הסיפור של גולדן סטייט – בנייתה של שושלת – חלק 3 – סטף קרי

לחלק הראשון
לחלק השני

התגובה הראשונה באוקלנד, אחרי שדייויד סטרן נקב בשמו של ג'וני פלין, בבחירה השישית בדראפט 2009, הייתה בלבול. מייד אחריו הגיעה התרוממות נפש. טרוויס שלנק (אז עוזר GM בווריורס, כיום ה-GM של אטלנטה) חייך מאוזן לאוזן. לארי ריילי, שזמן קצר לפני זה מונה ל-GM, נתן אגרוף לאגרוף לרוברט רוואל. דון נלסון מחא כפיים. הווריורס ידעו את מי הם רוצים בבחירה השביעית, אבל לא האמינו שהוא יהיה פנוי שם – סטף קרי.

סיימנו את החלק הקודם בסוף עונת 08-09. אחרי עונה שלמה שבא כריס מאלין שימש עציץ במשרדי הווריורס, החוזה שלו תם והוא כמובן שוחרר. במקומו, רוואל מינה את לארי ריילי, איש של דון נלסון. ריילי עבד שנים כסקאוט בליגה. בשנת 2000 הצטרף לדון נלסון בדאלאס, וב-2006 הגיע אחריו לווריורס כעוזר מאמן, תפקיד אותו מילא עד 2009 כשמונה לג'נרל מנג'ר. הבחירה בריילי הייתה מסירת הקבוצה לידיו של נלסון. פעם שניה שנלסון היה כל יכול, בפעם הראשונה זה לא נגמר כל כך טוב. ריילי ראה בקרי שחקן שיכול לשחק ב-2 עמדות הגארד, התאמה מושלמת לסגנון המשחק של דון נלסון, מישהו שיכול להיות אבן בניין בגולדן סטייט ושחקן שיוביל את הפרנצ'יי'ז קדימה. זה לא בדיוק הסתדר עם דו"חות הסקאוטינג על קרי.

וורדל סטפן קרי

נחזור קצת אחורה ונספר איך סטף הגיע עד הלום. וורדל סטפן קרי II הוא בנו של שחקן ה-NBA וורדל סטפן קרי I. איך מבדילים בינהם? לאב קוראים דל, לבן סטף. דל קרי שיחק ב-NBA שש עשרה עונות. הוא פתח רק ב-99 מ-1083 המשחקים ששיחק בהם, אבל גם בתור שחקן ספסל היה שחקן משמעותי. הנשק הקטלני שלו היה כמובן הקליעה ל-3 עם 40% בקריירה. הוא קלע בקריירה 1245 שלשות, מה שמציב אותו במקום ה-58 בכל הזמנים. כשהוא פרש הוא מוקם הרבה יותר גבוה.

הוא נבחר על ידי יוטה ועבר אחרי עונה אחת לקליבלנד, שם נולד סטף, באותו בית חולים באקרון שבו נולד לברון. בעונתו השלישית בליגה הוא נבחר על ידי שארלוט הורנטס בדראפט האקספנישיון (דראפט מיוחד שבו קבוצות חדשות יכלו לבחור שחקנים שהקבוצות שלהם לא הגינו עליהם), ועבר לשחק שם 10 עונות. משפחת קרי הפכה את שארלוט לבית. לאחר מכן שיחק עונה נוספת במילווקי ועוד 3 בטורונטו.

Embed from Getty Images

סטף גדל ושיחק כדורסל בשארלוט. הוא תמיד היה השחקן הכי טוב בקבוצה שלו, סקורר מדהים, שתמיד לא נחשב מספיק טוב לרמה הבאה. אחרי שהוביל את התיכון בו שיחק למספר אליפויות, קרי רצה לשחק בוירג'ניה טק, הקולג' שבו כיכב אביו, אלא שהמכללה הציעה לו לבוא כWALK IN, ללא מלגה, וזה אמר גם לשבת בחוץ בעונה הראשונה. קרי שקל קצת יותר מ-70 קילו, וזה מנע ממכללות לראות אותו. מי שלא פספס אותו, וחיזר אחריו בנחישות גדולה היה בוב מקילופ, מאמן מכללת דוידזון. דוידזון היה קולג' קטן בצפון קרוליינה, ובהעדר הצעות אחרות קרי הלך לשחק שם.

