// מאת אוראל פרטוק
למרות שהעונה מתקרבת לסיומה, התחרות בליגה האנגלית עדיין חיה וקיימת. ליברפול וסיטי נמצאות במירוץ משל עצמם על האליפות, בעוד שאר קבוצות ״הטופ 6״ נלחמות על שני מקומות לליגת האלופות. אחרי ההפסד אמש לאברטון, ארסנל נמצאת במקום הרביעי, נקודה מתחת לטוטנהאם מהמקום השלישי, עם אותו מספר נקודות כמו צ'לסי מהמקום החמישי ושתי נקודות בלבד מעל יונייטד מהמקום השישי.
אני לא מחדש כאן לאף אחד, אבל כל טור חייב הקדמה ופתיחה ראויה. אז התותחנים החליפו בקיץ האחרון מאמן, לאחר שארסן ונגר היה בתפקיד במשך 22 שנים. על תקופת וונגר בארסנל וההבדלים בינו לבין אמרי בטקטיקה, רכש, סגנון משחק, אופי קבוצה, אימונים ועוד, אפשר לכתוב בלי הפסקה, אז אתמקד בהבדל שכרגע עושה את האפקט הגדול ביותר.
בשנתיים האחרונות, הרעות בעידן וונגר, סיימה ארסנל לראשונה תחתיו מתחת למקום הרביעי והסתפקה רק בליגה באירופית. במשך שנים אוהדי ארסנל התאכזבו מלסיים במקומות 3-4 ודרשו יותר מלהגיע לליגת האלופות, הם רצו להיות חלק ממירוץ האליפות, אך במקום להתקדם צעד קדימה, הכשלונות והבלאגן שנוצרו בשנתיים האחרונות הובילו לכך שהמטרה המרכזית של אמרי תהיה קודם כל המקום הרביעי, אותו אחד שאוהדי ארסנל התייאשו ממנו עונה אחרי עונה.
במחזור הלפני האחרון ניצחו אמרי וחניכיו במשחק ביתי את ניוקאסל בתוצאה 2-0 ובכך הגיעו ל-10 ניצחונות ליגה ביתיים רצופים בספירה. הם בוודאי לא הראשונים שמגיעים למספר הזה והוא בטח שבטח לא מרשים בקנה מידה אירופי, אך כשזה הרצף הגבוה ביותר אליו הגיע וונגר בכל תקופתו בארסנל, מבינים שזה הישג של ממש.
את השינוי הביא אונאי אמרי כאשר הבין שקבוצה שרוצה להילחם על אליפות בפרמייר ליג צריכה קודם בית חזק ואימתני. את חשיבות הביתיות למד אמרי מסביליה ובעיקר מאוהדיה, ״הראמון סאנצ׳ז פיחואן״ שימש עבורו בית במשך שנותיו כמאמן סביליה והוא יכול להודות שהעוצמות הביתיות הביאו לו לא מעט נקודות.
בשורה התחתונה, קשה מאוד לרדת לשורש העניין ולהבין מה בדיוק עשה אמרי שגרם לשינוי העצום. הקהל של ארסנל מעולם לא היה מרתיע במיוחד קבוצות חוץ וחלק גדול מהנוכחים במגרשי הכדורגל באנגליה הם בכלל תיירים, כך שניתן להשליך את זה בעיקר על שינוי האופי שהביא אמרי על מנת להוציא את ״הוונגריות״ שנדבקה במועדון ועל האצטדיון בסביליה שהיווה עבורו מקור השראה.
ארסן וונגר מנגד, מעולם לא התאמץ לראות את ההבדל בין משחק בית לחוץ ואמר פעם בראיון: "אף פעם לא שינה לי היכן לשחק, אני יכול להבין מה זה משחק חוץ ומה זה משחק בית, אבל בשבילי זה משחק כדורגל ולא אכפת לי איפה אנחנו משחקים, אנחנו רק צריכים לשחק היטב". גם בעונות הקודמות ארסנל צברה מספר ניצחונות בית דומה ומרשים לא פחות, אך הם לא השפיעו בשל היותם משחקי בית כמו שוונגר אמר, לעומת זאת אצל אמרי, בשילוב שינוי הגישה למשחקי הבית ותחושת הביטחון שנמצאת בזמנם, רואים את ההבדל הברור לעין.
ובכל זאת, מה כל כך חשוב בהצלחה במשחקי בית של ארסנל שמצריך כתיבת טור במיוחד על זה? אם נעזוב את עניין הליגה בצד ואם תמשיך במומנטום הנוכחי, ארסנל תהיה בליגת האלופות בעונה הבאה, ובשבע הפעמים האחרונות שהיא ביקרה שם היא גם עפה בשלב שמינית הגמר, בדיוק כשתוצאות משחקי בית וחוץ הופכות קריטיות מאוד.
לסיכום, לפני שתוכל לחלום על ליגת האלופות בעונה הבאה, היא קודם כל תצטרך להבטיח מקום בטופ 4 בעונה הנוכחית. עם השינוי שעשו במשחקי הבית, ארסנל תחת עידן אונאי אמרי כבר עשתה את הצעד הראשון בשיקום הארוך והאיטי שמחכה לה. את הפירות אפשר לראות כבר בטווח הקצר.
