההגנה ומניעת ספיגות, המרוויח העיקרי מבחינת נקודות פנטזי צפוי להיות זובאס. בנוסף לבונוסים על רשת נקייה, זובאס גם ידוע כעוצר פנדלים בחסד, דבר שיכול להקנות לו נקודות נוספות (4 נקודות לעצירת פנדל). המחיר הזול הופך גם הוא את העסקה למשתלמת.
זיו:
ערן לוי (קשר, מכבי נתניה, 10 מליון)
נכון, 10 מליון הם סכום גבוה לקשר, בטח אחרי הנתונים שהצגנו בכתבה. אבל בכל זאת כדאי לקושש כמה שיותר נקודות מהחוליה הזאת, ואם התקציב מאפשר – אני לחלוטין ממליץ להביא את הקפטן הנתנייתי. "סוד הקסם" שלי עם קשרים הוא המצבים הנייחים. כאמור, התדירות בה הם מניבים נקודות היא גבוהה, וזה נותן להם עוד 12-20 נקודות בשנה די בקלות. ערן לוי הוא ללא עוררין אחד מבועטי המצבים הנייחים הגדולים ששיחקו כאן, ובנתניה הוא מבצע אותם בבלעדיות. פנדלים, קרנות, בעיטות חופשיות – תנו לערן לוי את הכדור ואל תספידו את רגל שמאל שלו, גם אם זה 35 מטרים מהשער. גם במשחק השוטף לוי מסוגל להבקיע ולבשל, ולכן זו בעיניי השקעה כדאית.
ריצ'ארד סומא (קשר, מכבי פ"ת, 8 מליון)
סיוע נוסף בעמדות הקישור. שמונה מיליון הם מחיר סביר לקשר הרכב זר בליגה, כשכאן אנחנו מצליחים לתפוס שתי "פרצות" – האחת, מקרה אצילי. סומא הוא קיצוני (משחק באותה העמדה של טוני וואקמה) ולמרות זאת הוא נחשב בליגת החלומות לקשר. משמע כל שער שלו שווה נקודה אחת יותר. זה לא אומר שהוא יכבוש כמו השניים האלה, אבל הבונוס עדיין שווה את המחיר. שנית, מצבים נייחים. סומא לוקח את הקרנות והבעיטות החופשיות במכבי פ"ת, ועושה זאת בכישרון רב. עד כה הצרפתי אחראי על שלושה מארבעת השערים שהבקיעה קבוצתו, שניים מהם בבישולים ישירים ממצב נייח. בעונה שעברה כבש שלושה שערים באמיין, קבוצה שעלתה מהליגה השנייה בצרפת.
פז בן-ארי (בלם, בני יהודה, 4 מיליון)
השם המפתיע ביותר ברשימה. על היכולות העתידיות הצפויות בהגנה של בני יהודה אדם כבר הרחיב לפניי. בן-ארי הצעיר מקבל עד כה מקום של קבע בהרכב של יוסי אבוקסיס, כבלם הקדמי בשלישייה. כך, במחיר מצחיק לחלוטין, אנחנו מקבלים שחקן שהוא חלק מחוליית הגנה טובה ומשחק בקביעות בהרכב. הבונוס? לבן-ארי יכולת כיבוש שערים מרשימה. הוא חזק וגבוה, ואוהדי הפועל פ"ת עוד זוכרים את שער הניצחון שלו לפני קצת יותר משנה, בדקה ה-120 של גמר גביע המדינה לנוער מול מכבי חיפה. בלי קשר, פקחו עליו עין. הפתעת העונה לדעתי.
