גביע העולם המתקרב עתיד להיות בסימן חזרתן של נבחרות אפריקאיות, במיוחד כאלו שנעדרו מהטורנירים הקודמים. הרומנטיקה והפיקנטריה נחמדות ללא ספק, אבל ישנה נבחרת אחת שמקפידה מדיי ארבע קיצים לפנות זמן בשביל המונדיאל. מדובר כמובן בנבחרת ניגריה, שהרשתה לעצמה לפספס טורניר בודד מתוך שבעת האחרונים. למרות שמעולם לא עברה את שלב שמינית הגמר היא הציגה תמיד משחק לוחמני וקשוח, לא משנה מה זהות היריבה. אלא שנראה כי הפעם כל מה שהשחקנים רוצים הוא למזער נזקים במונדיאל, ללא קשר ליכולת ולתוצאות. ההגרלה זימנה לנשרים (ה"סופר איגלס" במקור. התרגום המלא נשמע פחות טוב) מפגשים עם ארגנטינה, איסלנד וקרואטיה במסגרת בית ד', שנחשב לאחד הבתים המאתגרים בטורניר – אם לא המאתגר שבהם. והצרות של הניגרים ממש לא נגמרות בהגרלה.
סקירה קצרה של משחקיה האחרונים של ניגריה מראה על חוסר יציבות קיצוני ביכולת המשחק. מצד אחד ניתן למנות תצוגות מרשימות כמו הרביעיות נגד ארגנטינה וקמרון, ומן הצד השני ניצבת העובדה כי בשבעת משחקיה האחרונים סופרת ניגריה נצחון בודד, נגד פולין, למול חמישה הפסדים. גם הנצחון הזה היה דיי מקרי – הפולנים היו עדיפים לאורך כל המשחק וספגו מפנדל גבולי – ובכל מקרה ספק אם העניק יותר מדיי נחת היות ובמשחקים הבאים גם המזל נטש את ניגריה. ואם ההבדלים היו מורגשים רק ממשחק למשחק – ניחא; אבל לעתים נדמה כי לשתי המחציות מופיעות שתי נבחרות שונות.
משחקי הידידות מול נבחרות אירופאיות הראו מגמה מדאיגה – נטייה לספוג ראשונה, בעיקר במחצית הראשונה. במשחק המדובר נגד ארגנטינה ספגו הניגרים צמד מוקדם, אולם התעוררות במחצית השנייה הספיקה לנצחון; במפגש עם נבחרת אנגליה בשבוע שעבר ניגריה לא הייתה קיימת לאורך כל המחצית הראשונה – ופעם נוספת ספגה שני שערים עד ההפסקה, ממצב נייח ומבעיטה חזקה של הארי קיין שהשוער שמט לשערו. גם השער המצמק של ניגריה לא נבע מדקות של לחץ, אלא הגיע עם פתיחת המחצית השנייה בזכות תנועה חכמה של אלכס איוובי שהגיע אל כדור חוזר מהקורה. רק עם כניסת אחמד מוסא בדקה ה-60 התעוררה ניגריה מעט והזכירה לצופים שמדובר בנבחרת שתשתתף במונדיאל הקרוב, אבל מלבד השער לא ראינו פעולה מסוכנת באמת מצד הנשרים; וחזר הניגון נגד נבחרת צ'כיה, שנהנתה מהחמצות רשלניות של ניגריה בדקותיה הטובות, ומנגד השכילה לכבוש בשלב מוקדם של המשחק – גם כן ממצב נייח.
המצבים הנייחים הם נקודת תורפה בולטת של הנשרים. ככלל, חוליית ההגנה הניגרית מתקשה מאד עם הגבהות כדורים של היריבה, גם במשחק שוטף מהאגפים, וכל מצב נייח הוא ספיגת שער פוטנציאלית. תמוה מעט אם לקחת בחשבון את העובדה שרוב חוליית ההגנה מתנשאת לגובה שקרוב ל-1.90 מ'. אמנם קשה למצוא שחקן הגנה מוכר, אבל רובם ככולם משחקים בקבוצות אירופאיות מהדרג השני והשלישי: לאון באלוגון היה במשך שלוש שנים שחקן מיינץ הגרמנית, והחל מהעונה הבאה ילבש את מדי ברייטון; אלדרסון אצ'ייג'ילה סופר מעל ל-60 הופעות נבחרת, והעונה אמנם הסתפק בזכייה בליגה הבלגית השנייה עם סרקל ברוז' אבל ידע ימים יפים יותר במונאקו האוליגרכית; וויליאם טרוסט-אקונג ושחו עבדולאי מכירים היטב אחד את השני משיתוף הפעולה בבורסאספור הטורקית, בה משחקים יחדיו; קנת אומרואו השייך לצ'לסי ומבלה גם כן בליגה הטורקית במסגרת השאלות קצרות-טווח; ומי שמכיר את רוסיה טוב מכולם – בריאן אידובו, שנולד בסנקט פטרבורג להורים ניגרים ומשחק במדי אמקאר פרם המקומית. לא חבורה נוצצת, אבל כזו שיכולה להוות מכשול לא קטן בדרך לפרנסיס אוזוהו, השוער בן ה-19 שירד ליגה עם דפורטיבו לה-קורוניה וצפוי לתפוס את המקום בין הקורות. כל זאת בתנאי שיתחברו ליחידה אחת – וכשצפוי מפגש עם איסלנד, נבחרת שיודעת לנצל מצבים נייחים, כדאי מאד שהחיבור הזה יקרה.
