2 דברים עיקריים שמפרקים קבוצות אלופות הם אגו ושכר. בנושא האגו לווריורס היה "מזל", או תכנון נכון. הם שמו דגש גדול על אופי השחקנים, המאמנים ושאר האנשים במערכת, והצליחו לבנות מערכת כמעט נטולת אגו. גם בנושא השכר הצליח להם.
כמעט לכל הסגל היה חוזה לעונת 15-16, היחידים שסיימו חוזה היו דריימונד גרין וליאנדרו ברבוסה. את ברבוסה הווריורס לא התקשו להחתים על חוזה לעונה נוספת. עם גרין זה היה קצת יותר קשה. גרין היה חופשי מוגבל, והרוויח בעונת האליפות הראשונה פחות ממליון דולר! אחד השחקנים המרכזיים באליפות היה במקום ה-12 בשכר בסגל השחקנים של הווריורס. לכולם היה ברור שגרין שווה הרבה יותר כסף. הווריורס יכלו להתנחם בכך שהוא היה חופשי-מוגבל והם יכלו להשוות כל הצעה שגרין יחתום עליה.
בסופו של דבר שני הצדדים הסכימו על חוזה של 82 מליון דולר ל-5 עונות. יותר מה-70 מליון שקליי קיבל בקיץ הקודם, והרבה יותר מה-44 מליון של קרי. בקבוצות אחרות זה היה יכול לפגוע בקלות בכימיה הקבוצתית, אבל בווריורס אף אחד לא ספר את הכסף של האחרים. קרי פוצה בגדול בהמשך עם סופר מקס, וגם קליי בקיץ האחרון.
הווריורס הודו ללי על השירות שלו ושלחו אותו לבוסטון. לי שמח על האליפות, אבל לא רצה לשבת על הספסל. הווריורס לא רצו לשלם ללי שכר כל כך גבוה בשביל התפקיד שמילא והפרידה הייתה הדדית. בתמורה הגיע ג'רלד וולאס, שהפך לג'ייסון תומפסון. הווריורס חסכו כמה דולרים.
בדראפט גולדן סטייט בחרה את קבון לוני מ-UCLA, פאוור פורוורד אתלטי אבל בוסרי מאוד. השקעה לעתיד.
אלווין ג'נטרי קיבל הצעה לאמן את ניו אורלינס הורנטס ואנתוני דייויס, ועזב. קר החליט לא להביא מישהו מבחוץ במקומו, וקידם את לוק וולטון.
לא נחים על טבעות האליפות
לווריורס היה את ה-MVP, קליעה מצויינת לשלוש, וקבוצה עם מוסרים רבים. זה לא הפריע להם להביא את סטיב נאש בתור יועץ לפיתוח שחקנים. נאש, פעמיים MVP בליגה, שיחק בקולג' בסנטה קלרה, קולג' שנמצא בסיליקון ואלי. אחרי הפרישה הוא גר בלוס אנג'לס והיה עולה צפונה כשצריך, מגיע לאימונים ועוזר לשחקנים.
קיקי ליילס עזב, ובמקומו הקבוצה הביאה את לכלן פנפולד. פנפולד הוא מומחה למדעי הספורט מאוסטרליה. פנפולד בתפקידו האחרון עבד עם נבחרת הרוגבי של אוסטרליה. בנוסף הוא עבד במועדונים שונים, וגם ליווה אתלטים ב-5 אולימפיאדות. הקבוצה המשיכה לאמץ טכנולוגיות חדשות. חלק מהשחקנים התחילו להשתמש במיכל חסך חושי, מיכל מי מלח אליו נכנסו השחקנים. המיכל היה אטום לאורות ורעשים ומי המלח דימו מצב של חוסר שיווי משקל. כמו שקרי הסביר את זה "זה רק אני והמחשבות שלי לשעה, משחק רולטה רוסית של המיינד."
בנוסף הקבוצה התקשרה עם חברת האלו ניורוסיינס, חברה שייצרה אוזניות שהעבירו זרמים חשמליים קלים לראש של המשתמש, על מנת להכניס את המוח של המשתמש למצב של היפר-למידה.
