הצלה של קריירה – טום היטון כנגד כל הסיכויים

האם אתם זוכרים איפה הייתם ומה עשיתם ביום ראשון האחרון, ה-30/12/18? אני מניח שחלקכם זוכר חלקית וחלקכם לא זוכר אפילו איזה משחק הוא ראה ביום הזה, אבל עבור בחור אחד התאריך הזה, יומיים לפני סוף השנה הקלנדרית, יכול לסמל לעד את הנקודה בה הוא התחיל את השנה והקריירה שלו מחדש. הבחור הזה הוא שוער ברנלי, טום היטון.

כרגע אתם עדיין לא מבינים מדוע זה סיפור כל כך גדול, אבל ביום הזה פתח טום היטון בהרכב במשחק פרמיירליג לראשונה לאחר 15 חודשים.

בארמית אומרים "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" על אדם אשר נפל מגג גבוה עד לתחתיתו של בור עמוק. הכוונה היא כמובן מטאפורית ומראה איך נופל אדם ממעמדו הרם עד לתחתית. היש נפילה כואבת יותר לשחקן כדורגל מאשר רגע אחד להיות השוער המצטיין בליגה, שוער נבחרת אנגליה ומועמד לקבוצות צמרת רבות וכמה רגעים אח"כ להעביר 15 חודשים ארוכים בשיקום והמתנה על הספסל? רבים לא היו מתאוששים מכזאת מכה, אבל השוער הזה עשוי מחומר אחר וכדי להבין עד כמה נחזור לתחילת הקריירה שלו והדרך אותה פילס במו ידיו עד אשר הגיע לאותה "איגרא רמא".

טום היטון גדל בקבוצת רקסהם והתחנך במנצ'סטר יונייטד. בשנת 2003 הוא הצטרף לקבוצה הבוגרת של השדים האדומים. כמו שחקנים רבים אחרים הוא הצליח להעביר כמה שנים בקבוצה הבוגרת מבלי לרשום הופעת ליגה אחת לרפואה. כשהוא מתפקד כשוער השלישי, לעיתים רחוקות כשוער השני, אך רוב הזמן בכלל בקבוצת המילואים החל היטון את תקופת ההשאלות שלו.
אם לשחקני שדה קשה מאוד למצוא את מקומם כמושאלים, מה יגידו שוערים? על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהשאלות קצרות טווח (לפעמים רק חודש וחצי) הנהוגות בין קבוצות הפרמיירליג לקבוצות מליגות נמוכות יותר.

כבר בהשאלה הראשונה שלו לקארדיף, שבזמנו הייתה קבוצת צ'מפיונשיפ (עונת 2008-2009), למד היטון להכיר את אכזריות הכדורגל. לאחר שזכה להיות השוער הראשון של הקבוצה והצטיין בעשותו כך נפצע היטון לאחר שלושה חודשים ואיבד את מקומו בהרכב לכמה חודשים. פציעה של השוער הראשון החזירה אותו למרכז הבמה רק כדי שייפצע שוב ויאבד את מקומו בהרכב עד לסוף העונה.

את עונת 2009-2010 בילה היטון בלא פחות משלוש קבוצות שונות! (מבלי להחשיב את קבוצת האם מנצ'סטר יונייטד כמובן). קחו אוויר, נסו לקרוא את זה מהר ובואו נראה עד כמה תתעייפו: שלושה חודשים עם הופעה אחת אצל ק.פ.ר בצ'מפיונשיפ, חודש וחצי עם שתיים עשרה הופעות ברוצ'דייל מהליגה השנייה (הרביעית בטיבה באנגליה) ועוד חצי שנה עם 16 הופעות בווייקומב מהליגה הראשונה (השלישית בטיבה באנגליה). אם לכם זה היה מעייף תארו לעצמכם איך מרגיש שוער אשר שלוש פעמים בשנה צריך להתרגל לקבוצה חדשה, הגנה חדשה וחדר הלבשה חדש. רבים היו נשברים לאחר כזו שנה, אבל להיטון היו תכניות אחרות. לאחר שיחה עם אלכס פרגוסון בסוף העונה קיבל היטון את השחרור המיוחל ממנצ'סטר יונייטד והחל את הדרך למעלה.

