// מאת אלכס שוורצר
רוב עשור הניינטיז התאפיין בטוטנהאם בחוסר יציבות, לעיתים אנדרלמוסיה וכאוס מקצועי תחת ניהולו של יו"ר אלן שוגר, שהיה די חסר מושג בכדורגל, נכשל פעם אחרי פעם במינוי מאמנים וברכש (למשל ויתר על אפשרות להחתים את דניס ברגקאמפ עבור כריס ארמסטרונג). גרוע מכך, בחלק השני של העשור הזה אוהדי טוטנהאם צפו איך ארסנל חוזרת לגדולתה, זוכה בדאבל ובכלל מתחילה תור זהב חדש תחת הדרכתו של ארסן ונגר, כל זה דרך כדורגל מהפכני.
במשך שנים האוהדים הביעו את מורת רוחם משוגר ובסופו של דבר קיבלו את מבוקשם, כאשר בפברואר 2001 הושלמה מכירת המועדון ויו"ר חדש הגיע – דניאל לוי שמו. לוי לא הפך את טוטנהאם לענקית באירופה, אך ניהולו היה שקול הרבה יותר, התוצאות התייצבו והתחילו להשתפר בהדרגה – תחילה דרך הופעות קבועות בגביע אופ"א/ליגה אירופית ולבסוף העפלה הסטורית לליגה האלופות אחרי שהתרנגולים סיימו סוף סוף בטופ 4 בעונת 2009/10 ובפתיחת העונה הבאה צלחו את המוקדמות, כל זה תחת הדרכתו של הארי רדנאפ. אחרי עזיבת רדנאפ ההתקדמות של טוטנהאם נעצרה בגלל שיורשיו בתפקיד אנדרה וילש בואש ואחר כך טים שרווד לא ענו על הציפיות.
ואז הגיע ה – 27.5.2014, בלי הגזמה אחד התאריכים החשובים של המועדון מזה עשורים. בתאריך הזה דניאל לוי מינה את מאוריסיו פוצ'טינו למשרת המנג'ר – אחרי שהאחרון אימן ב – 15 חודשים שקדמו לכך את סאותהמפטון בהצלחה רבה.
פוצ'טינו התאים לדרישות של טוטנהאם כמו כפפה ליד ואי אפשר היה לבקש מינוי טוב יותר. הוא בדיוק הגשים את כל המטרות שיכול לבקש מועדון מדרג ב' – קידום שחקנים (ביניהם כמובן גם צעירים), לא מעט מהם אנגלים (אפשר לומר שלפוצ'טינו חלק לא קטן בהצלחת הנבחרת האנגלית במונדיאל האחרון) ובראשם כמובן הארי קיין שקיבל את הצ'אנס האמיתי במועדון אצל פוצ'טינו (נכון גם תודות לכישלון של סולדדו) והפך לפנים של הכדורגל האנגלי המקומי.
פרט לכך פוץ' הטמיע משחק לחץ מודרני ואגרסיבי, משחק התקפה סוחב, ניצח לא מעט דרבים של צפון לונדון ושבר את הטוטרינגהם השנתי. כל העבודה הנפלאה שלו כמובן גם החלה לבוא לידי ביטוי בתוצאות ודי מהר – מקום שלישי בעונת 2015/16, כאשר ברוב חלקי העונה טוטנהאם רדפה אחרי לסטר ובשלב מסוים יכלה לחלום על אליפות, סגנות עונה אחר כך (לראשונה מאז 1962/63) ושוב מקום 3 בעונת 2017/18. אבל כאן בדיוק מגיעים שוב לחלקו של יו"ר דניאל לוי, כי בדיוק בשביל לעשות קפיצת מדרגה נוספת לעבר הטופ האמיתי, לשנות את המנטליות הלוזרית, להעלות סטנדרטים, לחשוב בגדול פשוטו כמשמעו וגם מבחינה מקצועית לחזק ולרענן את הסגל שברובו רץ כבר 4 שנים (והרי הרבה פעמים זהו תוקף קבוצות מצליחות), דניאל לוי נתן ברקס וסגר את הברז.
נכון היו כאן שיקולים כלכליים לאור בנייתו של איצטדיון חדש (שיפור תשתית קריטי שיגדיל את ההכנסות של הקבוצה בצורה דרמטית בשנים הבאות) שעלה המון כסף, אך אף אחד גם לא דרש 11 שחקנים חדשים, אלא חיזוקים נקודתיים. כמובן שאין בכדורגל נוסחאות מתמטיות ואי אפשר להבטיח תארים ובכל זאת לתפיסתי זה בדיוק הרגע בו יו"ר היה צריך להראות שאפתנות ושהוא באמת רוצה תארים, במקוןם זה הוא רק הנציח את הנחיתות המסורתית של מועדונו, כמשהו נחמד, סימפטי ולא באמת "מזיק".
צריך גם לזכור שבמונדיאל 2018 כמעט כל הסגל של טוטנהאם הגיע עד לשלבים המאוחרים, מה שגם הגביר את העומס וגם למעשה נטל מפוצ'טינו אפשרות להתכונן כראוי לעונה. התחילה גם מכת פציעות שכנראה הושפעה מהעומס, ולאור הספסל הקצר הקבוצה קרסה בליגה בחלק השני של העונה ועדיין נתנה קמפיין אלופות אדיר(בעיקר בשלבי הנוק אאוט) והגיעה לגמר הסטורי מבחינתה. פוצ'טינו סחט את לימון עד המקסימום ממה שהיה לו ולדעתי בדיוק במהלך עונת 2018/19 משהו נשבר אצלו – הוא התאכזב מחוסר העזרה מצד דניאל לוי וזה התחיל להקרין על כל המועדון, מעבר למיצוי הטבעי שתמיד קורה כשכמעט קבוצה זהה של אנשים נמצאת ביחד. אני מחזיק בדעה שלצד שיקולים כלכליים שבהחלט חשובים, בעלים צריך לדעת לעזור למאמן ובטח לאחד עם טביעת יד כה חזקה שעושה דברים ברמה הסטורית.
נדמה כי הזהירות ואולי הקמצנות גברו אצל דניאל לוי על העניין המקצועי ואולי דווקא הוא לא באמת תפס איזה יהלום יש לו על הקווים. הרכש של הקיץ האחרון היה בגדר מעט מדי ומאוחר מדי.
מינוי מוריניו נראה לי אישית כרדיפה של מועדון בינוני אחרי שם גדול מהעבר רק כי הוא שם גדול. לא ברורה לי גם האסטרטגיה של דניאל לוי, כי הרי ידוע שמוריניו גם מאמן יקר בדרישות שכר וגם יקר בדרישות מקצועיות ונשאלת השאלה אז למה לכל הרוחת לא היית מוכן להשקיע במאמן שכל התאים למועדון בצורה מושלמת ונתת לכל העניין לקרוס השנה?
ברצוני להדגיש שוב דניאל לוי מנהל מצוין, כן מבין בכדורגל (בכלכלת כדורגל), הוא עשה טוב לטוטנהאם בעבר ועשה טוב לעתידה אבל יבוא ויום והוא לדעתי יצטער מאוד על ההזדמנות שפוספסה בעונת 2018/19 ובעקבות כך מסמוס הקדנציה של פוצ'טינו. לאור ההתנהלות הזו אני מסרב להאמין בפוטנציאל הולך וגדל של טוטנהאם ושזה יהיה מועדון טופ אמיתי בעתיד בגלל האיצטדיון. המנטליות נשארה אותו דבר – לחשוב בקטן ולהיות נחמדים.