ברנדון פיין, המאמן של קרי גם אימץ שיטות אימונים חדשות. קרי עשה תרגילי כדרור שונים תוך כדי שהוא צריך להגיב לאורות ולהפעיל סנסורים בשביל לכבות אותם. סיימון לכדורסלנים. בנוסף פיין שיכנע את קרי להשתמש במשקפי אקליפס. משקפיים מיוחדים שיצרו אפקטים שונים של ראיה.
ובינתיים כולם יותר טובים
על הווריורס עבר קיץ רגוע, למעט 2 אירועים משמעותיים.
- לא זכורים לי המון מקרים שבהם מאמן נפצע ולא יכל לפתוח את העונה, אבל זה היה המצב של הווריורס. במהלך הגמר קר סבל מפריצת דיסק, עד כדי כך שזה הקשה עליו ללכת. ביולי הוא עבר ניתוח גב שגרתי למדי שאמור היה לתקן את הפריצה. אלא שקר סבל מסיבוך נדיר שהוביל לדליפה של נוזל עמוד שדרה. זה הביא איתו גל של כאב, מיגרנות וסחרחורות. בספטמבר קר עבר ניתוח שני לתיקון הדליפה. כמה ימים לתוך מחנה האימונים היה לקר ברור שהוא לא יכול לאמן כרגע והוא יצא לחופשה ללא הגבלת זמן. כולם תמכו במאמן ורצו לראות אותו חוזר בריא ונטול כאבים. הדאגות היו לגבי המחליף שלו – לוק וולטון חסר הנסיון קיבל את הבמה ואת לוח המאמנים. קר עדיין היה מעורב מאחורי הקלעים איפה שיכל, אבל וולטון היה זה שיעמוד במרכז פסקי הזמן ויצטרך להתמודד עם התקשורת.
- חגיגה תקשורתית של גורמים שונים ומשונים שטענו שהאליפות של הווריורס הייתה מזל. למשל דוק ריברס שטען שלווריורס היה מזל שהם לא פגשו את הספרס או הקליפרס. היי דוק, הקליפרס הדיחו את הספרס, ואת מי בדיוק להאשים בזה שהקליפרס הפסידו 18 נקודות יתרון במשחק שהיה שולח אותם לגמר המערב? לא מעט שחקני עבר טענו שהקבוצה שלהם הייתה מנצחת את הווריורס בלי בעיה. סקוטי פיפן היה הנציג הבולט. אם שחקני הווריורס היו צריכים מוטיבציה לקראת פתיחת העונה, הם קיבלו אותה בטונות.
עונת שיא
גולדן סטייט יצאה לדרך עם 24 נצחונות רצופים בפתיחת העונה.
שיא לכל ליגות הספורט הבכירות בארה"ב, לא רק ה-NBA. בתוספת 4 נצחונות מהעונה הקודמת הרצף עמד על 28, הרצף השני באורכו אחרי ה-33 של הלייקרס. בסופו של דבר ההפסד הגיע במסע משחקים במזרח, במשחק שני של B2B במילווקי. לילה לפני כן הווריורס נזקקו ל-2 הארכות כדי לנצח את בוסטון. במילווקי כבר לא היו להם רגליים. הם הפסידו ללוח המשחקים יותר מאשר לבאקס עצמם. ההפסד עצר את הרצף, אבל הקבוצה המשיכה לשחק מצויין ולנצח.
ההרכב שניצח עבורה את הגמר זכה לכינוי הרכב המוות, כינוי שהודבק לו על ידי התקשורת המקומית באיזור המפרץ. לא סתם הוא קיבל את הכינוי הזה, ב-43 המשחקים הראשונים של 2016, ההרכב הזה ניצח את היריבות בהפרש של 60 נקודות ל-100 פוזשנים!
קל לדמיין שהווריורס שייטו על מי מנוחות. היו לא מעט משחקים שבהם הם פתחו פערים בלתי מחיקים בפתיחת המשחק ונחו ברבע הרביעי. בפעמים אחרות זה היה נטו מזל שהציל אותם מהפסד לא הכרחי. למשל נגד ברוקלין, במשחק שהיה בשיוויון ולברוקלין היה כדור אחרון. לופז קיבל אותו סנטימטר מהסל והצליח להחטיא. גולדן סטייט נצחו בהארכה. היו גם הרבה משחקים קשים, משחקים שהיה קל לותר עליהם ולהמשיך הלאה, אבל המנטליות של הווריורס הייתה לא לותר בשום מצב. למשל נגד הקליפרס כשהם פיגרו ברבע השני ב-23 נקודות, ואספו את עצמם לקאמבק ונצחון. למשל נגד בוסטון במשחק שלא נגמר, בלילה ראשון של B2B. פירוט מלא של המשחקים שבהם הווריורס כמעט הפסידו אפשר לראות כאן. זה רק גורם להעריך את ההישג שלהם באותה עונה.
