לאחר מסע בן 15 עונות במסדרונות הנוסטלגיה של Championship Manager הגעתי להווה – עונת 2016/2017 עם הקבוצה שאתם בחרתם – ברייטון.
לדעת רבים ליגת המשנה באנגליה, הצ'מפיונשיפ, היא הליגה המרתקת והקשה ביותר בעולם. 24 קבוצות יחסית שוות ברמתן, שחקנים חזקים, 46 משחקים ודרמות עד הדקה האחרונה של העונה. לא מעט פעמים בחיי אימנתי קבוצות בצ'מפיונשיפ. עם כולן עליתי אחרי עונה או שתיים (או שלוש במקרה של אקרינגטון סטנלי איתה עליתי מהליגה הרביעית), אבל רק פעם אחת באמת סיימתי במקום הראשון וזכיתי באליפות הליגה – לסטר סיטי בעונת 12/13 עם ג'יימי וארדי, הארי קיין, ג'סי לינגארד ודני דרינקווטר. זה רק מעיד כמה הליגה הזאת קשה, גם למנג'ר וירטואלי ותיק כמוני.
בברייטון לא חיכתה לי קבוצה שאמורה לעמוד במשימה הזאת. למרות שברייטון מצליחה מאוד העונה במציאות, במשחק היא קבוצה כל כך חלשה, שההנהלה הצהירה בפתיחת העונה שהמטרה היא הישארות בליגה. לא יותר. עבורי כמובן זה לא הספיק וכיוונתי למקום גבוה יותר- מקומות 1-6, שמבטיחים עלייה לפרמיירליג, או לפחות לפלייאוף על הכרטיס לליגה הטובה בעולם.
מסע הרכש הגדול
למרות הסגל החלש, חיכו לי באצטדיון אמריקן אקספרס כמה שחקנים שאפשר לבנות סביבם קבוצה: דיוויד סטוקדייל השוער (זומן בעבר לסגל נבחרת אנגליה ע"י פאביו קאפלו), הקשר הוותיק סטיב סידוול (לשעבר בצ'לסי), קנזגה לואה-לואה שגדל בניוקאסל, אנתוני נוקארט המוכשר ושני הישראלים שבזכותם בכלל חשבתי על ברייטון, בירם כיאל ותומר חמד.
כמובן שזה לא מספיק בשביל לפנטז על הצמרת הגבוהה. תקציב של 4 מיליון פאונד לא ממש תרם לי ולכן השתדלתי למכור כל שחקן אפשרי שיכולתי, עד שהתקציב גדל ל-11 מיליון, ואז יצאתי לצוד אחר שחקנים חופשיים ומציאות, בדרך למסע רכש מטורף שכלל לא פחות מ-15 שחקנים חדשים. ואלה שמות: בן אמוס (שוער, בולטון), מובידו דיאקטה (בלם, שחקן חופשי), דריק בויאטה (בלם, סלטיק), מת'יו אפסון (בלם, חופשי), דריק אוסידה (מגן/בלם, בולטון), סיידי יאנקו (מגן, סלטיק), ג'ון פלנאגן (מגן, ליברפול), קווין קונסטנט (מגן/קשר, חופשי), מייקל אסיין (קשר, חופשי), ג'ון אובי מיקל (קשר, צ'לסי), קאלום מק'מנמן (קשר, ווסט ברום), אדמולה לוקמן (קשר/חלוץ, צ'רלטון), דני אינגס (חלוץ, ליברפול), עמנואל אדבאיור (חלוץ, חופשי) ו-וויל גריג (כן, ההוא מהשיר. חלוץ, וויגאן). התחלתי עם מערך אנגלי טיפוסי: 4-4-2 שטוח.
כל ההתחלות קשות
על הנייר בניתי קבוצה מאוזנת בברייטון. שחקנים צעירים ורעבים שרוצים להוכיח את עצמם לצד בין-לאומיים וותיקים עם ניסיון ויכולת לדחוף את הקבוצה קדימה. בפועל, זה לא בדיוק עבד כמו שחשבתי. אסיין ואדבאיור נפצעו כבר במשחקי ההכנה לחודשיים-שלושה והחמיצו את פתיחת העונה, לואיס דאנק, הקפטן והבלם המוביל, נפצע ל-11 חודשים וגמר את העונה לפני שהיא התחילה ושחקנים שציפיתי מהם להוביל את הקבוצה, כמו ג'ון אובי מיקל ודני אינגס שהגיעו מקבוצות גדולות, לא עשו זאת. הניצחון הראשון הגיע רק במחזור הרביעי אחרי שני הפסדים ותיקו.
