אני מסיר את הכובע בפני בעלי הקבוצות. אלי טביב, יעקב שחר וגולדהאר. אם אני הייתי נדרש לשלם כל שבוע עשרות אלפי שקלים בגלל כמה מטומטמים, מזמן הייתי עוזב את העסק.
ואולי יימצא מי שיסביר לי, כיצד הפכו מגרשי הכדורגל לשטח אקס-טריטוריאלי בו לא חלים חוקי מדינת ישראל, מלבד איסור העישון כמובן. מדוע בית הדין של ההתאחדות צריך לדון באנשים שהם אינם חלק מהקבוצות או השחקנים? הרי בית הדין מלכתחילה נוצר לדון בעברות של שחקנים ומאמנים וכרטיסים אדומים, צהובים וכו'.
ההיגיון הפשוט שלי אומר, שאצטדיון כדורגל הוא כמו כל מקום ציבורי אחר וחוקי מדינת ישראל חלים בו. אם הירידה לכר הדשא מהווה עבירה פלילית על פי חוק, שמי שירד ייעצר. אם קריאות גזעניות והבערת אבוקות אסורות על פי חוק, שמי שעושה זאת ישלם. באיזה הגיון בעל קבוצה צריך לשלם בגלל עבריינות של בודדים? האם אל-על משלמת על התפרעות של נוסעים בטיסה? האם מנהלי הרכבת ייעצרו כי נוסע הטריד מינית נוסעת אחרת? למה לכדורגל יש חוקים משלו בתחום הזה? והיכן נעצרת האחריות השילוחית הזו אם בכלל, כאילו שהקבוצות בחרו את המתפרעים כאוהדיהן.
הפתרון לעניות דעתי צריך להיות פשוט מאד. יש חוקי מדינה, יש שופטים ויש שוטרים. כמו שהמשטרה אחראית לתפוס עבריין ברחוב, זו אחריותה לעשות זאת גם במגרשים. ואם משהו מתנגש עם תקנות פיפ"א, יתכבדו ראשי ההתאחדות ויישבו עם שרת הספורט ויעגנו בחוקי מדינת ישראל את מה שאסור. קריאות גזעניות, אבוקות וכ'ו. כל הדברים האלה צריכים להיות תחת חוק העונשין ותפקיד המשטרה הוא לתפוס אותם. היום הכל מרושת, הכל מצולם, ניתן אולי לאפשר לסדרן חוקית לדרוש מאוהד להציג תעודה מזהה, זו לא אחריות הקבוצות.
לעזור, הקבוצות כן יכולות, אך לא חייבות. אני הייתי עושה מנוי ביומטרי כשברכישתו האוהד מתחייב כי המנוי יישלל ממנו בכל מקרה של התנהגות בלתי הולמת, תובע כקבוצה אוהדים שנתפסו בעבירות ומעגן בחוק הרחקה אוטומטית לשלש שנים מהמגרשים בכל מקרה של אלימות, בדיוק כמו שלילת רישיון נהיגה.
וחייבים לזכור כי למרות הכל, התופעות האלה הם נחלתם של עשרות ומאות בודדות מתוך עשרות אלפים. מי שצריך, יודע גם איך לתפוס אותם. פשוט צריך לרצות.