עונת הפרשמן של קרי הייתה מצויינת ברמה המקומית. הוא הוביל את דוידזון לזכיה בליגה בה היא שיחקה ולטורניר ה-NCAA. הישג לא קטן למכללה הקטנה. הקבוצה הפסידה כבר בסיבוב הראשון.

הפריצה הגדולה

את הפריצה הגדולה שלו לבמה הלאומית, קרי עשה בעונתו השניה במכללות. שוב הוא הוביל את דוידזון לטורניר ה-NCAA, והפעם דאג להמשיך להוביל אותם קדימה. דוידזון דורגה עשירית, ופגשה בסיבוב הראשון את המדורגת שביעית גונזגה. סטף קלע 30 נקודות בחצי השני והחזיר את דוידזון מפיגור 11 במחצית השניה לנצחון. הוא סיים את המשחק עם 40 נקודות ו-8 מ-10 לשלוש. יומיים אחרי זה הויילדקאטס פגשו את המדורגת 2 באיזור, ג'ורג'טאון של פטריק יואינג ג'וניור ורוי היברט. ג'ורג'טאון דורגה 8 בדירוג הארצי, וביקרה בפיינל פור רק עונה אחת קודם. קרי קלע רק 5 נקודות בחצי הראשון ודוידזון פיגרה ב-17. 25 נקודות של קרי בחצי השני הובילו למהפך ונצחון 74 – 70 למכללה הקטנה, ועליה לסוויט 16.

בסיבוב השלישי דוידזון פגשה את המדורגת 3 באיזור וויסקונסין. הפעם לא היה צריך קאמבק עם נצחון ב-17 הפרש כשקרי קולע שוב 30 נקודות. הריצה המטורפת של דוידזון הסתיימה במפגש עם המדורגת 1 באיזור, ואלופת המכללות שבדרך קנזס. בקבוצה שיחקו מריו צ'אלמרס, ברנדון ראש, דארל ארתור, וקול אולדריך. סטף קלע 25 נקודות והיה לו כדור אחרון בפיגור 2, 5 שניות לסיום. אבל קרי לא הצליח להשתחרר מהשמירה עליו ובסוף המהלך מסר לג'ייסון ריצ'ארד שהחטיא את הסל בקילומטר.

קרי הפך לכוכב ברמה הלאומית, אבל זה עדיין לא היה מספיק טוב. הוא חזר לדוידזון לעונה שלישית, כשהוא שם דגש על פיתוח כישוריו כרכז. קרי שוב רשם מספרים יוצאי דופן, אלא שדוידזון לא הצליחה להגיע הפעם לטורניר ה-NCAA וקריירת המכללות של סטף הסתיימה בקול ענות חלושה אחרי הדחה מטורניר ה-NIT. קרי יצא לדראפט, וכמו בעבר גם הפעם רוב הסקאוטים העריכו שהכשרון של קרי לא יתאים לרמה הבאה. הוא נחשב קטן מדי, לא מספיק אתלטי, שחקן שלא יצליח להתמודד עם הגודל של גארדים בNBA, בטח לא לקלוע מעליהם. לווריורס היו את כל הסיבות לדלג על קרי, ועדיין הם בחרו בו.

אל תבחרו את קרי

משפחת קרי וג'ף אוסטין רצו לראות את סטף מכדרר במדיסון סקוור גארדן. לווריורס הייתה את הבחירה השביעית בדראפט, לניקס הבחירה השמינית. אוסטין לא היה מוכן שסטף יגיע לאימון אישי בוווריורס לפני הדראפט. "אני מכבד אותך מאוד" הוא אמר לריילי לפני הדראפט. "אל תיקח את סטף. זה לא המקום הנכון עבורו." דל קרי אמר דברים דומים לדון נלסון, על פי עדותו של דל לפני גמר המערב האחרון.

"I don't know where Golden State is…" – Sonya Curry

When asked on Draft night by then head coach Don Nelson about the @warriors drafting @StephenCurry30, Dell Curry said "Don't. You asked me the question, I'll tell you the truth. Don't."

