לבשאקשהיר יש את שקרטל, קלישי ודמבה בה.
ולבשיקטאש את אלנני, רואיז ויילמאז.
לפנרבחצ׳ה יש את מוריקי, בלוזוגלו, גוסטאבו ודיראר.
ולגלאטסראיי את פגולי, אנזונזי, באבל ומוסלרה.
לטרבזונספור יש את סורלות׳, סטארידג׳ ו-וואקמה.
וסיבאספור? לה יש לב ונשמה.
פתיחת העונה של הקבוצה מלווה בתחושת דז׳ה וו מרגשת בקרב אוהדיה שחוזרים 11 שנים אחורה לעונת 2008/09 בה התמודדה על כל התארים – העפילה לחצי גמר הגביע, נאבקה בצמרת הגבוהה של הליגה וסיימה לבסוף במקום השני שנתן לה את הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. הקשר הישראלי לעונה זו מופיע בדמותו של פיני בלילי ששיחק בעיקר כמחליף בעמדות הווינגר השמאלי והחלוץ מרכזי והיה מעורב ב-14 שערים (9 שערים ו-5 בישולים) בכל המסגרות.
כבר במחזור הפתיחה של העונה רמזה סיבא לאוהדיה ולטורקיה כולה על עונה מיוחדת נוספת כשאירחה את בשיקטאש הענקית, הסתכלה לה עמוק בלבן של העיניים ורשמה ניצחון 0-3 משכנע. לניצחון הסנסציוני הייתה משמעות מיוחדת בעבור מאמנה ריזה צ'לימבאיי שרשם לא פחות מ-645 הופעות במדי היריבה (יותר מכל שחקן אחר בתולדותיה) וגם אימן אותה למשך 30 משחקים ב-2005. הוא סימן וי גדול במחברת והחדיר ביטחון משמעותי לשחקניו – "אנחנו מודים לקהל על התמיכה ומכוונים לעוד לא מעט ניצחונות כאלה העונה", אמר בראיון בסיום המשחק, ספק אם גם הוא האמין שקבוצתו תביט מלמעלה על כל יתר 17 הקבוצה בליגה הטורקית בסיום המחזור ה-12.
מאז שיחקה הקבוצה חמישה משחקים נוספים באצטדיון הארבעה ביולי לעיניי האוהדים האדומים המשולהבים בהם נותרה בלתי מנוצחת ואיבדה שתי נקודות בלבד (1-1 מול גזיאנטפ), הוציאה נקודה חשובה בבשאקשהיר וניצחה את טרבזונספור לפני שיצאה לארבעה ניצחונות רצופים במחזורים האחרונים (יחס שערים 2-10) שהקפיצו אותה מהמקום החמישי היישר לפסגת הטבלה.
סיבאספור של צ'לימבאיי מציגה שבוע אחר שבוע קבוצה חזקה, מגובשת ומלוכדת בה השלם גדול בהרבה מסך חלקיו. אין לה אף שחקן בצמרת הכובשים של הליגה אלא שישה שחקנים שונים שכבשו שלושה או ארבעה שערים כל אחד. אין לה אף שחקן ששוויו מוערך ביותר משלושה וחצי מיליון יורו אלא סגל מאוזן בתקציב צנוע ושפוי. היא משחקת כדורגל אטרקטיבי, תוקפת עם שחקנים רבים ולוחצת גבוה (לפחות ארבעה שחקנים נמצאים בעיקר בחצי היריבה בכל משחקיה העונה), כובשת בצרורות (30 שערים ב-13 משחקים בכל המסגרות העונה) וביעילות (כובשת מכל 2.1 איומים למסגרת).
בשבועות האחרונים מספרים אוהדים של הקבוצה שהם לא מתביישים לחלום על שחזור ושיפור ההישג מ-2008/09 שיהפוך את אהובתם לקבוצה השישית בלבד שזוכה באליפות טורקיה או לחילופין לקבוצה ה-23 שמעפילה לגמר הגביע הטורקי ול-16 שזוכה בו. אבל הם מוכנים להסתפק גם בשחזור ההעפלה למוקדמות ליגת האלופות.
כולנו צריכים לחלום בשבילם. בשביל אוהדי הקבוצה האדומה עם הלב והנשמה שלא בכדי זכו לכינוי אנשי הגבורה, שמאמינים באמונה שלמה שהם יכולים לכבוש את המדינה. בשביל השחקנים שנותנים הכל בגל פעם שעולים על הדשא הירוק ובשביל צ'לימבאיי שמוביל את החבורה ומכוון הכי רחוק.
וגם קצת בשבילנו, כי מי לא אוהב סיפורי אגדה?
מעולה ומעניין. חושב שיוכלו ללכת עד הסוף?