החזרה של קר
43 משחקים לתוך העונה סטיב קר חזר. וולטון החזיר לו את הקבוצה במאזן מדהים של 39 נצחונות ו-4 הפסדים בלבד. כל השחקנים בירכו על החזרה, אבל לא לכולם היה קל להסתגל בחזרה לקר.
מי שהיה לו הכי קשה זה דריימונד גרין. גרין פרח תחת וולטון, אבל החזרה של קר הורידה את היוסג' שלו משמעותית, פחות אסיסטים, פחות נקודות, יותר פאולים, יותר איבודים. תחת וולטון שליש מהזריקות של גרין הגיעו מחוץ לקשת. קר לא אהב את זה, וזה ירד ל-22% מהזריקות. תחת וולטון גרין הרשה לעצמו הרבה יותר. זוכרים את הקאמבק מהפסקה הקודמת נגד הקליפרס? הוא קרה אחרי פסק זמן שברובו גרין דיבר. הכל התפוצץ לילה אחד באוקלהומה סיטי.
גולדן סטייט הגיעה למשחק קשה נגד דוראנט ושות' באוקלהומה סיטי, אחרי מסע של 7 משחקי חוץ. המחצית הראשונה של גרין הייתה רעה וכללה 3 החטאות ו-2 איבודי כדור. בהפסקה גרין התפוצץ על קר בחדר ההלבשה:"אני לא רובוט" הוא צעק עליו. קר והקבוצה ניסו להרגיע אותו אבל זה היה בלתי אפשרי, גרין קילל וצעק על המאמן שלו. מקרים דומים בעבר נגמרו בטריידים, חניקות, קנסות והשעיות.
למרות הבלאגן בחדר ההלבשה, ולמרות שקרי נקע את הקרסול ברבע השלישי, לראשונה מאז 2013, הווריורס נצחו את המשחק. קרי שיחק עם הפציעה, קלע 12 שלשות, כולל שלשת נצחון מדהימה מ-11.5 מטר.
גרין החטיא את כל 8 הזריקות שלו מהשדה, וסיים עם 2 נקודות בלבד. הוא הוסיף אליהן 14 ריבאונדים, 14 אסיסטים, 6 חטיפות ו-4 חסימות. שורות שרק שחקן כמו דריימונד יכול לייצר בליגה של ימינו (ב-2017 גרין הפך לשחקן היחיד שרשם טריפל דאבל בלי נקודות. 11 ריבאונדים, 10 אסיסטים ו-10 חטיפות. היו לו רק 6 זריקות במשחק ו-4 נקודות, ואפשר לציין גם 5 חסימות).
אחרי אותו משחק אחוז הזריקות שלו לשלוש עלה בחזרה ל-33% והדברים חזרו לקדמותם. קשה לדבר על נצחון שהציל עונה, אבל הנצחון באותו משחק היה חשוב מאוד לעונה של הווריורס. באותו יום הווריורס הבטיחו את מקומם בפלייאוף (עוד לפני המשחק אגב), הקבוצה הראשונה לעשות את זה בחודש פברואר מאז הלייקרס של 87-88.
ביקור שני
מה שלא ידעו בווריורס, הוא שאני צפיתי באותו משחק בלוס אנג'לס, בדרך לביקור שני באורקל ארינה. הגעתי במיוחד בשביל לצפות בווריורס בשני משחקי בית, נגד אטלנטה ונגד אוקלהומה סיטי. לאחר שהגעתי קיבלתי הודעה שיש לי אקרדציה (תעודת עיתונאי) רק למשחק נגד אטלנטה. המשחק נגד אולקהומה סיטי שודר ברשת ארצית ומשך המון עניין, רק מספר ימים אחרי המפגש המרתק מהפסקה הקודמת.