It all worked out in the end. pic.twitter.com/p1EwGb921D

— NBC Sports Northwest (@NBCSNorthwest) May 15, 2019

אוסטין הפציר בניקס לעשות טרייד לבחירה גבוהה יותר, אבל הם לא הקשיבו. גם למינסוטה שהחזיקה בבחירות 5 ו-6 נאמר לא לבחור בסטף. דייויד קאהן בחר להקשיב לסוכן של קרי, חלק מזה בגלל שהוא בחר לא להקשיב לסוכן של רוביו ולא רצה להסתכן עם 2 שחקנים שלא רוצים לשחק במיניסוטה. הווריורס בחרו לא להקשיב, ובחרו בסטף.

למחרת סטף, דל ואוסטין נחתו בסן פרנסיסקו בדרך למסיבת עיתונאים להציג את סטף כשחקן הווריורס, כשדל קיבל שיחת טלפון מסטיב קר, אז הג'נרל מנג'ר של הסאנס, שביקש ממהם לא ללכת למסיבת העיתונאים, כיוון שיש טרייד שקרוב לצאת לפועל בין הווריורס והסאנס. עיקר הטרייד היה הזכויות על קרי בתמורה לאמארי סטודאמייר. דל השיב לקר "זה בינכם (הווריורס והסאנס), אנחנו הולכים לאן שיגידו לנו ללכת. אנחנו לא יכולים לא ללכת."

כמה זה היה קרוב לטרייד? אין אישור רשמי וחסרים הרבה פרטים ממה שהלך שם. הסאנס חשבו בעקבות הדראפט שהם השיגו את סטף קרי, אותו ראו כממשיך דרכו של סטיב נאש. דיווחים מחדר המלחמה של הסאנס מספרים על שמחה דומה לזו שהייתה בחדר המלחמה של הווריורס כששמו של ג'וני פלין עלה בבחירה השישית. כנראה שהיה סיכום לא סופי של טרייד על הבחירה תמורת סטודאמייר. העניין הוא שהווריורס לא חשבו שקרי יהיה פנוי בבחירה 7, בזמן שהסאנס עשו את הבחירה כדי להשיג את סטף. ברגע שקרי היה הבחירה, הווריורס תכננו לשמור אותו (ואולי שמרו את הטרייד חי למקרה שקרי יעשה בעיות).

אחרי שעברו את מכשול הסוכן, ומכשול הטרייד שהיה או לא היה, הגענו לבעיית מונטה אליס. הרבה מהחסרונות של קרי היו קשורים לגודל שלו, עכשיו תכפילו בשתיים. קרי ואליס היו באותו גובה, ופחות או יותר באותו משקל. שניהם לא מסוגלים לשמור על כלום. אליס היה ברור מאוד ביום התקשורת שפתח את מחנה האימונים: זה לא יעבוד. הוא וקרי פחות או יותר אותו דבר, וקרי צעיר מדי בשביל להתגבר על החסרונות שלו. אליס לא היה מודאג לאבד את העבודה שלו, מה שאומר מי לדעתו צריך להדחק אחורה. עם הגישה הזו, ובעיות בגזרת סטיבן ג'קסון, הווריורס יצאו לעונה החדשה.

9 משחקים לתוך העונה לג'קסון נמאס והוא נשלח בטרייד לשארלוט עבור שום דבר. זה בנוסף לטרייד בקיץ ששלח את ג'אמאל קרופורד לאטלנטה בתמורה לכלום. לווריורס לא ממש היה עם מה לעבוד. ההגנה שלהם, כרגיל, ספגה הכי הרבה נקודות בליגה (ובדירוג ההגנתי הם היו במקום ה-29), וההתקפה שלהם הייתה בינונית, למרות עונה טוב של אליס וסטף.

אליס סיים את העונה עם 25.5-4-5.3 ו-2.2 חטיפות על 3.8 איבודים. קרי סיים את עונת הרוקי עם 17.5-4.5-5.9 ו-1.9 חטיפות על 3 איבודים. הוא סיים שני במירוץ לרוקי העונה, אחרי טייריק אוונס. זה הספיק ל-26 נצחונות. ההיילייט היחיד של העונה היה נצחון על מינסוטה תחילת אפריל שלא שינה כלום בשביל תמונת הפלייאוף, אבל הפך את נלסון למאמן עם הכי הרבה נצחונות עונה רגילה בכל הזמנים.

