20 שנים מאז אותו מונדיאל גדול של 1998, ניצבת האקס-יוגוסלבית המוצלחת ביותר שיצאה מהבלקן, במפתיע או לא, בגמר המונדיאל. היום, יותר מתמיד, יחד עם מודריץ’, ראקיטיץ’, פרישיץ’ ועוד שלל שחקנים מהטופ האירופאי, יכולה מדינת חצי הסהר ללכת על כל הקופה ולהתנקם באותה נבחרת שהדיחה אותה לפני שני עשורים
נבחרת יוגוסלביה הגדולה, הותירה חותם ענק בלב מליוני אנשים בעולם, וקשה שאותה לא לזכור. החל מהמקום הרביעי ב-1930, דרך הצלחה סוחפת בשנות ה-50 עם 3 העפלות רצופות למונדיאל (מתוכן פעמיים הגיעה לרבע הגמר), המקום הרביעי בצ’ילה 62′, הכרטיס האדום קורע הלב של השחקן החירש באיטליה 90′, והופעות מכובדות בזירה האירופית עד התפרקותה. לכל העולם היה ברור – יש כדורגל טוב בבלקן. המיני אימפריה המדינית, שהורכבה מסרבים, קרואטים, בוסנים, מקדונים, אלבנים, מונטנגרים, סלובנים וקוסוברים, סומנה כאימפריה של ממש בתחום הספורט בכלל ובכדורגל בפרט. רק שאז קטעה את החלום אותה מלחמה מדממת, שגם פיצלה במקביל למדינות את יוגוסלביה הגדולה למספר נבחרות “קטנות".
קרדיט לדף הפייסבוק "FIFA WORLD CUP"
ראש הטופס
נבחרת קרואטיה של ימינו יצאה לדרך ב-17 באוקטובר 1990, במשחק גדול נגד נבחרת ארה”ב, היא הביסה אותה בזאגרב בתוצאה 4-0. יש לציין שגם במשחקים האחרונים של נבחרת יוגוסלביה הגדולה, לפני ההתפרקות, נכח רוב קרואטי משמעותי בהרכב. היא השיגה תוצאות מכובדות, אך נעדרה ממוקדמות מונדיאל 1994 בעקבות הלחימה העקובה מדם בארצם בתחילת שנות ה 90′. למרות הכל, היה ברור לשאר המדינות האירופאיות – יש כאן יריבה חדשה וחזקה שמולה לא יהיה קל . וכך היה.
במוקדמות יורו 1996 העניינים התחילו להתבהר. לאחר קמפיין אדיר, הקרואטים ניצבו בראש הבית, כשהם משאירים מאחור את איטליה, ליטא, סלובניה, אוקראינה ואסטוניה עם מאזן של 7 ניצחונות, 2 תוצאות תיקו והפסד אחד בלבד. הם פירקו את האסטונית ואת האוקראינים ההמומים, ואפילו הספיקו לקפוץ לטדי למשחק בינלאומי ראשון, וסיימו שם בתיקו 3-3 מכובד נגד ישראל של איציק זוהר. באותו טורניר הם דהרו עד לרבע הגמר, שם נעצרה רק על ידי גרמניה בתוצאה 2-1. הנבחרת הצעירה לא התרגשה והמשיכה להרשים גם במוקדמות מונדיאל 98′. בבית מוקדמות מתוח במיוחד, היא מסיימת את המוקדמות במקום השני, אחרי דנמרק של האחים לאודרופ, ומקדימה שתי שכנות צעירות ושנואות – בוסניה וסלובניה. זה היה המונדיאל הראשון בתולדותיה, וגם שם היא הלכה הכי רחוק שרק אפשר.
סיפור לא סגור
כמו טורקיה וסנגל של 2002 וכמו קוסטה ריקה של 2014, נבחרת קרואטיה הייתה ללא ספק הנבחרת המרעננת של מונדיאל 1998. הסינדרלה העפילה מהמקום השני בבית אל שמינית הגמר, שם השאירה את רומניה של חאג’י מאחור. במשחק רבע הגמר נתנה אולי את גדול משחקיה בכל הזמנים, והביסה את גרמניה בתוצאה 3-0. ואז הגיע לו משחק חצי הגמר. הסלאבים, חסרי הניסיון הבינלאומי עד אותם ימים, אך עם סגל מוכשר למדי, ניצבו מול המארחת דאז, צרפת, זו שמולה הם יתמודדו בגמר בעוד כמה ימים. היה ברור לכולם – עכשיו זה המבחן האמיתי. הטריקולור של אותם ימים כללה יהלומים מכל היבשת ובכל עמדה אפשרית: החל מזינדין זידאן המבטיח, דרך תיירי הנרי, לילאן תוראם, לוראן בלאן, ליזאראזו, דיידה דשאן, פטיט, ויורי דז’ורקף. דאבור שוקר, הימם את המארחת והעלה את הקרואטים ליתרון היסטורי בדקה ה 46′, אך לילאן תוראם בצמד ענק (47′, 70′) מיהר להפוך את התוצאה ולשלוח את הנבחרת הצרפתית, שכונתה לימים “הנבחרת הצרפתית הלבנה האחרונה”, לגמר מול ברזיל. קרואטיה הסתפקה במקום השלישי והמכובד לאחר ניצחון על הולנד, גם בעובדה ששחקן משורותיה, דאבור שוקר, הוכרז כמלך השערים.