גם נגד אטלנטה חדר העיתונאים היה מלא. בניגוד לפעם הקודמת היו שם גם כמה בכירים (אדריאן ווג' שלא צייץ על כך שפגש בחור מוזר מישראל), כולם כמובן בחליפות. עולם אחר. קרי ישב בחוץ בעקבות הנקע. מעט תחנונים לPR של הווריורס סדרו לי כרטיס גם למשחק נגד OKC אי שם ביציע העליון. יותר טוב מכלום (כרטיס למשחק עלה באיזור ה-500$).
שיאים רבותי שיאים
הווריורס הגיעו לאפריל במאזן 68 – 7. היו להם עוד 7 משחקים והם היו צריכים לנצח ב-5 בשביל לשבור את השיא הבלתי שביר של הבולס. בנוסף הם עדיין לא נוצחו בבית. מי שהחזיקה בשיא נצחונות הבית לעונה שלמה היא הסלטיקס עם 40 – 1, והיא הגיעה לאורקל ארינה ב-1 לאפריל לדאוג שהשיא לא ישבר.
הפסד ביתי ראשון לווריורס באותה עונה, והפסד ביתי ראשון אחרי 54 נצחונות רצופים (לא כולל פלייאוף). 4 ימים אחרי זה הגיע משחק נפל נגד מינסוטה הרעה והפסד בית נוסף. עכשיו גולדן סטייט הייתה צריכה לנצח את 4 המשחקים שנותרו לה: 2 נגד סן אנטוניו ו-2 נגד ממפיס. ממפיס באותה עונה הייתה קבוצת לוטרי, אבל הספרס עם עונה רגילה סופר מרשימה (סיימו עם מאזן 67 – 15) ועדיין לא הפסידו בבית. הווריורס לא נצחו בסן אנטוניו בעונה הרגילה מאז 1998 (נצחו ב-2013 בפלייאוף בסן אנטוניו).
הווריורס נצחו בבית את סן אנטוניו, אחרי זה נצחו בממפיס עם קאמבק ממינוס 9 5 דקות לסוף. קרי קלע 37 נקודות בסן אנטוניו לנצחון 72. הנצחון ה-73 בבית על ממפיס היה קל יותר. את הפוקוס גנב קובי ברייאנט שקלע 60 נקודות במשחק הפרישה שלו, ששוחק ממש במקביל למשחק של הווריורס.
כל השיאים של הווריורס מאותה עונה:
הפתיחה הכי טובה בספורט מקצועני בארה"ב 24 – 0.
נצחונות בית רצופים 54
רצף נצחונות (שני באורכו) 28
הכי הרבה נצחונות חוץ בעונה 34
הכי הרבה נצחונות בעונה 73
שלשות בעונה 1077
שלשות לשחקן יחיד בעונה (סטף קרי) 402 (116 שלשות יותר מהשיא הקודם(!))
שלשות לצמד (קרי וקליי) 678 (קליי אגב על 276 שזה שווה ערך למקום שלישי בכל הזמנים)
שלשות במשחק – 12 (קרי השווה את השיא).
דריימונד גרין – שחקן ראשון שמגיע בעונה אחת ל1000 נקודות, 500 ריבאונדים, 500 אסיסטים, 100 חטיפות ו100 חסימות.
בין כל השיאים בולט כמובן השיא של קרי. אף שחקן לא עבר את רף ה-300 שלשות, קרי קלע 402!
זה לא ההישג היחיד של קרי באותה עונה. הוא הוביל את הליגה גם בנקודות וחטיפות (הראשון מאז אלן אייברסון), עשה עונה של 50-45-90 (הראשון מאז נאש), היו לו אחוזי קליעה אמיתיים (TRUE SHOOTING %) הגבוהים בהיסטוריה לשחקן שקולע לפחות 25 נקודות למשחק, ואחוזי שדה אפקטיביים (EFG%) הגבוהים בהיסטוריה לשחקן שקולע 30 נקודות. קרי נבחר ל-MVP של הליגה פה אחד. גרין קיבל את שחקן ההגנה שהגיע לו שנה קודם לכן, קר זכה בפרס מאמן השנה (הפסיד אותו שנה קודם לכן למייק בודנהולזר באטלנטה, גם לו הגיע ב-2015).
