דרוש מנהיג – מי יכול להרים את ארסנל?

// מאת אלון מלכה

ארסנל נחשבה תמיד לאחד המועדונים הגדולים באנגליה. הרי מי לא זוכר או לא שמע לפחות על ארסנל הגדולה עם תיירי הנרי, דניס ברגקאמפ, פטריק ויירה ועוד רבים שאפילו אני לא זכיתי לראות (סביבות גיל 4-5), אך כל כך הרבה סיפורים וקטעי וידאו שקופצים לי בפייסבוק וביוטיוב גורמים רק לקנאה באלה שכן זכו לראות אותם משחקים בזמן אמת, עם העונה הבלתי מנוצחת של ארסן ונגר הגדול, שאותו כמאמן כן הספקתי לראות אך אלה היו כבר שנותיו הפחות מוצלחות.

ארסנל התחילה לדשדש וכל פעם נבנתה שם קבוצה טובה, אך לא מספיק בכדי לחזור להגיע לתארים. שנים רצופות של סיום עונה במקום הרביעי, העפלה לליגת האלופות והדחה מאכזבת בשמינית הגמר. אפילו הייתי במשחק שלהם נגד טוטנהאם בפברואר 2018, ימים ספורים לאחר חתימת אובמיינג והייתה תחושה בקרב האוהדים שזו ההחתמה שתוציא אותם לדרך חדשה והייתה אופטימיות לניצחון בדרבי הצפון לונדוני, שנגמר לאכזבתם בהפסד 1-0 משער של הארי קיין.

עוברות השנים, רכש מגיע ורכש הולך, שמות גדולים בדוגמת ניקולה פפה, וויליאן ואפילו דויד לואיז, אך שום דבר לא משתנה במצב הקבוצה ובקרב האוהדים המתוסכלים. לדבר אחד מאוד קריטי שמתי לב במשחקים האחרונים שאני צופה בארסנל, מאז אי שיתופו של מסוט אוזיל מסיבות שונות, חסר לארסנל את השחקן שישחק מתחת לשני החלוצים (אובמיינג ולאקאזט), שיעשה סדר בהתקפה, יניע את הכדור ויבנה את ההתקפות, בשפה מקצועית התפקיד נקרא עושה משחק (פליימייקר), לדוגמה קווין דה בראונה מסיטי או ברונו פרננדש מיונייטד. ניתן היה לראות בבירור במשחקיה האחרונים ובעיקר נגד טוטנהאם בתחילת דצמבר שכל המחצית השנייה רק הסתגרה וניסתה לצאת למתפרצות וארסנל רק הגביהה כדורים משני האגפים, מה שלא הוביל לשום מצב מסוכן ללא ניסיון להתקפה מסודרת דרך האמצע או איזה תרגיל.

עתה נבחן אופציות לשחקן בתפקיד זה, במיוחד לאחר שנראה שהסיפור של אוזיל גמור בארסנל, מחפש את דרכו החוצה מהקבוצה וארסנל מצדה בינתיים רק נפגעת מזה. עד כה העונה הגרמני לא רשם הופעה אחת במדי התותחנים, אך בשנותיו הקודמות מאז צירופו מריאל מדריד רשם אוזיל 184 הופעות בפרמיירליג בהם היה מעורב ב87 שערים (33 גולים ו54 בישולים), היה מגביה הקרנות בארסנל ולקח את כל המצבים הנייחים. עוד נתון מעניין, שאוזיל היה מעורב ב100 ניצחונות של ארסנל בפרמיירליג ורק ב39 הפסדים- כיום איך שארסנל נראית, היא רק יכולה לפנטז על מאזן כזה. לאוזיל היה ממוצע של 60.8 מסירות ו4.5 הגבהות למשחק, רק זה יכול להעיד על מעורבותו במשחק.