אם שתי עונות במדי קארדיף ובריסטול סיטי הפכו אותו לשוער צ'מפיונשיפ לגיטימי, קמפיין גביע הליגה במדי קארדיף הפך אותו לשם מוכר גם בקבוצות הפרמיירליג. לאחר שבחצי הגמר הדיח את קריסטל פאלאס במו ידיו כשהדף שתי בעיטות בדו קרב הפנדלים פציעה בקרסול כמעט מנעה ממנו לשחק בגמר נגד ליברפול הגדולה, אך לא שוער כמוהו יוותר על ההזדמנות הגדולה הזו להציג את יכולותיו. היטון הצליח להתאושש בזמן והציג משחק לא פחות מהירואי אשר הוביל את קארדיף עד לדו קרב פנדלים מול קבוצה עדיפה ממנה בהרבה. מוזמנים לצפות בכל דו קרב הפנדלים אבל שימו לב במיוחד לבעיטה הראשונה.

אמנם קארדיף הפסידה את הגמר הזה, אבל לא כל שוער יכול להגיד שהוא הדף פנדל של סטיבן ג'רארד בגמר.

כל הדרך הזו הובילה את היטון אל המקום לו הוא יקרא בקרוב בית ולמאמן אשר הפך אותו למה שהוא היום, שון דייץ'. בקיץ 2013, הפך טום היטון להחתמה הראשונה של המאמן החדש (והנוכחי) של ברנלי. את היסודות לאותה הגנה רצחנית של ברנלי אשר כבר די התרגלנו לראות בפרמיירליג, קבעו דייץ' והיטון באותה השנה. הוא ספג רק 37 שערים ב-46 משחקים ושמר על רשת נקייה לא פחות מ-19 פעמים במהלך עונת העלייה של ברנלי. את הביקור הראשון בפרמיירליג לא יזכור היטון לטובה. על אף עונה טובה שלו ברמה האישית, התקפת הקבוצה החלשה לא השאירה לה סיכוי להישאר וברנלי ירדה שוב לליגה השנייה בטיבה.

קבוצות רבות לא מצליחות להתמודד עם הסחרור אשר מלווה ירידת ליגה ומספיק להסתכל על סנדרלנד אשר חוסר היכולת שלה להתאושש מירידת ליגה גרמה לה לירידת ליגה נוספת בעונה בה הייתה פייבוריטית לחזור לפרמיירליג (ממליץ לכולם לטוס ולראות בנטפליקס את הסדרה "Sunderland ’till I die" אשר מלווה את הקבוצה באותה עונת ירידה מהצ'מפיונשיפ לליגה הראשונה), אבל לא שון דייץ' וטום היטון יתנו לדבר קטן כמו ירידת ליגה להפריע להם. ברנלי התעלמה מכל תחזית וסיימה את העונה כאלופת הצ'מפיונשיפ, כשהיטון כמובן מצטיין ומסיים את העונה כשוער השנה בליגה. את המתנה הגדולה קיבל בסוף העונה כשזכה לזימון בכורה לנבחרת שלושת האריות.

אומרים שתמונה שווה יותר מאלף מילים אז וידאו שווה לפחות אלפיים. אבל לפני שתראו את מבחר ההצלות המטורפות אותן סיפק היטון בעונת 16/17, בה השאיר כמעט במו ידיו את ברנלי בליגה, אספר לכם על השורה הסטטיסטית אותה העמיד. ב-35 הופעות במדי אחת הקבוצות החלשות בליגה, ספג היטון 48 שערים. ברנלי סיימה את העונה כקבוצה אשר הכי הרבה בעיטות נבעטו לכיוון מסגרת שערה, אך הוא הצליח לשמור עשר פעמים על רשת נקייה מספיגות. מעבר לכך, היטון סיפק לא פחות מ-142 הצלות! נתון זה כמובן העמיד אותו במקום הראשון בליגה וסייע רבות להינצלותה של ברנלי מירידת ליגה. הנה מדגם קטן מאוד של עשר ההצלות אותן בחר היטון כטובות ביותר שלו בעונה זו:

מקווה ששמתם לב במיוחד להצלה המדורגת במקום השני, זו מול זלאטן איברהימוביץ'. הצלה זו הייתה שיאו של משחק "אתם ויתרתם עליי ולכן אוכיח לכם מה אני שווה" מול הקבוצה אשר לא נתנה לו ולו דקת פרמיירליג אחת. אחד, פיטר שמייכל, התראיין לאחר המשחק הזה והגדיר את ההצלה הזו כאחת הגדולות בתולדות הפרמיירליג. בעונה כזו המקום בנבחרת כבר היה שלו להפסיד והוא אמנם לא היה השוער הראשון, אך נמנה על סגל הנבחרת כמעט בכל משחק. עונה זו גם הפכה אותו לחביב במיוחד על כל שחקן פנטזי הפרמיירליג.

