לפני מספר ימים הודיעה מנהלת הלה ליגה על הענקת פרס שחקן החודש לחודש נובמבר לתומס ולאסיץ', שוערה הצ'כי של סביליה, ובכך הוא הפך לשוער הרביעי שזוכה בפרס והראשון מאז נובמבר 2016. בשנתיים בין הזכיות זכו בפרס 16 שחקני התקפה, שחקן קישור אחד ו-0 שחקני הגנה. מאז הקמת הפרס ב-2013, זכה בפרס שחקן הגנה אחד בשני חודשים שונים (דייגו גודין, למי שתוהה), שחקני קישור ב-5 פרסים ו-22 שחקני התקפה ב-36 פרסים.

כדי לקבל נתונים רחבים יותר, אפשר להסתכל על פרס שחקן החודש בפרמייר ליג. בפרס, שקיים מאז 1994, זכו 75 שחקני התקפה ב-133 פרסים, 48 שחקני קישור ב-68 פרסים, 13 שחקני הגנה ב-15 פרסים ורק 8 שוערים ב-9 פרסים. השוער האחרון שזכה בפרס היה פרייזר פורסטר, שוער סאות'המפטון, בפברואר 2016, כדי למצוא שחקן הגנה שזכה בפרס נצטרך לחזור אחורה עד למרץ 2013 אז יאן ורטונגן מטוטנהאם קיבל את הפרס.

המגמה ברורה: שחקני הגנה מקבלים פחות פרסים משחקני התקפה ונשאלת השאלה – למה?

אין יכולת להפתיע

בשלישי האחרון פגשה ליברפול את נאפולי למשחק על ההעפלה לשמינית גמר ליגת האלופות. בדקה ה-92 זינק אליסון שוער ליברפול ובלם בעיטה מקרוב של חלוץ נאפולי ארקדיוש מיליק ובכך הציל את קבוצתו משער שיוויון והעלה אותם לשלב הבא. לאחר המשחק, נשמעו קולות שהתלהבו מההצלה, כמו לדוגמא מאמן הקבוצה יורגן קלופ שאמר: "אם הייתי יודע שהוא (אליסון) כל כך טוב, הייתי משלם עליו כפול", אך מצד שני נשמעו קולות שטענו שזה היה כדור שאליסון היה חייב להציל, ושזו יותר טעות של מיליק מאשר הצלה שלו.

אחת הבעיות כשמתייחסים לשוערים היא שמחלקים את המצבים שלהם לשניים: מצבים שהם אמורים להציל, ומצבים שהם לא יכולים להציל (כמו בעיטה חזקה ומדויקת לחיבורים). כל עוד שוער הצליח להציל מצבים שהוא היה אמור להציל מהם, הוא בסך הכול עשה את העבודה שלו, כששוער חוטף שער ממצב שהוא לא היה אמור להצליח להציל, זה גם בסדר כי זה בדרך כלל לא אשמתו. הגישה לשוערים היא שכל עוד שוער מציל את מה שהוא יכול להציל הוא בסדר, זה לא הופך אותו לטוב יותר, אלא הוא בסך הכל עושה את העבודה שלו, לא מעבר.

סופרים פעולות שליליות ולא חיוביות

נחזור למשחק בין נאפולי לליברפול, בצד השני של המגרש עמד השוער הקולומביאני דוד אוספינה בין הקורות של הנאפוליטנים ונתן משחק לא רע בכלל: הוא סיפק כמה הצלות יפות, התמודד עם ההתקפות המהירות של שחקני ליברפול וחיפה על משחק לא טוב של ההגנה שלו. עם זאת, בדקה ה-34 מוחמד סלאח מליברפול הצליח לעבור שני שחקני הגנה של נאפולי, אוספינה היה בטוח שסלאח יעביר כדור רוחב לכיוונו של רוברטו פירמינו ועל כן זינק למרכז הרחבה, אך המצרי בעט את הכדור שעבר בין רגליו של השוער ונכנס לרשת.

האופן שבו אנחנו מסתכלים על שחקני התקפה שונה מהאופן שבו אנחנו מסתכלים על שחקני הגנה ושוערים: אצל שחקני התקפה אנחנו מודדים את כמות הפעולות החיוביות שלהם במשחק: שערים, בישולים, מסירות מפתח, דריבלים מוצלחים. חלוץ יכול לתת משחק מזעזע עם אינסוף החמצות, הימצאות מתמשכת בנבדל וקבלת החלטות גרועה, אך אם הוא ייתן שער אחד, ואפילו אם זה בדחיקה מקרוב או פנדל, הוא יהפך לגיבור המשחק. אצל שוערים ושחקני הגנה אנחנו סופרים דווקא את הפעולות השליליות: טעויות, תיקולים לא מוצלחים, פנדלים שהם גרמו, כרטיסים צהובים ואדומים. למעשה, הציון המושלם לשחקן הגנה הוא 0 טעויות, 0 פעולות לא נכונות, בלי פעולות שליליות. משחק אדיר כמו שהיה לאוספינה מתבטל רק בגלל טעות אחת.

יותר קל להאשים את ההגנה

באותו משחק בין ליברפול לנאפולי האשימו את השוער ואת ההגנה, אף אחד לא האשים את ההתקפה שבזבזה כמה הזדמנויות מצוינות שהיו לה במחצית השנייה. באזור ספטמבר-אוקטובר ברצלונה נכנסה לתקופה קשה בה היא לא הצליחה לנצח מספר משחקים ברצף בליגה, כולם האשימו את ההגנה בכך שהיא לא מספיק טובה, אף אחד לא האשים את ההתקפה שלא הצליחה לכבוש מספיק כדי לנצח (רק בשני משחקים כאלה בארסה ספגה יותר משער אחד). אנחנו נוהגים באופן טבעי להאשים את ההגנה יותר מאשר את ההתקפה, כי כשההתקפה מפשלת, הציון שלה נשאר 0 (0 פעולות חיוביות) כשההגנה מפשלת, היא תקבל ציון שלילי על הטעויות.

לסיכום, אין עוד דרך מתמטית להשוות בין שחקנים בכל עמדה במגרש, גם באתר הסטטיסטיקות whoscored, שבו שחקנים מקבלים ציון על כל משחק שלהם, ב-10 השחקנים עם הציון הממוצע הכי גבוה אין שחקני הגנה ו-9 מהם שחקני התקפה. אנחנו באופן טבעי נבחר בשחקני ההתקפה כטובים יותר. אני מקווה ומאמין שהמצב הזה ישתנה ונוכל לראות עוד שחקני הגנה ושוערים זוכים בפרסים הנכספים.