ג'יימס מדיסון

לא חדש שג'יימס מדיסון נחשב לאחד מהקשרים הטובים בכדורגל האנגלי (והאהוב עליי מביניהם). מדיסון הצטרף לשועלים מנוריץ' בקיץ 2018 עבור 25 מיליון לישט, שיא כל הזמנים לשחקן מליגת המשנה. לקשר האנגלי יש יכולת ראיית משחק גבוהה וכשרון למצוא את השטחים הפנויים ויצירת הזדמנויות, יכולת טכנית גבוהה מאוד, חוץ מזה מדיסון נמצא בטופ יוצרי המצבים של הליגה האנגלית, כאשר הוא לוקח כדורים חופשיים וקרנות מהאיכותיים בליגה.

בלסטר משחק מדיסון את תפקיד 10 הקלאסי – הפליימייקר כביכול, אך בנבחרת סאות'גייט מציב אותו לעיתים באחד האגפים כדי שיהיה לו את חופש הפעולה. בשורה התחתונה, הקשר בן ה24 נראה לדעתי כהחתמה המוצלחת ביותר שארסנל יכולה לבצע לעמדה הכל כך נחוצה להם.

אמיליאנו בואנדיה

גדל באקדמיה של ריאל מדריד ונופה לאחר זמן קצר בטענה שלא פיזי מספיק, שיחק מספר שנים בחטאפה ועלה שם לבוגרים, מעבר לנוריץ' והשאלה ישירה לליגה השנייה בספרד, שם פרח והתחיל לבלוט ולהיות מעורב בכ- 18 שערים. בתום אותה עונה הצטרף רשמית לנוריץ' בגיל 22. הכישרון הצעיר נכנס להרכב במהרה והפך לאחד משחקני ההתקפה הבולטים בקבוצה. במדי הקנריות הוא משחק בעיקר בשני האגפים וכקשר ההתקפי. אז אולי בואנדיה זה השם הכי פחות מוכר ומפוצץ ולא מתאים לקבוצת 'טופ' כמו ארסנל, אך הארגנטינאי בן ה24 של נוריץ' עוד לא אמר את המילה האחרונה ויכול מאוד להתאים לסגנון המשחק של התותחנים.

ניקולו זאניולו

האיטלקי בן ה21 גדל כהבטחה ענקית להיות הדבר הבא בכדורגל האיטלקי ולקשר שיוביל את נבחרת איטליה בחזרה לגדולות, התחיל את קריירת הבוגרים בצורה נהדרת במדי רומא, אך בחודש ספטמבר האחרון, במהלך הניצחון על נבחרת הולנד, הובחן כי קרע את הרצועה הצולבת בברכו בפעם השנייה ברציפות, כחודש לאחר שחזר לפעילות מפציעתו בינואר אשתקד.

זאניולו צפוי לחזור בחודש מרץ הקרוב, ואלה פציעות מאוד לא קלות לחזור מהן. לפני הפציעה היה שחקן טכני מאוד, בעל מסירות חכמות ומדויקות, חושב ופועל במהירות, זריז ביותר ובעיטות בטכניקה גבוהה. אלה כל התכונות הדרושות לתפקיד ולזאניולו יש את כולן, שחקן שמאוד יכול להתאים לארסנל, אך זו שאלה גדולה אם יחזור לכושר ולטכניקה שהייתה לו לפני פציעותיו.

אברצ'י אזה

שם לא הכי חדש לחובבי הצ'מפיונשיפ, לאחר עונתו הגדולה אשתקד בק.פ.ר בה היה מעורב ב22 שערים והפך לאחת מתגליות העונה של ליגת המשנה באנגליה ובסיום העונה עבר לפרמיירליג לקריסטל פאלאס, שם עד כה מתחיל להרשים ומעורב בהתקפה. אזה, פליימיקר שניחן בטכניות גבוהה ויכולות דריבל מהטובות בליגה, ראיית משחק גבוהה עם מסירות עומק מסוכנות. ניתן לראות את כל התכונות שנדרש לשחקן בתפקיד הפרמיירליג ולדעתי בגיל 22, המעבר לארסנל, שמשחקת גם במפעלים אירופאיים וקבוצה יותר איכותית ממה שהיה עד כה, זו קפיצת מדרגה לאברצ'י ומעבר מוצלח לשני הצדדים.

כריסטיאן אריקסן

עד לפני שנה וחצי כריסטיאן אריקסן היה על גג העולם, לאחר שהוביל את טוטנהאם עד לגמר ליגת האלופות והיה אחד השחקנים המרכזיים בהישג המדהים. בינואר אשתקד עשה את אחת מהעברות הגדולות של החלון, אל הקבוצה המילנזית של אנטוניו קונטה, אך לא כל כך הצליח להשתלב כאשר המערך של אינטר עם 3 בלמים וקשרי 50-50 הוא מערך שלא מתאים לדני ששיחק בטוטנהאם יותר כקשר קדמי יצירתי או אפילו כשחקן כנף שנכנס קבוע לאמצע לנהל את ההתקפות.

בנבחרת דנמרק לדוגמה, משחק כפליימייקר הקלאסי במרכז והוא המשפיע ביותר על התקפות הנבחרת. בגיל 28, לא מפתיע שאריקסן מעוניין לעזוב את הקבוצה מצפון איטליה ומרגיש שיכול לתרום עוד רבות לכדורגל ויש לא מעט קבוצות שעוקבות אחר המהלך. אני רואה זאת כהעברה מעולה לארסנל, בדיוק השחקן שצריכים, אבל יש בעיה קטנה שאריקסן מזוהה כסמל מובהק של התרנגולים מלונדון וזה הדבר העיקרי שיכול להקשות על המהלך לצאת לפועל.

איסקו

אולי השם הכי פחות מפתיע ברשימה. קשר ריאל מדריד כבר מחפש את דרכו החוצה מבירת ספרד, לאחר שלא מוצא את מקומו בהרכב בקבוצת עמוסת הכישרונות והפך לשחקן ספסל ושמו נקשר מספר פעמים עם מעבר לתותחנים. איסקו לדעתי יכול לתרום רבות לארסנל – הוא שחקן עם הרבה ניסיון ששיחק ברמות הגבוהות ביותר (שחקן מוביל בריאל מדריד ונבחרת ספרד), ידוע בדריבל והשליטה בכדור מהטובים שיש, ראיית משחק פנומנלית, מסירות מדויקות ומרהיבות ויכולת סיום מול השער. אם המעבר ייצא לפועל, מאוד מעניין יהיה לראות איך הקשר הספרדי ישתלב בארסנל, לדעתי יכול להיות צימוד מעולה.

אז לאחר שראינו את השחקנים האופציונליים להגיע לעמדת הפליימייקר, אני מקווה ומאמין ששחקן כזה או אחר יגיע בחודש ינואר או בקיץ הקרוב ונותר לנו רק לייחל שארסנל הגדולה תשוב, כי גם אם אנחנו לא אוהדים את הקבוצה והיא לא הפייבוריטית שלנו בפרמיירליג, מרגישים מאוד בחסרונה במשחקי הצמרת ובתחרותיות על האליפות.

עד עכשיו אוהדי ארסנל יכלו להתנחם בעובדה שכרגע יש מגפה עולמית והם לא היו יכולים לנסוע למשחקי בית וחוץ שעות בציפייה לניצחון או משהו חדש ולהתאכזב כל פעם מחדש ולהבין שהם מתרגלים לארסנל חדשה, ארסנל בינונית שכבר לא חלק מהטופ 6 שהצטמצם להיות טופ 5, אך לאחר שצפיתי בהפסד לברנלי בשבוע שעבר, משחק שהאוהדים כל כך ציפו לו בגלל חזרתם ליציעים אחרי 10 חודשים, והייתה תמונה אחת מכל השידור שממש העציבה אותי מבפנים – אוהד הקבוצה ששם מסיכה על פניו ועיניו רק כדי להסתיר את הבושה הפנימית ולא לצפות בקבוצתו שכל כך אוהב משחקת בצורה אנמית ולא מעניינת ומפסידה משחק שעל הנייר הייתה צריכה לנצח בקלות במגרשה הביתי ועם 2000 אוהדים תומכים.

אני מאוד מקווה שארסנל תמצא את השחקן החסר שלה בהתקפה ואולי הוא זה שיוציא אותם מהמצב העגום בו הם מצויים ויחזרו לימיהם הטובים בטופ הכדורגל האנגלי והאירופאי, ולא יתרגלו לבינוניות ויהפכו להיות קבוצת אמצע טבלה או תחתית לגיטימית.