// מאת אסיף דיין
סאגת הדרקון הוולשי ובשמה השני התופעה ושמה גארת' בייל. הווה לא מקצועי רווי במזומנים וישיבה ביציע אל מול עבר מקצועי, מפואר רווי ברגעים שנחקקו בהיסטוריה של המועדון. סאגת' גארת' בייל אל האופק הלא נודע. זידאן אחד מהצד, קריירה אחת מבוזבזת.
במבט אל עבר העתיד, ריאל מדריד בונה את הדור הבא של הקבוצה, מצעירה עמדות לצד חונך וותיק בכל עמדה שיעביר את משנתו ואת ניסיונו העשיר לדור החדש. שחקנים צעירים שהגיעו עם ברק בעיניים, אפשר להגיד שרובם עדיין לא ברמה הנדרשת, אפשר לומר שעבור חלקם זה מוקדם מידי להיזרק למים העמוקים וחלקם גם טובעים ללא צל של ספק. המועדון נכנס בקצב מסחרר למודל רכש צעיר וחדשני לראשונה מאז עידני הגלאקטיקוס בשנות האלפיים המוקדמות. טעויות נעשו, טעויות יעשו, אבל בסוף אחד או שניים מכל הפרויקט החסכוני הזה יניב פירות.
עכשיו, אחרי שהתעייפתם מכל האנקדוטה שהנחתי כאן מולכם אתם שואלים את השאלה הבאה: איך לעזאזל בייל קשור לכל זה?
גארת' בייל הגיע לריאל מדריד בקול תרועות וצהלה בעונת 13/14 לפרויקט התקפי משובח של קרלו אנצ'לוטי בה הוא הפך לשחקן היקר ביותר בתולדות המועדון (בהתאם לזה הוא גם היה המשתכר השני הגבוה ביותר במועדון אחרי כמובן הלורד כריסטיאנו רונאלדו). ההשתלבות שלו בפרויקט היתה מעולה בעונות הראשונות – גולים נפלאים, טכניקה ומהירות מסחררת וכמובן, איך אפשר לא לשכוח את השערים הנפלאים במעמדים הגבוהים ביותר בכדורגל העולמי. אם מישהו חשב שזה יימשך לנצח, אז תסמין "קאקה" חזר לחיים והכה את בייל. ימים וחודשים שבהם השחקן התחבב מאוד על הפיזיותרפיסט של המועדון בשונה ממה שקרה בחדר ההלבשה ועל המגרש. המון רעש תקשורתי סביב איש אחד, פציעה אחת ומועדון אחד שקיבל שחקן גדול שברגע אחד איבד את כל היתרונות שלו על המגרש ומחוץ למגרש.
עוד נקודה ביחס להתערערות במעמדו של בייל היה זינדין זידאן. המאמן, שהיה עוזרו של אנצ'לוטי בעונה שבה בייל הגיע למועדון, אחרי הכישלון המוחץ של רפא בניטז הפך להיות המאמן הראשון של הקבוצה. בתחילת הקדנציה של זידאן מערכת היחסים ביניהם היתה דווקא טובה ולא כללה עליות ומורדות. בייל היה שחקן מפתח בעונה הראשונה שבה זידאן אימן על הקווים. לאחר מכן, היא חזרה. אותה הפציעה הארורה בעונת 16/17 השביתה את בייל לחלקים גדולים מאוד מהעונה שזה מוביל לנקודה הבאה.
נחזור למודל הצעירים שפלורנטינו בדיוק התחיל לפתח. קיבלנו בחזרה מהשאלה מוצלחת מאספניול את ילד הפלא של מאיורקה, מרקו אסנסיו. הילד פתח בסערה את העונה כשהצליח להוריד כדור לחיבורים של סרחיו ריקו כבר בדקה ה19 בסופר קאפ האירופי נגד סביליה. ניצוצות ראשונים של הילד. הילד פתח לעצמו הזדמנות לעלות על חשבונו של בייל, שנטה להיעדר באותה העונה מרוב המשחקים. משם משבר האמון של זידאן בבייל התעצם. השיא היה בעונה שהגיעה אחרי, שם באופן מפורש זידאן ביקש לשחרר את השחקן מהמועדון, כי הוא לא חלק מהתוכניות שלו לעונה שאחרי. זה קרה דווקא אחרי ההופעה המוצלחת בגמר האלופות בעונת 17/18 נגד ליברפול שמקבלת מוחשיות דרך התמונה רגע לאחר המספרת המדהימה שהבקיע לשערו של קריוס המסכן. המשבר הזה הביא למצב שבו זיזו שם במרכז הבקשות שלו את השחרור של בייל מהמועדון. אני לא שופט את זידאן כאן אלא להיפך, אני ממש מסכים איתו. להחזיק שחקן פציע כל כך על תקן כוכב במועדון זה לא בריא, לא מקצועי ולא עושה טוב לגיבוש החברתי בחדר ההלבשה. פרז נשאר בשלו, הסתנוור מהגמר ההירואי הזה והחליט לא להקשיב לזידאן ולהשאיר אותו.