מעבר המגרש השני, בחוד הניגרי מצויים צמד שחקני פרמיירליג בהווה לצד צמד שחקנים שעזבוה לאחרונה. קלצ'י איהנאצ'ו פרץ לתודעה בתור הג'וקר של מנצ'סטר סיטי ועבר ללסטר סיטי בתקווה שיהפוך לשחקן פותח וימנף את היעילות המדהימה שלו (10 שערים מ-14 בעיטות למסגרת) ליכולת קבועה. קשה להגיד שהוא עמד בציפיות – כמות הדקות שקיבל לא גדלה משמעותית והוא עדיין שחקן ספסל, רק בקבוצה צנועה הרבה יותר וללא תווית ה"סופר-סאב". אלכס איוובי הפך גם הוא לשם מוכר ברחבי הממלכה, ולאחר הופעות בנבחרות הצעירות של אנגליה, בחר לייצג את מולדתו, ניגריה, ברמה הבוגרת. שחקן ארסנל מתמחה בלהופיע במקום הנכון ברחבה בתזמון הנכון, מה שמוסיף אלמנט של הפתעה לניגריה השבלונית. שער העלייה לגביע העולם חתום על שמו, כשהבטיח נצחון 1:0 על זמביה בכיבוש טיפוסי – בנגיעה מסף הרחבה.
אודיון איגהלו עבר במהלך הקריירה בכל סניפי משפחת פוצו (אודינזה, ווטפורד וגרנאדה, כשעוד הייתה בבעלות איטלקית) ולפרקים הפגין יכולת לא רעה בכלל, אבל בקיץ האחרון עבר לליגה הסינית. למרות תפוקת השערים הנאה במדי צ'אנצ'ון, לא ברור באיזה כושר ובאיזו יכולת נקבל אותו הקיץ. שחקן פרמיירליג לשעבר נוסף הוא אחמד מוסא, המזוהה עם צסק"א מוסקבה הרוסית, אליה חזר בחורף האחרון לאחר עונה וחצי קטסטרופליות בלסטר. בקור הרוסי הוא תמיד הרגיש יותר בנוח והעונה נטל חלק משמעותי בדהירה של צסק"א אל המקום השני במחזורי הסיום של העונה. קשה להצביע על מישהו יציב מביניהם ויכולתם תלויה לא מעט בסביבה ובחבריהם לקבוצה. לא ברור האם הם יכולים להוביל נבחרת שלמה על במה כה גדולה.
משום כך, בשביל טורניר מוצלח צריכה ניגריה את הקישור שלה במיטבו. ג'ון אובי מיקל עזב לאחר יותר מעשור את צ'לסי, גם כן לסין, ועבורו עשוי להיות זה המונדיאל האחרון בקריירה. למרות הכל, הוא עדיין מהווה את אחד הברגים המשמעותיים בקישור וצפוי להיות דמות מפתח בנבחרת. ויקטור מוזס שדרג את עצמו רבות בשנתיים האחרונות והפך לבאנקר באגף ימין. בהתאם לדרישות של אנטוניו קונטה, מאמנו בצ'לסי, הוא תורם גם בהתקפה וגם בהגנה והוא צריך לבוא לידי ביטוי, בהתחשב בעובדה שלא ישחק נגד ההגנות החזקות ביותר. ווילפריד נ'דידי, מחליפו של נ'גולו קאנטה אצל השועלים, חזר מפציעה בדיוק בתזמון הנכון. הוא ביצע את כמות התיקולים הגבוהה בליגה ומאמן השועלים, קלוד פואל, מחשיב אותו לשחקן החשוב ביותר בקבוצה. למרות שהוא רק בן 21, נראה כי הוא בשל להביא את הערך המוסף שלו גם לנבחרת, שתקווה שלא יחגוג זאת יותר מדיי – את הכרטיס האדום הראשון בקריירה קיבל דווקא ביום הולדתו האחרון.