נלסון סיים את העונה עם 1335 נצחונות, 3 יותר מלני ווילקינס שהחזיק בשיא הקודם. שניהם עשו את זה עם אחוז נצחונות בינוני (נלסון עם 55%, ווילקינס עם 53%) הודות לקריירה ארוכה מאוד (31 עונות של נלסון, 32 עונות של ווילקינס). גרג פופוביץ' ניצב כעת 90 נצחונות מאחורי נלסון, עם 23 עונות בליגה בלבד. מאזן הנצחונות שלו הוא 68% והוא יכול לעבור את נלסון עם 2 עונות בינוניות פלוס.

למכירה – הפרנצ'ייז הגרוע בליגה

הנחמה היחידה של אוהדי הווריורס הייתה תהליך המכירה שהתקדם בצעדי ענק. כאמור ביולי 2009 צצו שמועות שקוהאן מחפש קונה. קוהאן היה עשיר, אבל ממש לא פול אלן עשיר (הבעלים ז"ל של פורטלנד ואחד המקימים של מיקרוסופט). ב-2004 מס הכנסה קנס אותו ביותר מ-200 מליון דולר עבור בעיות שגילה בתהליך המכירה של סוניק קייבל וקוהאן מכר 20% מהקבוצה. עכשיו הוא רצה למכור את ה-80% שנותרו. המועמד המוביל לקניית הקבוצה היה לארי אליסון, ה CEO של אורקל. אליסון הוערך ב-28 מליארד דולר באותם ימים, שלישי רק לביל גייטס ווורן באפט בארה"ב, ושישי בעולם. בינואר 2010, אליסון כבר ישב בצידי המגרש במשחקי הבית, ועם ההון שלו זה היה אמור להיות קל.

במרץ קוהאן העביר את המכירה לגאלציו ספורטס שניהלו את המכירה של פיניקס סאנס לרוברט סארבר ב-2004. הסאנס הניבו 405 מליון דולר. קוהאן ציפה לסכום דומה. התהליך היה מכרז עיוור, כשבתחילה הגישו הצעות מספר רב של גופים, ורק הרציניים ביותר קיבלו גישה לבדיקה מדוקדקת של הווריורס לפני שנתנו הצעה אחרונה, גם היא בלי לדעת מה האחרים הציעו. אליסון היה המועמד הבולט, אבל מליארדר נוסף, מארק מסטרוב התחרה איתו על קניית הווריורס. לאחר שדיללו 12 מציעים ל-4, השניים היו הידועים ביותר מבין הקבוצות.

ג'ו לייקוב (מנהל קרנות הון-סיכון ואחד מבעלי המיעוט של הסלטיקס) ופיטר גובר (מנכ"ל מנדליי אנטרטיימנט) הובילו את הקבוצה השלישית. קבוצה נוספת הוביל דייויד בונדרמן, משקיע גדול בוול סטריט.

אליסון היה אמור לזכות. ב-2006 הוא הגיש הצעה לרכישת הסופרסוניקס ונכשל כיוון שרצה להעביר אותה לסן חוזה והצהיר על כך. קליי בנט קנה את הקבוצה בפחות כסף, ושנה מאוחר יותר העביר אותה לאוקלהומה סיטי בלי להצהיר על כך מראש. גם הפעם הוא הפסיד, לג'ו לייקוב ופיטר גובר שהגישו הצעה של 450 מליון דולר. לאחר המכרז אליסון טען שהוא הציע יותר כסף מלייקוב וגובר. גאלאציו ספורטס אישרו אבל טענו שההצעה הגיעה מאוחר מדי, אחרי שכבר נמסר לגובר ולייקוב שהם זכו, ולכן לא התקבלה. כנראה שהיא לא הייתה משמעותית טובה יותר, אחרת קוהאן היה מוצא דרך. בנוסף לא ברור כמה הוא באמת רצה למכור לאליסון, וכמה הוא השתמש בו בשביל להעלות את השווי של הקבוצה.

Embed from Getty Images

ב-6 ביולי לווריורס היו לבעלים חדשים, למרות שהאישור הרשמי של הליגה יגיע רק בנובמבר.

קצת לפני שזה קרה הם הספיקו לבחור את אפה אודו בבחירה השישית בדראפט (בין קאזינס למונרו). ההחתמה של דייויד לי בS&T מהניקס כבר נעשתה באישור הבעלים החדשים. הווריורס יצאו לדרך חדשה.

לחלק הראשון
לחלק השני

אהבתם את הטורים? רוצים לקבל אותם ארוזים בספר עם תוספות? קנו ותהנו