אני מניח שלשוער אין יותר "איגרא רמא" מאשר לקבל מחמאות מהשוער האגדי של מנצ'סטר יונייטד. אך מה שעולה חייב לרדת, ולהיטון חיכתה בפינה ירידה חדה וכואבת.

את עונת 17/18 התחיל היטון כשוער הראשון כמובן, אך המזל הרע החל לרדוף אותו כבר במחזור הרביעי לעונה זו.

בסרטון אמנם דווח כי היטון יחזור מפריקת הכתף לקראת ינואר של אותה השנה, אך הפציעה הלכה והסתבכה והשוער לא הצליח להתאושש עד למחזורים האחרונים של העונה. פציעה בכתף היא אחת הפציעות הקשות אותן יכול שוער לעבור וחזרתו של היטון נדחתה שוב ושוב. בהעדרו, השתלט ניק פופ על המקום בהרכב ועשה זאת בהצלחה יתרה. ההיעדרות הארוכה הפכה את היטון לשוער שני במחזורי סיום העונה וגרמה לו כמובן להפסיד את המקום בסגל נבחרת אנגליה למונדיאל לאותו ניק פופ אשר נישל אותו מתפקיד השוער הראשון בקבוצה.

הפציעה של ניק פופ במשחקי מוקדמות הליגה האירופית הייתה אמורה לפתוח את הדלת לחזרתו להרכב, אך אלילת המזל שוב לא חייכה אליו והיטון נפצע ברגע הכי חשוב. כשהתברר כי הפציעה של פופ (כמו היטון, נפצע בכתף) היא קשה משחשבו חשש דייץ' להישאר בלי שוער ראשון והחתים במהלך בזק את שוער נבחרת אנגליה, ג'ו הארט. על אף חוסר היציבות אותו הפגין הארט, אשר סיפק מספר גבוה מאוד של הצלות לעומת כמה משחקי נפל ושערים באשמתו, לא זכה היטון להזדמנות בהרכב הפותח. שבוע אחר שבוע חרק השוער שיניים ולאחרונה אף נקשר שמו כמועמד לעבור בהשאלה ללידס או אסטון וילה מליגת הצ'מפיונשיפ. היטון אף התראיין בנושא ואמר כי הוא שוקל ברצינות לעבור כדי לזכות בדקות משחק. אפילו המאמן אשר הפך אותו למה שהוא היום כבר החל מפזר רמזים לקראת מעבר של המנהיג והקפטן לקבוצה אחרת.

אבל אז, הגענו ל-30/12/18. לאחר תקופה כל כך ארוכה היטון נראה במשחק מול ווסטהאם כאילו לא עזב מעולם. משחק מלא בהצלות ושמירה על שער נקי היה בעצם עוד יום במשרד בשבילו. מספיק לראות את ההצלה בדקות האחרונות כדי להבין עד כמה הליגה התגעגעה לשוער הענק הזה (מתנצל על כך שהוידאו בלי סאונד, מבטיח שההצלה תהיה שווה את זה).

היטון הספיק לפתוח בהרכב בעוד משחק מאז ואף לספוג שער ראשון לעונה זו אך כרגע הקבוצה עומדת על 2/2 בזמן שהוא עומד בשערה, בתקווה שנתונים אלה יספיקו לו לחזור ולהבטיח לעצמו מקום בהרכב הקבוצה.

אם יש תכונה אחת אשר מאפיינת את השוער הענק הזה זו האש אשר בוערת בו תמיד. אותה אש אשר דוחפת אותו להצליח, אותה אש אשר גורמת לו להקריב את כל איברי גופו למען הקבוצה, אותה אש אשר הופכת אותו לאחד השוערים האהובים עליי בעולם. זה לא משנה אם הוא על גג העולם או בתחתית של התחתית, טום היטון תמיד מגיע כדי לתת 110% בשביל ברנלי ושון דייץ'.

לסיום, כדי לקבל הצצה קטנה למי בדיוק הוא השחקן הזה ולסיים את הטור הזה הכי אופטימי שאפשר (עם החזקת אצבעות שעוד נזכה לראות אותו חוזר לנבחרת), קבלו את הראיון שלו לאחר הניצחון על ווסטהאם: