נבחרת דנמרק מגיעה למונדיאל 2018 אחרי שש שנים בלי השתתפות בטורניר גדול, אבל עם קצת יותר ציפיות מבד"כ. טורניר מוקדמות מצוין וכוכב שהוא אחד השחקנים הטובים בפרמייר ליג בשנים האחרונות מאותתים שיתכן והפעם דנמרק הולכת להישאר איתנו ליותר משלב הבתים – עם זאת, סקירה קצרה של ההיסטוריה מלמדת שהנבחרת הזו בד"כ עושה ההפך מהמצופה.

לוזריות פנטזיונרית

לאוהדי כדורגל שחולים על קבוצות פנטזיוניריות שלא השיגו שום דבר, שנות ה-80 סיפקו שתי דוגמאות נהדרות להתרפק עליהן לאורך השנים: ברזיל של 1982, קבוצה שעד היום לא מעט טוענים שהיא הגדולה בכל נבחרות ברזיל; ודנמרק 1986, עם מיכאל לאודרופ אחד נפלא, ועוד אלקייאר-לארסן, סורן לרבי, יספר אולסן, יאן מולבי, פרנק ארנסן ורבים טובים.

אותה דנמרק של 1986, בהופעת הבכורה שלה במונדיאל, ניצחה את כל שלושת המשחקים שלה בשלב הבתים. ניצחון דחוק על סקוטלנד, ניצחון מרשים על הפינאליסטית מערב גרמניה 0-2 והדובדבן שבקצפת: 1-6 על אורוגוואי. פתאום, היא נראתה כמו אחת הפייבוריטיות לזכות בטורניר.

לנבחרות ברזיל לאורך השנים יש כמה טרגדיות שמצליחות להבליח בין כל ההצלחות ו-5 גביעי העולם שבהן הנבחרת זכתה: ההפסד לאורוגוואי מול 200,000 צופים במראקנה במונדיאל 1950, ההפסד 1-7 לגרמניה בחצי גמר 2014 (גם כן בבית) וההפסד של אותה ברזיל מ-82 לאיטליה. משחק אגדי שהסתיים 2-3 לטובת האיטלקים בזכות שלושער של פאולו רוסי, בדרך לזכייה במונדיאל שלישי בתולדות הנבחרת.

ולדנמרק? אותה דנמרק של 1986 קיבלה בראש בשמינית הגמר מול ספרד. הפסד 5-1 אחרי שכבשה ראשונה. ואולי עדיף ככה. אם הייתה עפה ב-0-1 סתמי, לא היה את הקונטרסט והסיום הטרגי שהופך את אותה נבחרת לכל כך מיוחדת.

הצלחה לא צפויה

שש שנים קדימה, ודנמרק זוכה ביורו 1992. היה בה לאודרופ אחד, בריאן, האח הצעיר של מיכאל, שלא הסתדר עם ריצ'רד מולר נילסן. נילסן הוא ההיפך מפנטזיונר, ואת הלאודרופ הצעיר הצליח לרתום הרבה יותר בקלות לגישה היותר נוקשה שלו. דנמרק לא הרשימה בשלב הבתים – הפסידה לשבדיה המארחת, עשתה תיקו מאופס מול אנגליה החלשה אבל מול צרפת, אז נבחרת אסתטית ולוזרית, משהו התחבר, ולמרות ז'אן פייר-פאפן ושאר כוכבים, הצליחו הנריק לארסן ולארס אלסטרופ להעלות את הדנים לחצי הגמר (אז רק 8 נבחרות השתתפו בטורניר).

פה הסינדרלה, שנכנסה ליורו רק בגלל המלחמה בבלקן והרחקה של יוגוסלביה מהטורניר, עשתה עוד מעשה לא יאומן: העיפה את הולנד. אחרי 2-2 בתום 120 דקות, דנמרק שלחה הביתה את הולנד, האלופה של הטורניר הקודם. כן, הולנד של ברגקאמפ, ואן-באסטן, חוליט ורייקארד. פטר שמייכל עצר את הפנדל של ואן-באסטן, אף דני לא החטיא וקים כריסטופטה שלח אותה לגמר מול מערב גרמניה.