עם תחילת המילניום, הגיעה השקיעה של מדינת חצי הסהר. ליורו 2000 היא לא הצליחה להעפיל, וראתה מהבית את שכנתה השנואה, הרפובליקה הפדראלית של יוגוסלביה, דוהרת עד לרבע הגמר. גם עוד שכנה לא סימפטית, סלובניה, השתתפה באותו טורניר, אך הודחה כבר בשלב הבתים. אל מונדיאל 2002 העפילה, אך הודחה כבר בשלב הבתים. וכך, גם כשכללה שחקנים טובים המשחקים בשורות הראשונות של אירופה , עשתה ביורו 2004 ובמונדיאל 2006. הלחץ החל לעשות את שלו, וקרואטיה הפכה ממעצמה צעירה לעוד נבחרת החולמת על הישגי העבר. אך אז הגיע יורו 2008 ושם השאירה מתחתיה גם את רוסיה, אסטוניה, מקדוניה, אנדורה וישראל של בניון (4-3 ברמת גן, ו 1-0 בזאגרב). היא עלתה לראשונה מאז עשור לטורניר גדול בראש מורם. בטורניר עצמו הפתיעה שוב את גרמניה בתוצאה 2-1, ועלתה לרבע מהמקום הראשון. אך שוב חוסר היציבות שיחק, והם הודחו בפנדלים משער שטותי של טורקיה, שהמשיכה עד לחצי הגמר.
תקופת ההבשלה
בדומה לעבר, גם לאחר הטורניר הזה הסלאבים המשיכו לזגזג. את מונדיאל 2010 הם ראו מהבית, ופתאום שכנותיה השנואות, סלובניה וסרביה, שכן העפילו, נחשבו ליותר סקסיות ממנה. למרות שלאורך כל השנים הללו, הצטיידה בשחקנים גדולים רבים (אוליץ’, מודריץ’, אדוארדו דה סילבה ואחרים) היא לא עשתה חיל גם בטורנירים שלאחר מכן. קרואטיה הסתפקה בהופעות “מכובדות”, עמידה בכבוד וניצחונות יפים, אך כשהגיעה לשלבים הגדולים היא החסירה פעימה. אך היום, יותר מתמיד, המצב שונה לחלוטין. הפרי הבשיל . קרואטיה של היום, נוסף על הכישרון הרב הניכר ברגלי שחקניה, מכילה דבר שלא היה לה מעולם – ניסיון. היא הנבחרת המבוגרת ביותר בטורניר, עם ממוצע גילאים של 29 שנים. מבין שורותיה ניתן למצוא שחקנים ותיקים כמו מודריץ’ וראקיטיץ’, אלו שנכחו באכזבות העבר ומחכים רק לעשות היסטוריה, בפעם הראשונה שלהם, אולי בהזדמנותם האחרונה. אין ספק, לקרואטים תמיד היו שחקנים טובים, עם משמעת ומסורת, ששיחקו בקבוצות גדולות אך הפעם הניסיון יהיה שם עבורם.
בטורניר הזה קרואטיה עמדה בכל מבחן אפשרי. היא העפילה מהמקום הראשון בבית המוות, תוך שהיא גוברת על יריבתה בשנים האחרונות, איסלנד , 2-1. את ניגריה היא סגרה היטב במשחק הפתיחה והרשיתה לשערה שני שערים יוצאים מן הכלל, והקינוח 3-0 על ארגנטינה המתוסבכת של מסי וחבריו. הם חלפו על פני הדנים העקשנים בשמינית הגמר, והשאירה את המארחת רוסיה עם תקוות בלבד לאחר משחק מטורף ברבע הגמר. גם את אנגליה העיקשת והמפתיעה היא עברה עם הרבה אופי ונחישות. עם סגנון משחק שכזה, ושחקנים בוגרים שהגיעו לשלב בו הם רוצים לעשות היסטוריה בנבחרת אין ספק שלקרואטיה סיכוי אמיתי לקטיפת הגביע. זה נכון, לנבחרת צרפת עומק לא מציאותי בהרכב, שלל כישרונות רבים והישגים משל עצמה. אך לקרואטים יש את האופי, הבשלות, הבגרות ואת המומנטום. והמונדיאל הזה הוכיח – יש נבחרות טובות רבות, אך רק זו שתהיה מחוברת, בעלת אופי, בגרות ניסיון וסדר היא זו שתקטוף את הגביע המיוחל.
כששואלים אותי מי תנצח אני כבר לא מהמרת, כי אם יש משהו שלמדתי במונדיאל 2018 זה לצפות ללא צפוי, אבל בכל מקרה, נבחרת קרואטיה תזכר כהפתעה – כאנדרדוג לא עדיפה שהוכיחה לנו בדיוק את ההפך.