החודש הראשון היה קשה, אבל אז הגיע העלייה הגדולה, דווקא משחקני הסגל הרחב שלא בניתי עליהם שישחקו יותר מדי. מי שייצב את ההגנה היה בלם בן 23 בשם קונור גולדסון ששלפתי מקבוצת המילואים ולקח את ההזדמנות בשתי ידיים, וגם את סרט הקפטן הפנוי. ההתקפה הקטלנית לא תפקדה עד שהגיע וויל גריג. את השחקן הצפון אירי רכשתי כאנדקוטה משעשעת בלבד ולא ציפיתי ממנו לתת תפוקה, אבל גריג החזיר עם שלושער כבר במשחק הבכורה שלו במחזור השישי, ומאז האש לא כבתה לרגע. בכל משחק שגריג שיחק הוא כבש, ורק רוטציה מאולצת בעקבות לוח משחקים אגרסיבי מנעה ממנו לכבוש יותר שערים וממני לנצח יותר משחקים. במחזור ה-15 היינו אמנם במקום העשירי, אבל 2 נקודות בלבד מהמקום השישי המוביל לפלייאוף ו-4 נקודות מהמקום השני שמבטיח עלייה אוטומטית (ליגה קשה כבר אמרתי?)
סינדרלה נגד האלופה
ריצה של 12 משחקים רצופים ללא הפסד הובילה אותנו היישר למקום השני בחודש פברואר, כשקצת יותר ממחצית עונה מאחורינו. גריג המשיך לכבוש בצרורות, סטוקדייל נעל את השער בלא מעט משחקים ואפילו תומר חמד כבש כמה שערים חשובים, אבל מעל כולם היה הכוכב הגדול של הקבוצה, אנתוני נוקארט הצרפתי, שלא רק בישל את רוב השערים לגריג, אלא גם כבש לא מעט בעצמו. המשימה החשובה ביותר שלי בינואר הייתה למנוע ממנו לעזוב לקבוצות גדולות יותר באנגליה וצרפת שרדפו אחריו, ולשמחתי הצלחתי והארכתי לו את החוזה. החוליה החלשה בקבוצה הייתה שחקני מרכז השדה, כיאל ומיקל. אחוזי ההחזקה בכדור שלנו היו נמוכים מאוד, כמו גם הציון הממוצע של השניים, ולכן בינואר השתמשתי בשארית הכסף כדי להחתים שם גדול- יאיא טורה ממנצ'סטר סיטי, שלמרות גילו המופלג והעובדה שלא שיחק בחצי העונה האחרונה, עדיין מספיק טוב כדי להחזיק את הקישור של ברייטון. גם פלורנטין פוגבה, האח של ושחקן שיכול לשחק בכל עמדות הקישור וההתקפה, הגיע לעבות את הסגל.
לאחר שבגביע הליגה הודחתי כבר בסיבוב השני על ידי צ'לסי (5-0 כואב לכחולים), החלטתי ללכת בכל הכוח על הגביע. מי יודע? הפתעות קורות מדי פעם. המשוכה הקלילה הראשונה הייתה ברטון אלביון, אותה עברנו בלי מאמץ (3-0), ובסיבוב הבא כבר חיכתה לנו יריבת פרמיירליג- בורנמות'. קאלום ווילסון העלה את בורמנות' ליתרון ממש על סף המחצית, וויל גריג הפך עם צמד במחצית השנייה וגרם לסנסציה הראשונה של העונה – ולא האחרונה. גם בשמינית הגמר חיכתה לנו יריבת פרמיירליג קשה בדמות ווסט ברומיץ', בחוץ. גם הפעם המשחק הסתיים ב2-1 לברייטון בזכות שער של גריג ועוד אחד בפנדל של אינגס, לעומת שער של בראהינו.
