מאת עמיתי בוכריס
בס"ד
בחלון ההעברות של ינואר 2013, חזר לארץ ערן זהבי. מהרגע שהוא הגיע האליפות הובטחה למכבי תל אביב, וכך למעשה גם בשנתיים שלאחר מכן. ערן זהבי הוא שחקן שעל היכולות האישיות שלו אפשר להתווכח, אך העובדה שהוא היה מעל הליגה היא חד משמעית. ערן סחף את מכבי גם בליגה וגם באירופה והיה פרמטר מרכזי בכל ההצלחות של מכבי תל אביב באותה תקופה. עזיבה של שחקן או הבאתו של שחקן אחר, לא השפיעה על העובדה שמכבי הייתה בנויה מערן זהבי ועוד עשרה שחקנים. בזמן הזה כולם היללו ושיבחו את הניהול המקצועי והמאמנים של מכבי תל אביב, לאור הצלחתם. פחות קולות נשמעו בכיוון החולשה האיומה של הליגה והכדורגל הישראלי ושליטה של שחקן יחיד בכל הליגה כולה. הוכחה לחולשה הם הכישלונות באירופה והכישלון המתמשך של הנבחרת.
גדולתו של זהבי בלטה עוד יותר כשעבר בקיץ 2016 לסין. הוא חווה שם הצלחה אדירה ואפילו שידרג את שכרו בסיום העונה. מנגד, מכבי תל אביב לא מצאה את המחליף הראוי. היא רכשה שחקנים בהמון כסף ובנתה על בן חיים או מיכה, אך כלום לא עזר. מכבי תל אביב המשיכה להסתמך על כוכבים דרג ב', שלא הצליחו לסחוף את מכבי, אלא רק להשאיר את הקבוצה מעל הרמה הנמוכה להחריד של הליגה. הם לא הצליחו להתמודד מול הכח העולה באמת – הפועל באר שבע.
כאשר הגיע ברק בכר להפועל באר שבע, מלבד איזי שירצקי וכמה כתבי ספורט שחיפשו רכילות פיקנטית, זה לא כל כך עניין מישהו. הפועל ב"ש הייתה מועדון שלא מושך כותרות, מלבד העובדה שבראש המועדון עמדה אישה. בכר כבר בקרית שמונה היה מאמן עם דרך וכבר אז הצליח להרים את המועדון ואפילו זכה בגביע. כשבכר הגיע לבאר שבע, הוא הביא איתו את צוות האימון שלו ובכסף של אלונה הביא שני שחקנים טובים לכל עמדה. העמדה העיקרית שחוזקה היא מרכז המגרש, עם עוד ועוד שחקנים כגון אוגו והובאן. מנגד, מכבי תל אביב הסתמכה בעיקר על גל אלברמן.
בעונה הראשונה בהפועל ב"ש, הוביל אותה ברק בכר לאליפות שהוכרעה במחזור האחרון. אליפות היסטורית למועדון הדרומי לאחר 40 שנים, כאשר מנגד במכבי השבעה ומדושנת האליפויות, חשבו שזה רק פנצ'ר חד פעמי. אין לי מקורות במכבי ואין לי מידע פנימי על מה שהתרחש שם, אך אני לומד את זה מחוסר ההבנה של המועדון לבעיה שבה הוא נמצא. מלבד השוער והמגן הימני, בכל העמדות ב"ש עולה על מכבי. בנוסף, בולט חוסר ההבנה שסביב זהבי היה סגנון משחק מסוים ומרגע שהוא עזב לא ניתן לשחק באותו הסגנון, אלא כל המערך צריך להשתנות בהתאם.
בעונה השנייה, כבר מתחילת העונה הורגשה הדומיננטיות של הפועל באר שבע. לאורך רוב העונה הובילה הפועל את הליגה, בנוסף למסע מדהים באירופה, שללא ספק היה הצלחה אדירה. והרי ידוע בכדורגל הישראלי שקבוצה ישראלית "לא מסוגלת" להצליח גם בליגה וגם באירופה. ההצלחה הזאת מיוחסת לעומק הבלתי נגמר שהיה בהפועל. בכל עמדה היו מספר שחקנים, כאשר לא משנה מי מהם משחק, הרמה היא גבוהה והקבוצה מצליחה. לאחר שהפועל לא הצליחה להעפיל לשלב הנוק אאוט של אופ"א, היא נחלה ירידה בכושר למספר מחזורים. זה גרם לאשליה במכבי שהם יוכלו להדביק את הפועל ואולי גם לעקוף אותם. הפער כבר עמד על 3 נקודות, אבל אז הפועל חזרה לכושרה וברגע הזה היא כבר הבטיחה למעשה את האליפות. לא היה שום סיכוי למכבי לעמוד מול הפועל באר שבע מבחינת יכולת ואיכות המשחק, וגם מבחינת הכושר הגופני, תחום בו מכבי הייתה בשתי רמות מעל הליגה רק שנה קודם. כל זה עוד לפני העובדה שגם תוך כדי תנועה, הפועל רוכשת שחקנים צעירים ובונה את עצמה שנים קדימה.
מכבי חשבה להתנחם בגביע, אך במשחק הגמר נגד בני יהודה הכל יצא החוצה ובלט. אין במכבי ת"א קבוצה, אלא אוסף שחקנים. משחק של 0:0 משעמם, בו מלבד מספר מועט של מצבים מכבי לא הצליחה לחדור את ההגנה של בני יהודה. המאמן על הקווים מזיז את ידיו במהירות של תחנת רוח, אך השחקנים לא מבינים אחד את השני וכל אחד מנסה להציל את הקבוצה לבד. בסופו של דבר, מכבי הפסידה גם את הגביע.
מכבי צריכה להבין שהיא נכשלה; בבניית הקבוצה ובבחירת השחקנים. כאשר זהבי היה, הקבוצה עוד הצליחה, בזכותו. אך מרגע שהוא עזב, מלבד ראיקוביץ' ודסה, אין במכבי שחקנים שמתאימים מבחינת הרמה ללבוש את החולצה של מכבי.
באשר לשאר הליגה והכדורגל הישראלי, זאת תעודת עניות גדולה לכדורגל הישראלי. הפועל ב"ש לקחה אליפות כבר בינואר, בית"ר עם הרכב תלאים מצליחה לסיים במקום השלישי, מכבי חיפה עם כל הכסף שוברת שיאי כישלון, הפועל ת"א יורדת ליגה ובני יהודה עם משחק בונקר לוקחת גביע. הכדורגל הישראלי בבעיה גדולה שרק מחריפה. באים לכאן זרים בהמון כסף והם לא משדרגים את הקבוצות, השחקנים הצעירים לא מתקדמים והנבחרת כבר הפכה להיות תחנת רכבת. נקודת האור היחידה היא הפועל באר שבע.