פלייאוף!
יש לא מעט אוהדים שיטענו בלהט שהמרדף אחרי שיא הנצחונות אחראי למה שיקרה בהמשך. חוסר המנוחה המנטלי בסוף העונה הרגילה. יכול להיות שהם צודקים, יכול להיות שזו הסיבה שכבר במשחק הראשון של הפלייאוף קרי נקע את הקרסול. 1:07 למחצית המשחק נגד הרוקטס קרי עם נקע בקרסול ימין. בוידאו לא רואים כלום. הוא מנסה לשחק במחצית השניה אבל קר משבית אותו. אולי זה קשור לעובדה שהווריורס הובילו ב-26 נקודות כשהוא נפצע. קרי קלע 24 נקודות בפחות מ-20 דקות. קר משאיר אותו בחוץ במשחק 2 שגם אותו הווריורס מנצחים.
חוסר שכל וחוסר מזל
גם במשחק 3 קרי נשאר בחוץ. בשניות הסיום הארדן נותן לרוקטס יתרון נקודה. לווריורס יש כדור אחד לנסות לנצח, אבל גרין מקפיץ אותו מהרגל החוצה באיבוד כדור שביעי במשחק. הכדור חוזר לרוקטס שצריכים להעביר שניה. אריזה מוציא כדור לג'ייסון טרי משנמצא מתחת לסל של הרוקטס. בצד השני של המגרש מייקל ביזלי נמצא עם גרין שתופס אותו ב-2 ידיים ומפיל אותו לרצפה. השופטים לא שורקים כלום, אבל הליגה מחליטה לתת לגרין פלייגרנט 1, ונקודה ראשונה בפלייאוף. 4 נקודות כאלו שוות הרחקה (אתם הרי יודעים איך זה נגמר).
גם אם אפשר לקשר את הפציעה במשחק 1 לסוף העונה, קשה מאוד לקשר בין סיום העונה לפציעה של קרי במשחק 4. 4 שניות לסיום המחצית הראשונה, הרוקטס מכניסים כדור לאריזה. מולו ספייטס. קרי בכלל ליד הארדן. אריזה מחליף צדדים וקרי לוקח את השחקן עם הכדור. אריזה רץ לכיוון קשת השלוש לשחרר זריקה אחרונה בחצי. לפניו רץ מוטיונאס שנתקל ברגליים של עצמו, מחליק עם הגב על הרצפה, וממלא אותה בזיעה. בדיוק במקום שקרי מגיע אליו ומנסה לעצור. רגל שמאל ממשיכה, רגל ימין נשארת במקום, ברך ימין מתקפלת. קרי קם מיד ויורד לחדר ההלבשה.
הצטרפות מקרים שכולה חוסר מזל, שום קשר לעומס או לעונה הרגילה. הוא חוזר לפני פתיחת המחצית השניה בשביל לבדוק את הברך אבל מהר מאוד מבין שהוא לא יכול לשחק ויורד לחדר ההלבשה בדמעות. הווריורס מנצחים את המשחק, אבל קרי מאובחן עם נקע ב-MCL. הוא צריך לנוח שבועיים לפני שיוכלו להעריך אותו מחדש, שום דבר לא מובטח.
גולדן סטייט סוגרים את הסדרה ב-5 משחקים ועולים לסיבוב השני נגד פורטלנד (שהדיחה את הקליפרס, אחרי שאלו איבדו גם את פול וגם את גריפין. האם שוב ריברס יטען שלווריורס היה מזל שהם לא פגשו את הקבוצה שלו?). קרי נעדר מ-3 המשחקים הראשונים בכל אחד מהם נצחה הקבוצה הביתית. קרי חוזר במשחק 4 כשהסדרה במצב 2 – 1 לווריורס, שבועיים בדיוק אחרי הפציעה. קרי לא היה 100% וקר תיכנן להגביל אותו ל-25 דקות בלבד. תוכניות לחוד ומציאות לחוד. לקרי היו 3 רבעים בינוניים לכיוון הרעים עם 6 מ-18 מהשדה בדרך ל-13 נקודות (ו-0 מ-9 לשלוש). המשחק היה צמוד, וברבע הרביעי קרי התחיל לקלוע. 10 נקודות על 6 זריקות (2 שלשות) עזרו לווריורס להגיע להארכה.