ברבע הגמר חיכתה האלופה, לסטר, לקרב בבית על הכרטיס לחצי הגמר. שינג'י אוקאזאקי כבש ללסטר, נוקארט הצליח להשוות ולשלוח את שתי הקבוצות למשחק חוזר באצטדיון קינג פאוור, שם הסיפור היה שונה לחלוטין ו-3-0 חלק ומהיר כבר במחצית סיים את חלום הסינדרלה והוריד אותנו לקרקע לקראת המשימה האמיתית של העונה- עלייה לפרמיירליג.
וומבלי, 90 אלף צופים ושופט בן זונה אחד
ניוקאסל, כצפוי, הייתה רמה אחת מעל כולם לאורך כל העונה והבטיחה תאורטית את האליפות בשלב מוקדם יחסית והשאירה את כל הקבוצות ממקום שני עד מקום 13 להיאבק על הכרטיסים לפלייאוף וחשוב מכך- על המקום השני, המקנה עלייה אוטומטית. את חודש מרץ סיימנו במקום השני, אבל אז הגיע חודש אפריל המקולל, עם ניצחון אחד בלבד בשבעה משחקים וירידה למקום הרביעי. במשחק קריטי מול בירמינגהאם, ארבעה מחזורים לסיום, כבש בירם כיאל את שערו היחיד העונה והבטיח מקום בפלייאוף. למחזור האחרון הגענו עם סיכוי לסיים במקום השני. כל מה שצריך זה ניצחון על אסטון וילה לצד הפסדים של פולהאם ודרבי. פולהאם הפסידה, דרבי ניצחה ועלתה. הולכים לפלייאוף.
ק.פ.ר חיכתה לנו בחצי גמר הפלייאוף ואף עלתה ליתרון כבר בדקה החמישית במשחק הראשון שנערך בלונדון. גריג השווה מהר מאוד וחמד כבש את שער הניצחון שהקנה לנו יתרון משמעותי לקראת הגומלין, שהסתיים ב-1-1 ושלח אותנו לגמר הגדול מול פולהאם. וומבלי, 90 אלף צופים, משחק שהמנצחת בו מרוויחה יותר מהמנצחת בליגת האלופות, ברייטון שולטת ותוקפת ואז מגיע ג'יימס ת'רן, השופט הפיקטיבי שגונב את ההצגה ומעניק פנדל שלא היה לפולהאם. ג'וזאבד הספרדי כובש, 1-0 ללבנים. נוקארט הצליח להשוות בדקה ה-45, ואז שוב כבוד השופט בא לעזרת פולהאם ושרק על פנדל נוסף, רק שהפעם גם החמיר והוציא כרטיס אדום ליא יא טורה. שוב ג'וזאבד, שוב גול, 2-1 לפולהאם שמאותו רגע שלטה במשחק ללא עוררין. מאט סמית' כבש בדקה ה-70 את השלישי והוציא לשחקנים שלי את הרוח מהמפרשים. שריקת סיום, סלבישה יוקאנוביץ' ושחקניו חוגגים עלייה לפרמיירליג, אביב בצון ושחקניו יחכו לעונה הבאה.
ובכל זאת, עם כל האכזבה, הייתה עונה ראשונה מעולה, טובה בהרבה ממה שציפיתי. וויל גריג סיים את העונה עם 32 שערים (שלא הספיקו לתואר מלך השערים של הליגה), נוקארט הצטיין עם 27 בישולים ו-13 שערים, חמד תרם 13 כיבושים והשוער סטוקדייל קיבל זימון לסגל נבחרת אנגליה בקיץ. יש בסיס טוב לבנות עליו לקראת העונה הבאה, ויחד עם שלושת שחקני הבוסמן שהחתמתי כבר בינואר, אנחנו הולכים להסתער בכל הכוח לא רק על העלייה לפרמיירליג, אלא גם על המקום הראשון ואליפות הצ'מפיונשיפ. המשך יבוא…
בנוסף, אביב הקים את קבוצת הפייסבוק ״קהילת המנג׳ר של ישראל״ שם מתאספים כל חובבי משחקי המנג'ר השונים ומפיצים ידע והרבה כיף. אנחנו ממליצים בחום להצטרף.