זידאן הבין שללא כריסטיאנו ועם בייל אחד יש לו רק לאן לרדת. הוא שם את המפתחות והלך הביתה. בייל קיבל את מבוקשו, עונה שבה הוא הבורג הכי משמעותי, השחקן הכי מוכשר, הכוכב של הקבוצה שכולם יצטרכו להניע אותו, עיתוני ספרד והרחובות במדריד התרכזו בו, ניתחו את הסיכויים שלו להצליח לבלוט ככוכב ראשי בקבוצה אחרי עידן כריסטיאנו. כמובן שהכישלון היה כבר חקוק באותיות קידוש לבנה על הקיר, ומי שבלט לטובה בסופו של דבר הוא בכלל קרים בנזמה.
אחרי עונה רעה מאוד, זידאן שוב נקרא לדגל, נענה בחיוב וקיבל תקציב רכש מוגדל כפי שרצה וביקש מלכתחילה. גם אז הוא לא ירד מהמטרה: גארת' בייל מבחינתו לא חלק מהפרויקט הזה ולא צריך להישאר שנייה אחת נוספת במועדון (טענתו חוזקה אחרי העונה המאכזבת שבייל נתן). השיח המשיך לבעור. בייל, כמו בכל שנה עם סוכנו המהולל לא ראו את עזיבתו כאופציה בכלל על השולחן. השיח התלהם כשזידאן יצא בהצהרה במסיבת העיתונאים במסגרת מחנה האימונים בארצות הברית והצהיר במפורש שהוא מעדיף שבייל יעזוב בהקדם האפשרי. בייל וסוכנו לא נשארו חייבים והקונפליקט והקרקס התקשורתי רק התעצמו מיום ליום סביב הסאגה הזאת. בסוף בייל נשאר, זידאן בלית ברירה נתן לו הזדמנות (כי הוא לא אגואיסט בסופו של דבר). בייל כצפוי לא ניצל את ההזדמנות וכבר בחצי השני של העונה בחסות הקורונה, בייל כמעט ולא עלה לשחק אפילו. זידאן רשמית לא הכיר בו יותר.
כמו שאמרתי אני מצדיק את זידאן במהלך הזה, בייל לא הראה שהוא רוצה בכלל לשחק כדורגל. הכסף מדבר, הגולף דיבר, הרעש ממיצג הדגל בנבחרת דיבר, היציע והדאחקות דיברו, הסוכן דיבר וביניהם עמד בייל אחד שנהנה מלהיות שנוא. גם עכשיו המאמצים למצוא לו קבוצה נתקלים במבוכים שאין להם פתרון.
דעתי האישית היא שאין פתרון קסם במקרה שלו. אני חושב שהמועדון יעשה טוב אם יתיר את החוזה שלו וישחרר אותו בהעברה חופשית. אין קונים, אין עניין ואין סוכן שרוצה לנהל שיח הגיוני מול המועדון. כמובן שאין גם מועדון שמוכן לשלם לו את השכר שהוא מקבל בריאל מדריד. זה מצב שבחיים לא נתקלתי בו מאז שאני אוהד את המועדון.
שחקן הופך לנטל על הסגל הקיים מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית. אני מאמין שבייל עצמו מוכן לשבת ביציע כל עוד הכסף ידפוק בקופה (רוב השחקנים היו נוהגים כך), מאידך אני מאמין שריאל מדריד לא צריכה לתת יד לדבר כזה לקרות. התרת החוזה היא האופציה הכי ריאלית שתיתן אות סיום לסאגה הזאת. יש אדם שאוהב את התדמית הרעה שנצמדת לו, זה לא תורם לנו בכלל כמועדון בטופ העולמי לתת יד לדבר כזה. הגיע הזמן לשחרר ולוותר, למען קבוצה טובה יותר, מגובשת יותר, צעירה יותר והכי חשוב, לא אחת שמבזבזת הון תועפות על חוזים של שחקנים.
אז נסכם בכותרת הטור: היה טוב וטוב שהיה!
❤תודה.
או שאתה תופס יותר מדי את הצד של זידאן ומתעלם מכך שהוא בכלל לא מקדם צעירים והוא מאמן סופר שמרן מבחינה הזו?
הצעיר היחיד שהצליח להתקדם בקדנציה השנייה של זידאן זה פדה ולוורדה התותח. איסקו מתוסכל, דני סבאיוס גם ובכלל לא נמצא במועדון בגלל שכבר שנה שנייה שולחים אותו להשאלות כדי שלפחות ישחק כמו שקרה עם חכימי שעבר לאינטר כי זידאן החליט שגם אם קרבחאל ימות הוא יפתח בעמדה ואודריוסולה נעלם אחרי שזידאן החליט לרכוש אותו בכמה מיליונים.
או לסיכום, בייל היה אדיר עבור ריאל כשהוא היה בריא ומאמן שמרן ששיטת המשחק שלו לא מתבססת על קיצוניים (החלטה לגיטימית בסך הכל) מנעו ממנו להציג יכולת מיטבית ובאותו זמן הוא גם צריך להתמודד עם שנאה מהאוהדים המפונקים של הקבוצה שלו שאחרי זה כועסים כשהוא אומר שהוא לא מרוצה בקבוצה.