בהארכה קרי קלע 17 מתוך 21 הנקודות של הווריורס (עוד שיא ליגה) וסיים את המשחק עם 40 נקודות ופלוס 21 בפלוס מינוס. לא היינו צריכים הוכחה לחשיבות שלו לווריורס, וזה לא הפריע לו להוכיח את זה בכל זאת. קרי קלע 29 במשחק 5 בשביל לסגור עניין. כולם ציפו לסדרה המרתקת בין סן אנטוניו וגולדן סטייט, 2 האלופות האחרונות, אלא של-OKC היו תוכניות אחרות. הם הדיחו את הספרס ותכננו לעשות אותו דבר לווריורס.
לא הגמר האיזורי שרצינו, הגמר האיזורי שהיינו ראויים לו
הגמר נגד OKC היה אחת הסדרות המרתקות והלא צפויות בשנים האחרונות. OKC גנבה את הביתיות כבר במשחק הראשון. הווריורס הצליחו לנצח במשחק השני, אבל משחקים 3 ו-4 היו חד צדדיים בצורה שלא משתמעת לשתי פנים – הת'אנדר מציבים בפני הווריורס בעיות, לווריורס אין פתרונות. OKC הקבוצה הכי ארוכה והכי אתלטית שהווריורס פגשו באותן שנים. הת'אנדר שלטו בריבאונד בצורה מוחלטת, גרמו לווריורס להמון איבודי כדור, והורידו את אחוזי הקליעה שלהם לאיזור ה-42%. הווריורס היו על הקרשים ונזקקו להתעלות וניסים.
במשחק 5 הם קיבלו את ההתעלות. אנדרו בוגוט שהיה נון פקטור בסדרה עד אותו משחק שיחק 30 דקות, הכי הרבה בסדרה וסיים עם 14 נקודות ו-15 ריבאונדים. הוא עזר לווריורס לסיים את המשחק בשיוויון בריבאונד. גולדן סטייט מנצחת בבית. במשחק 6 הגיע הנס. הכל כבר היה סגור וגמור, ורק קליי תומפסון לא ידע. תומפסון איבד הכרה ברבע הרביעי עם 19 מתוך 41 הנקודות במשחק. ווסטברוק ודוראנט היו לא יעילים. ווסטברוק איבד 3 כדורים בסיום, 2 לאיגודלה. קרי סיים עם 31-10-9. בשניות הסיום קרי הניף 7 אצבעות באוויר. משחק 7.
סטיב קר לא השאיר שום דבר לגורל במשחק 7. אנדריי איגודלה פתח במקום האריסון בארנס. בארנס היה חלש בסדרה, ואחרי שב-4 המשחקים הראשונים שיחק 32 דקות, הדקות שלו ירדו במשחקים 5 ו-6 ובמשחק 7 הוא איבד את מקומו בחמישיה. איגודלה עלה במטרה לעצור את קווין דוראנט. קרי היה מבריק עם 36 נקודות, דוראנט היה טוב, אבל ווסטברוק לא יעיל, והווריורס הפכו לקבוצה העשירית בהיסטוריה (מתוך 237) שחוזרת מפיגור 1 – 3. קאמבק אדיר.
דריימונד גרין צבר בסדרה עוד 2 נקודות שליליות. אחרי שבמשחק 2 ברך שלו לאיזור הרגיש של אדאמס לא קיבלה התייחסות מיוחדת מהליגה, הוא הגדיל ובמשחק השלישי חדר לסל, איבד את הכדור וסיים בנסיון נוסף להוציא את אדאמס מועד הורים. הפעם הוא קיבל פלייגרנט 1, שהליגה שדרגה לפלייגרנט 2. זה אומר שלגרין היו 3 נקודות. עוד אחת למאנייק. הוא הצליח לשמור על עצמו בהמשך הסדרה, אבל (ספויילר) בהמשך המשיכה שלו לאיזורים רגישים גברה עליו.