ובגמר? לסינדרלה אמיתית, גם אם היא לא יפה כמו ההיא מ-1986, מגיע סיום טוב. דנמרק ניצחה 0-2 את אלופת העולם עם שערים של וים ינסן וקים וילפורט, חותמת טורניר שבו ניצחה רק שני משחקים בתום 90 דקות (מזכירה אלופת יורו מלפני שנתיים) ובעזרתו סידרה להמון שחקנים בינוניים חוזים נהדרים בקבוצות ברחבי אירופה.

היום

היום, 32 שנה אחרי הנבחרת של מיכאל לאודרופ, 26 שנה אחרי הנבחרת של נילסן ו-20 שנה אחרי הנבחרת של בריאן, אותה הוביל לרבע הגמר וכמעט הצליח להעיף את ברזיל, אין יותר לאודרופים בנבחרת. מי יש? כריסטיאן אריקסן. פליימייקר מודרני. כזה שרץ הרבה, שמבלה הרבה באגף כשצריך, ובעיקר כזה שמוסיף המון ברק לנבחרת קשוחה, גבוהה וקצת אפורה. אריקסן כבש 11 שערים במוקדמות לאליפות העולם, כולל שלושער בניצחון 1-5 על אירלנד בדבלין שהעלה אותה למונדיאל, בו דנמרק הראתה את השילוב הזה של ברק ורעם מול נבחרת פיזית שעובדת המון, אבל חסרת יצירתיות ורעיונות.

חוץ מאריקסן, יש את פיונה סיסטו מסלטה ויגו שאוהב לעשות צרות מאגף שמאל, והעונה כבש 4 שערים בתוספת 10 בישולים. את שני אלה עוטפת חבורה של שחקנים קשוחים וגבוהים. דנמרק קצת זונחת את המסורת הסקנדינבית של 4-4-2, והסגנון הוא קצת יותר מגוון מהכדורגל המאוד ישיר שהתרגלנו אליו בעבר. מן הסתם, לא הכול מושלם אצל הדנים – מגנים הם לא החוליה החזקה, ויש למאמן הוגה אריידה נטייה לנסות בלמים (כמו אנדראס כריסטיאנסן של צ'לסי) בתפקיד שהם קצת פחות מתאימים אליו. בדנמרק גם היו שמחים אם בקישור האחורי שלהם הייתה קצת יותר יצירתיות מויליאם קוויסט ותומאס דלייני, אבל בדנמרק מקווים שמה שיש לאריקסן ברגליים יפצה על זה.

הת'כלס – תחזיות לטורניר

תסריט ריאלי: דנמרק הוגרלה לבית ג' יחד עם צרפת, פרו ואוסטרליה. הציפיות מהדנים הן לסיים לפחות במקום השני. לדנמרק יש גם היסטוריה לא רעה בכלל עם צרפת בטורנירים גדולים, ויש משהו שמרגיש קצת שברירי ופגיע בנבחרת של דשאן, אז גם מקום ראשון בא בחשבון. דנמרק משחקת מול צרפת רק במשחק האחרון של שלב הבתים – הגרלה נוחה, ויתכן מאוד שכבר תהיה רגועה, עם 6 נקודות, כשתפגוש את צרפת במוסקבה. הגיוני לצפות לשמינית גמר, אולי אפילו רבע.

תסריט אופטימי: מאז הזכייה ביורו 1992, דנמרק צלחה את שלב הבתים רק שלוש פעמים מתוך שבעת הטורנירים (יורו+מונדיאל) אליהם העפילה. בהתחשב במסורת הצנועה ב-26 השנה האחרונות, כל העפלה לשלב הבא תתקבל בברכה. אבל טורניר באמת מיוחד יהיה כזה שבו דנמרק תגיע שוב לרבע גמר (כמו אז ב-1998), כשנבחרות לא מצליחות להתמודד עם אריקסן, סיסטו והענקים שמקיפים אותם. 4 האחרונות ויותר מכך? זה כבר מעבר לאופטימי, אבל כבר ראינו נבחרות לא סופר מרשימות שמצליחות להתחבר לשלושה שבועות קסומים.

תסריט פסימי: לא מסובך – אי העפלה. דנמרק הפסידה ליפן במשחק השלישי של שלב הבתים במונדיאל 2010 כשניצחון היה מעלה אותה, ואותו דבר קרה לה מול גרמניה שנתיים אח"כ בטורניר שנפתח עם ניצחון סנסציוני על הולנד. להגיע למשחק האחרון מול צרפת כשהיא חייבת ניצחון נשמע כמו מתכון לעוד פרידה מוקדמת מטורניר גדול.