"נו, אתה בא למשחק שבוע הבא??". הקור הירושלמי, השעה המאוחרת והיום הבעייתי לא מרתיעים את אוהדי בית"ר ירושלים שהתנפלו על הכרטיסים למשחק החזרה מהפגרה מול ב"ש. ברגע שהתפנה לי זמן, גם אני מצאתי את עצמי באתר להוטה להזמין כרטיס.

יש משהו בפגרה הזאת שמחרפן אותך. כל דבר הכי קטן שמזכיר כדורגל באוויר מושך לך את העיניים. והנה, הנה הקבוצה שלך חוזרת. איך אפשר לפספס דבר כזה? ואז ראיתי את המחיר. גם המחיר הגבוה של הכרטיס (115 ₪) לא מנע מהקהל הנאמן לפנות את לוח הזמנים, והכתבות על האוהדים שמתנפלים על הכרטיסים לא איחרו לצוץ. מיותר לציין שכרטיסי נשים\ילדים מוזלים ליציעים המזרחי והמערבי נעלמו כלא היו.

אני מודה, בתחילת העונה התלבטתי אם לעשות מנוי ובסופו של דבר ויתרתי. נסיעה לירושלים היא פרויקט די רציני בחורף, ובתור סטודנטית שנה א' ידעתי שאאלץ לצמצמם נוכחות. ובכל זאת, כשמגיע משחק כזה גדול והחשק מעקצץ, האוהד הפשוט נאלץ להכריע אם להשקיע 150 שקלים או יותר בכרטיס, דלק ואיזה קולה למשחק, או להישאר מול הטלויזיה ולעודד מהבית. וזה לא מכוון רק למשחקים הירושלמיים, אנחנו נתקלים בעניין התמחור המוגזם כמעט בכל הליגה. וזה בסדר, יש משחקי עילית בליגה שלנו.

אבל האם המחיר הזה מוצדק? לא מזמן שיבחנו את נוכחות הנשים והילדים במגרשים, את העובדה שיציע צבעוני ומגוון מעלה בכמה רמות את הכיף והאווירה של המשחק. אז איך זה שמכסת כרטיסי הנוער \ נשים \ חיילים נמוכה משמעותית מהכרטיסים הרגילים? לא פעם מצאתי את עצמי גם כחיילת משלמת מחיר כפול כדי להבטיח מקום במשחק. ולא אדבר על זה שבחלק נכבד מהם גם התאכזבתי, אבל זו כבר לא האשמה של התמחור…

כל אוהד נתקל לפחות מספר פעמים בחייל שמבקש נואשות בפייסבוק – "יש למישהו כרטיס חייל? או מנוי? יצאתי בהפתעה ולא נשארו כרטיסים". אז תגידו לי אתם, מי מרים את הכפפה? בשביל הסטודנטים, הנשים, החיילים שרוצים לקחת חלק אבל מה לעשות – הכיס לא מאפשר להם? יש סיבה שהמכסה כזו נמוכה? רוצים לעשות עלינו קופה, או שפשוט לא רוצים אותנו שם? את המשחק הגדול הקרוב אני אראה לצערי מהבית. למרות שההורים שמחים שנחסך ממני לנסוע בכבישים בלילה ולהסתכן בדלקת ריאות בטדי, משהו בלב שלי נחמץ.

אז לחיינו, האוהדים שלא מסוגלים לממן לעצמם כל משחק בליגה. מי ייתן וכשנלך – לפחות נצא מרוצים.