שוב לברון
תוכנית המשחק של קליבלנד לגמר הייתה לעצור את קרי וקליי, וששאר השחקנים של גולדן סטייט ינצחו אותה. אז במשחק הראשון, ליווינגסטון קלע 20 נקודות, וברבוסה הוסיף 11, והווריורס נצחו, למרות משחק רע של קרי וקליי. גם במשחק השני הספלאש ברודרס לא בלטו, אבל קליבלנד הייתה נוראית, ודריימונד גרין הוביל את הווריורס לנצחון עם 28 נקודות. במשחק הראשון קליבלנד פגעה ביעילות של הספלאש ברודרס, במשחק השני זה היה יותר עניין של תפוקה מיעילות.
במשחק השלישי קליבלנד עלתה נחושה ודרסה מהרגע הראשון. גולדן סטייט נראתה רע מאוד וחטפה תבוסה של 30 הפרש. במשחק 4 הווריורס חזרו לעצמם. קליבלנד הרפתה מהלחץ, וקרי וקליי חגגו. קרי קלע 38 נקודות בדרך לנצחון בקליבלנד ועליה ליתרון 3 – 1. הווריורס הוליכו ב-10, 3 דקות לסיום כאשר גרין ולברון נאבקו בהתקפה של הווריורס. לברון שמר על קרי וגרין בא לחסום. קצת דחיפות, שום דבר רציני, בסופן גרין נופל לרצפה והמהלך ממשיך. גרין מנסה לקום כאשר לברון עובר בכוונה מעליו, מעל הראש שלו ומעל הכתפיים. גרין לא מתאפק ושולח קטנה לעבר האשכים של לברון. לא משהו שהשופטים יכלו לראות. בסוף המהלך לברון זועם. השופטים לא ראו ולא שרקו. המצלמות קלטו הכל. ביומיים הבאים זה כל מה שהתקשורת תדבר עליו.
יום לפני משחק 5 הליגה החליטה. גרין יקבל פלייגרנט 1 על המגע שיצר, מה שאומר שהוא הגיע ל-4 נקודות, וזה אומר שהוא מושעה ממשחק 5.
הווריורס כבר נצחו 88 משחקים בעונת 15-16, הכי הרבה אי פעם (שיקגו נצחה 72 בעונה הסדירה, אבל אז סדרת הסיבוב הראשון הייתה הטוב מ-5 ולכן בסך הכל סיימה את העונה עם 87 נצחונות), ועדיין נזקקו לנצחון נוסף בשביל לזכות באליפות. קליבלנד הייתה צריכה 3 נצחונות רצופים, והווריורס לא הפסידו שלושה משחקים ברציפות מאז נובמבר 2013. 32 קבוצות עלו ליתרון 3 – 1 בגמר הליגה, כולן זכו באליפות. אף קבוצה לא חזרה מפיגור 3 -1 בגמר. זו נראתה משימה בלתי אפשרית, אבל לקליבלנד היה יתרון במשחק 5.
1:30 בתוך הרבע השלישי של משחק 5 היתרון הזה גדל. ג'י אר סמית' נכנס לסל, התנגש באנדרו בוגוט שנחת מוזר, וסיים את העונה. באותו רגע קליבלנד הובילה ב-3 בלבד, עד הסיום גולדן סטייט קלעה רק 2 מ-20 לשלוש, ורק 33 נקודות בכמעט מחצית שלמה, כמו לברון וקיירי לבד. לברון סיים משחק ענק עם 41-16-7-3-3, אירווינג השתווה עם 41 נקודות משלו, ב-24 זריקות בלבד (17 מ-24 מהשדה), ותצוגת קלאץ' מדהימה. קליבלנד ניצלה את העובדה שהצבע של הווריורס פרוץ לחלוטין וחדרה לסל. לקר לא היה מענה. אף אחד מהגבוהים שהיו לו (אזילי, מקדו, ורג'או, ספייטס) לא נתן נוכחות הגנתית.
קליי קלע 37, קרי 25 ביעילות בינונית, אבל הווריורס נזקקו להתעלות משחקנים נוספים והיא לא הגיעה. האריסון בארנס היה המאכזב הראשי אחרי שלקח 14 נקודות, קלע רק 2 מהן וסיים עם 5 נקודות. קליבלנד התמקדה בקרי וקליי, ובארנס קיבל זריקות חופשיות והחטיא אותן.
