בקיץ האחרון נפל דבר בלונדון, כשאנטוניו קונטה פוטר מתפקידו כמאמן צ׳לסי לאחר סיום עונה מאכזב, בו הבלוז סיימו מחוץ לטופ-4 וכשלו בהעפלה לליגת האלופות. במקומו מונה איטלקי מצליח נוסף – מאוריציו סארי, שלא בזבז רגע והחל לעבוד מיד.
המהלך הראשון והמשמעותי ביותר של האיטלקי שהגיע מנאפולי היה החתמת ג'ורג'יניו. הקשר הפעלתן מלווה את סארי מאז הגיע לדרום איטליה והיה אחד המרכיבים החשובים במערך ה-4-3-3 ההתקפי המפורסם של המאמן. סארי ידע שגם סיטי של פפ לוטשת אל עבר ג'ורג'יניו עיניים מזה זמן רב, והביא אותו יחד איתו ללונדון כנדוניה מתקופתם המוצלחת. הצירוף שלו הוכיח את עצמו בעיקר בזכות העובדה שהוא נוהג לחפות על הספרדי מרקוס אלונסו באגף השמאלי (כפי שמוצג בתמונה המצורפת מטה) כשהוא יוצא קדימה לפעולות התקפיות, ובנוסף משדרג את משחק המסירות של הבלוז.
צעד משמעותי נוסף היה שינוי המערך של הקבוצה כולה – ממערך שלושת הבלמים, בו דגל אנטוניו קונטה, למערך ארבעה שחקני הגנה סטנדרטי, בו השתמש סארי מתחילת קריירת האימון שלו – עוד מהימים בהם שילב עבודה כבנקאי עם אימון של קבוצות מהליגה השישית באיטליה. כאמור, מרקוס אלונסו הוסט מעט אחורנית – מעמדת הווינג-בק השמאלי לעמדת המגן השמאלי, בה הוא אחראי יותר הגנתית וצריך לסגור את הקו (2.2 תיקולים מוצלחים למשחק לעומת 1.5 אשתקד, 4.8 הרחקות כדורים למשחק לעומת 1.2 אשתקד), אך לא מאבד מההשפעה ההתקפית שלו (4 בישולים ושער ניצחון בארבעה משחקים עד כה העונה). בנוסף, הוא הסיט את ססאר אספיליקווטה, ספרדי נוסף, מעמדת הבלם לעמדת המגן הימני, בה התחיל את הקריירה.
פעולה נוספת שסארי ביצע היא חיזוק מרכז המגרש של הקבוצה. אם בעונה שעברה צ'לסי של קונטה התבססה בעיקר על הגנה יציבה ויציאה מהירה להתקפה, כשנ'גולו קאנטה וססק פברגאס הם היחידים שאמונים על המשימה החשובה של שמירה על מרכז המגרש, מבט על משחק המסירות של הקבוצה תחת סארי חושף מצב שונה לחלוטין. הצירוף של ג'ורג'יניו, כאמור, סייע לו לעבות את מרכז המגרש, שיורכב העונה גם מקאנטה ומתאו קובאצ'יץ', שמושאל מריאל מדריד – שלושה קשרי אמצע קלאסיים שיודעים לטפל בכדור בצורה נפלאה. לראייה נתוני המסירות המרשימים של הקבוצה בפתיחת העונה – 752 מסירות למשחק ב-94% דיוק (הכי הרבה בליגה) לעומת 564 מסירות למשחק ב-91% דיוק בלבד בעונה שעברה. נתון נוסף שמוכיח את השדרוג המשמעותי של סארי במרכז המגרש ניתן למצוא בכך שב-47% מהזמן בו הכדור ברגליהם של שחקני צ'לסי, הוא נמצא בשליש המרכזי של המגרש, לעומת 39% בלבד אשתקד.
גם בפן ההתקפי ניתן לראות את ההשפעה של סארי על הקבוצה שנבנתה בצלמו. הוא הפך את הקבוצה למכונה התקפית שכובשת בצרורות, כשמלבד אלונסו, שכבר הוזכר, גם פדרו ואדן הזאר מספקים תרומה משמעותית מדי משחק. בדיוק כמו שלורנצו אינסינייה וחוסה קאייחון תפקדו בנאפולי, כך גם הספרדי והבלגי מציגים משמעת טקטית מרשימה ונעים מהאגף לכיוון המרכז. בכך מתאפשרים שני דברים – עיבוי מרכז המרכז, ופינוי שטחים לאלונסו ואספי, שנכנסים לחללים הריקים ומספקים הגבהות וכדורי רוחב לעבר שלושת שחקני ההתקפה שממתינים באיזור הרחבה. השיטה מוכיחה את עצמה עד כה באופן מובהק – הקבוצה כובשת 2.5 שערים למשחק לעומת 1.6 בלבד אשתקד (מעט משחקים השנה, אבל המגמה ברורה). סארי נוהג לתת דקות משחק משמעותיות לשחקנים התקפיים נוספים כדי להגביר את הרעב והלחימה בקרבם, כשוויליאן ואוליבייה ז'ירו ממתינים להזדמנות על הספסל ויודעים לנפק מספרים כשהם עולים על כר הדשא.
אז אמנם מרבית הסגל לא השתנה, אבל מפתיחת העונה מנשבות בסטמפורד ברידג' רוחות של שינוי. "צ'לסארי" מציגה לנו בצורה הקלאסית ביותר את הקלישאה השחוקה של "אותה הגברת בשינוי אדרת". בקיץ אחד הפכה מקבוצה אפורה ומשעממת לאחת הקבוצות המרתקות והמלהיבות ביותר בפרמיירליג, ואני לא אופתע אם למרות ההימורים הנחרצים על מנצ'סטר וליברפול, האליפות תנחת בסיום העונה דווקא בלונדון, בצד הכחול.
