אם הייתם שואלים אותי מה אני חושבת על מפגש של בית"ר ירושלים ומ.ס אשדוד בשלב הזה של הליגה, בטח הייתי אומרת שאין לי יותר מידי תהיות לגבי הסיום של המשחק הזה. אנחנו במחזור השביעי של ליגת ג'פאניקה ולמצב כזה אף אחד כנראה לא ציפה. בית"ר ירושלים נמצאת במקום האחרון בטבלה בזמן שמ.ס אשדוד, שהוכתרה כמועמדת ודאית לירידה, נמצאת במקום השביעי. עוד דברים שעומדים בסימן שאלה ומתקשרים באופן ישיר למצב הלא סימפטי של הירושלמים הן כמובן השאלות בדבר מעמדו של המאמן גיא לוזון, שטרם המשחק כבר זוכה לשירים ואם לומר בעדינות אלו לא שירי עידוד.
אם יש דבר שעדיין ראוי להערכה אצל בית"ר ירושלים, זה רק הקהל שלה שגם לאחר הכניסה לפיגור בדקה התשיעית של המחצית הראשונה המשיך לשיר. 3500 צהובים שחורים הגיעו לדחוף את הקבוצה המאכזבת הזאת, שחוץ מהאתנחתא הנחמדה נגד בני סכנין לא סיפקה שום סיבה לנחת עד כה. להבדיל, אשדוד מציגה במחצית הראשונה מהירות וסדר ומוכיחה שקבוצות גדולות לא מפחידות אותה. גם לפני חודש וחצי כשעמדה בגבורה מול האלופה הפועל באר שבע נוכחנו לדעת שאולי אשדוד קצת שונה העונה. 1400 אשדודים הגיעו לאצטדיון היא' לדחוף את הצהובים אדומים ויש תחושה שאפילו משהו בקהל התחיל להשתנות יחד עם ההפתעות שמביאה עמה הקבוצה.
היום ראינו בית"ר אבודה, מבולגנת, חסרת מטרה. 5 צהובים נספרו לצהובים שחורים במחצית הראשונה לבדה- אור אינברום, אנתוני וארן, עידן ורד, טל בן חיים ויאקוב סילבסטר. חמשת השמות האלה שמיניתי יכלו בקלות להיספר כרשימת כובשי השערים, כך לפחות על פי הציפיות, אבל זה פשוט לא הולך. גם במצבים המעטים שהיו ההתמודדות הייתה מאכזבת ובעיקר אחוזת פאניקה. במחצית השנייה גם מיקי סירושטיין ושמואל שיימן מצטרפים לרשימה הארוכה של המוצהבים ומראה שזה כנראה הדבר היחיד שהירושלמים יוכלו למנות הערב.
נדמה שגם הקהל מתחיל לאבד סבלנות כשעיקר האש מופנית כמובן למאמן גיא לוזון, שהיום סופג מהקהל את הקריאות המסיביות ביותר מאז תחילת העונה. כבר אחרי הקיץ המבולגן של בית"ר הייתה ידיעה שייקח זמן עד שהקבוצה תצליח לבנות את עצמה ולהתגבש ושלתוצאות ייקח זמן להגיע. כמו ששרים ביציע הירושלמי: "כרגע המצב פה לא הכי טוב", ונראה שגם לקהל כבר נגמרה הסבלנות.
באשדוד לעומת זאת, ראינו תנועתיות ומהירות ובעיקר מלחמה על המגרש. גדי קינדה שכבש את השער הראשון גורם לי להיזכר בתקרית המצחיקה של צוות המדיה הבית"רי, שהכריז על חתימתו של אור אינברום בקיץ ובטעות השתמש בתמונה של קינדה. יכול להיות שהיכולת המרשימה שלו היום על המגרש תוביל אותו לשחק בצהוב שחור מתישהו? ימים יגידו. גם ההגנה האשדודית עמדה על המשמר כשבראשותה כמובן השוער הנהדר יואב ג'רפי שאין ספק שיש לו חלק נכבד בנקודות שאספה הקבוצה עד כה. רק לשם ההשוואה, הבית"רים ספגו העונה כבר 14 שערים בזמן שמספר הספיגות של האשדודים עומד על בערך מחצית, 8 שערים.
מסתמן שנקודת האור היחידה הערב אצל בית"ר ירושלים היא מאור בוזגלו. הקשר שנכנס בדקה ה-70 מקים לתחייה את הקהל שזונח קצת את הקריאות ללוזון וחוזר לעידוד. גם על הדשא העניינים נראים מעט אחרת כשבית"ר סוף סוף מתחילה ללחוץ ולהתמקם בחצי המגרש האשדודי. לא עובר הרבה זמן ואותו בוזגלו מבשל כדור נפלא לקפטן עידן ורד ומחזיר את בית"ר למשחק. יכול להיות שזה הקלף שהיו זקוקים לו.
אפשר לחלק את המשחק לשניים, לפני בוזגלו ואחריו. אני בדרך כלל לא ממהרת להכתיר גורמי מפתח, אבל כאן זה בלתי נמנע, זה כאילו המשחק נפתח מחדש ב-20 הדקות האחרונות וגם האשדודים נראו המומים למול היכולת שלפתע חזרה לבית"ר, והתקשו לחזור לעצמם. עוד מצב מצוין נספר לבית"ר ירושלים מהרמה של מאור בוזגלו רק שהפעם הכדור לא מוצא את עצמו ברשת.
לסיכום, אפשר לומר שאשדוד יכלה לסגור את המשחק הזה עם 3 נקודות נוספות אם רק הייתה לה קצת יותר נחישות. אשדוד של העונה מנצלת חולשה של קבוצות אחרות ולא בהכרח משתלטת על המצב בזכות עצמה, ואפשר היה לראות את זה במחצית השנייה שגרמה לה לאבד את הארגון הנפלא שליווה אותה בחצי הראשון. כרגע אשדוד לא צריכה לדאוג יותר מידי ואין ספק שבמיקום הנוכחי שלה היא עוד יכולה לתקן ולהתמקד, ובתור זו שהוכרזה מבעוד מועד כאחת משתי היורדות היא מוכיחה את עצמה יפה.
את בית"ר ירושלים אפשר לסכם בשם אחד. למרות מצב לא מנוצל בכלל מול השער בדקה ה-90, נראה שמאור בוזגלו הוסיף רוח חיה להרכב שכבר איבד את ההתלהבות איפשהו בדרך. גם עידן ורד ודן איינבינדר נצבעים בצבע אחר כשיש להם עם מי לשחק. הנקודה היחידה הזאת שבית"ר מגרדת כאן אולי לא מצילה אותה מהמתח והלחץ שבדרך, וכמובן שלא צובעת את העתיד בוורוד, אבל זה בהחלט יכל להיגמר יותר גרוע. מבחן התוצאה האמיתי ימשיך מול בני יהודה של יוסי אבוקסיס בשבוע הבא בטדי, מה שיהווה אתגר קצת יותר רציני ממ.ס אשדוד.