משחק 6 התחיל רע. קליבלנד בנתה יתרון 20 ברבע הראשון כשגולדן סטייט קולעת רק 11 נקודות. קרי וקליי נלחמו, אבל שוב אף אחד לא התעלה לידם. גרין היה טוב, אבל הוא לא סקורר. בארנס עם עוד משחק נפל, ב-16 דקות הוא קלע 0 נקודות עם 8 זריקות שדה, ו-5 שלשות.דקה לסיום קרי מקבל עבירה סופית, מתעצבן וזורק את מגן השיניים שלו לעבר הקהל. קרי מייד מתנצל, אבל השופט מרחיק אותו מהמשחק. אחרי המשחק קר מגן על הכוכב שלו, ויוצא נגד ההגנה של קליבלנד, מתלונן על השריקות שקרי מקבל בהגנה, והשריקות שקרי וקליי לא מקבלים בהתקפה.
לברון שוב קלע 41 נקודות ויש
משחק 7!
ההפרש הממוצע במשחקים היה 20 נקודות, ולמרות זאת 2 הקבוצות קלעו בסדרה בדיוק 610 נקודות לפני משחק 7. שיוויון מוחלט. משחק אחד על עונה שלמה. הפעם אנחנו מקבלים משחק צמוד. דריימונד גרין מתעלה בצד של הווריורס (32-15-9) ושומר אותם במשחק למרות משחק בינוני של הספלאש ברודרס. לברון וקיירי עושים את העבודה בצד השני.
4:39 לסיום קליי קובע שיוויון 89. ב-3:48 הדקות הבאות 2 הקבוצות לא מצליחו לקלוע סל, עד השלשה ההיא של קיירי שקובעת את גורל המשחק והאליפות. מה-5 דקות האחרונות אנחנו נזכור את החסימה האייקונית של לברון, את השלשה הגדולה של קיירי, ואת ההחטאה של קרי על לאב (למרות שלפני השלשה של קיירי הוא זרק שלשה נוספת שלא פגעה בכלום).
גולדן סטייט יורדת שבורת לב לחדר ההלבשה.
מפסידים בכבוד
לא היו האשמות בחדר ההלבשה. אף אחד לא האשים את גרין, אף אחד לא האשים את קרי. בשנים כאלו ואחרות יופיעו כתבות על כך שקרי לא היה כשיר ב-100% ואיגודלה שיחק עם בעיות גב. אני לא שמעתי את שחקני גולדן סטייט משתמשים בתירוצים אלו בראיונות. בראיונות הם נותנים את הקרדיט ללברון ג'יימס ולקליבלנד. ללא ספק היו כאן שורה של צירופי מקרים שגרמו להפסד, אבל בסופו של דבר הקרדיט מגיעה לאלופה. היא הייתה מוכנה יותר, היה לה את לברון ג'יימס, ולמרות שדברים לא עבדו בהתחלה היא המשיכה בתוכנית המשחק שלה: לעצור את קרי וקליי, ולתת לשאר לנצח אותה.
אולי אם גרין לא מושעה במשחק 5, דברים מסתיימים אחרת. אולי אם קרי לא נפצע בסדרה נגד יוסטון דברים נראים אחרת. אולי אם הווריורס מורידים רגל מהגז בסוף העונה הרגילה, דברים נראים אחרת. אולי אם בוגוט לא נפצע, דברים נראים אחרת. אולי אם בארנס קולע שלשה אחת שנותנת לו בטחון, דברים נראים אחרת. המון אולי. דבר אחד בטוח – קליבלנד זכתה באליפות.
מה שקרה ב-2016 יכל לשבור את הקבוצה, לשבור את הכימיה, לשבור את השחקנים. לשבור את שיא הנצחונות הכולל לעונה, ולא לקחת אליפות. אנחנו מעריכים ספורטאים שחוזרים פעם שניה להתחרות. גרין, קרי, קליי, איגודלה והנהלת גולדן סטייט חזרו לשדה הקרב, אבל במקום לחזור לשדה הקרב, עם אותם נשקים, במקום ללכת עם הראש בקיר, הם החליטו לצאת ולהשיג להם נשק שובר שיוויון.
אהבתם את הטורים? רוצים לקבל אותם ארוזים בספר עם תוספות? קנו ותהנו
כל כך נהנה מהסדרה, פשוט אין מילים. תודה!