מלבדם, בגזרת הקשרים נמצאים בין היתר ג'ון אוגו מהפועל באר-שבע ואוגניי אונאזי ההגנתי מטרבזונספור הטורקית, הזכור דווקא בזכות כיבוש שער היתרון של לאציו באצטדיון הסאן פאולו לפני שלוש עונות, שהבטיח לנשרים מקום בליגת האלופות על חשבון נאפולי. מי שלא נכלל בסגל עקב פציעה של הרגע האחרון הוא מוזס סימון בן ה-21. סימון משחק בגנט ונחשב לאחד הכשרוניים יותר שגדלו בניגריה בשנים האחרונות. בעונתו האחרונה תרם 6 שערים ו-4 בישולים ב-29 משחקי ליגה, וגרר שמועות על התעניינות בו מצד טוטנהאם וליברפול. הוא אף הושווה לשחקן האדומים, סאדיו מאנה, ובהחלט יבלוט בהעדרו.
בהתבוננות על המאקרו, השאלה האמיתית היא – איזו ניגריה נקבל הקיץ. אם תמשיך לשחק כפי שעשתה בשלב המוקדמות, סיכוי לא רע שנראה אותה בשמינית הגמר. גם אז הוגרלה לבית קשה ביותר, עם זמביה, קמרון ואלג'יריה – אלופת אפריקה לשנת 2012, אלופת אפריקה הנוכחית ומהפתעות המונדיאל הקודם בהתאמה. את קמרון, כאמור, הביסה 4:0, וההפסד היחיד שספגה היה בכלל טכני, נגד אלג'יריה הדועכת, בגין שיתוף שחקן שהיה צריך לרצות עונש הרחקה. התוצאה המקורית, אגב, עמדה על 1:1 משער של אוגו. גם המונדיאל הקודם יכול לעודד את ניגריה, שהעפילה לשמינית הגמר על חשבון בוסניה, שהייתה ערב הטורניר לסוס השחור הפוטנציאלי. ההפסד לארגנטינה בשלב הבתים היה מהמשחקים הצמודים והמהנים ביותר בטורניר, ולצרפת הנוצצת נכנעה רק ב-10 הדקות האחרונות של המשחק.
אבל עם כל הכבוד לעבר, מעט מגוחך להשוות את הנבחרת הקשוחה ההיא לזו הנוכחית – בה חוסר ההבנה בין השחקנים לעתים תואם ברמתו קבוצה בליגה השלישית. שחקנים שמפריעים אחד לשני בנסיון להגיע לכדור אינו מחזה נדיר – המשחק נגד אנגליה נעצר לכמה רגעים בעקבות התנגשות ראשים של באלוגון וג'ואל אובי שקפצו לכדור גובה; במשחק נגד ארגנטינה נ'דידי וטרוסט-אקונג כמעט חזרו על כך בעת כדור קרן לזכותם. עם כאלו טעויות עלולה ניגריה לסיים את דרכה במונדיאל ללא נקודות, אך עם לא מעט רגעי מבוכה.
בשורה התחתונה, נראה כי אי-אפשר לדעת מה נקבל מהסופר-איגלס היות וגם מחוץ לכר הדשא לא הכל ורוד. במחקר שנערך לא מכבר נקבע כי איסלנד היא המדינה השלווה בעולם. וניגריה? במקום ב-16. מהסוף. ודווקא הכדורגל יכול להוות נקודת אור עבור אזרחיה במציאות הלא פשוטה בה הם חיים. עם ארגנטינה, אותה היא פוגשת כמעט בכל מונדיאל, ניגריה יודעת להסתדר. קרואטיה לא עברה את שלב הבתים מאז מדלית הארד ב-1998. איסלנד היא נבחרת מסקרנת, אבל בטורניר שעבר ניגריה כבר גברה על אחת כזו והמשיכה הלאה על חשבונה. לא לחינם מדובר באחת הנבחרות האפריקאיות המוצלחות ביותר ולהספיד אותה מראש יהיה מעשה פזיז. בתואר אחד היא כבר זכתה – הנבחרת האופנתית בטורניר. מי יודע, אולי היא תוכיח שיש לה מה למכור גם כשהסגל עצמו אפור. הרי בכל מונדיאל יש הפתעה, אז למה שלא תגיע הפעם מבית ד'?
