גמר הנ.ב.א, משחק מס' 1 – על מה חולמים ג'יי ארים בלילות?

מה שווה משחק היסטורי של לברון ג'יימס כשקליבלנד כמעט וגונבת את יתרון הביתיות מגולדן סטייט במפגש הראשון של גמר הנ.ב.א, כשיש ג'יי אר סמית' אחד שלא עושה דבר פשוט אחד ברגע הכי חשוב במשחק: לבדוק מה התוצאה.

לברון ג'יימס
לא מאמין. Via NBA Facebook page

אדם מן הישוב שקם בבוקר ומסתכל על התוצאה של משחק מס' 1 בגמר הנ.ב.א יראה שגולדן סטייט ניצחה 114-124 אחרי הארכה. הוא יגיד לעצמו "וואלה, הווריורס התקשו, אבל בסוף קרעו את קליבלנד, כמו שחשבתי שיקרה."

אבל מן הסתם, יש הרבה יותר במשחק הזה מה-10 הפרש שקיבלנו בסיום, כשהשופטים מותחים את 2.6 השניות האחרונות בגלל עבירה של טריסטן תומפסון שאפשר היה להחליק אותה, ובעקבות כך גם יצרו מיני קטטה על המגרש. ההארכה התחילה בזה שקליבלנד איבדו את הראש והריכוז, והסתיימה באותו אופן.

אפשר לדבר הרבה על לברון, שקלע 51 נקודות וגרר את החבר'ה שלו למשחק מצוין מול קבוצה שמעט מאוד נתנו להם סיכוי מולה. על קווין לאב עם 21 נקודות. על התרומות הקטנות של ג'ף גרין, ג'ורג' היל ולארי נאנס ג'וניור, שגם החטיא כמה זריקות קריטיות מהקו.

אבל את המשחק הזה נזכור בגלל הסיום של הזמן החוקי. ג'ורג' היל על הקו, הווריוס מובילים בנקודה, 4.7 שניות לסיום. היל קולע את הראשונה. שוויון 107-107. ואז הוא ניגש לשנייה ומחטיא. ולמרות כל הגבוהים שם, ג'יי אר סמית' הוא זה שלוקח את ריבאונד ההתקפה. בתוך הצבע. זמן לקלוע, אפילו למסור החוצה. אבל לא.

זוכרים דונטה סמית' לא מבין את חוקי הפורמט בגמר השני משחקים בליגת העל שלנו לפני כמה שנים? לג'יי אר קרה משהו דומה. כשהוא חושב שקליבלנד ביתרון, הוא פשוט רץ באמוק אל מחוץ לקשת, כשכל חבריו צועקים לו למסור, לזרוק, משהו. הווריורס היו המומים, אבל רווח להם. הם הבינו שהם הצליחו לחמוק מהקליע, כמו שאומרים באמריקאית. קליבלנד? המבטים הזועמים על הספסל ובדרך אליו רק היו הסנונית הראשונה של המפולת.



כל מה שקליבלנד עשתה נכון במהלך המשחק, וראוי לציון במיוחד הרבע השלישי, אותו רבע ידוע לשמצה בו הווריורס נוטים לדרוס כל מה שזז. קליבלנד הצליחה לשרוד שתי בריחות ליתרון 7 נקודות. ההגנה שמרה על משמעת – כמעט בלי דאבל טים, מה שיצר הרבה נקודות קלות לדוראנט (26 נקודות) מול שומרים נמוכים, אבל פחות נקודות קלות לאחרים. גם קארי וקליי הגיעו למספרים שלהם, אבל זה לא הגיע מתוך שטף אופייני וזריקות פנויות. הווריורס לא אוהבים להגיע למאני טיים בלי יתרון משמעותי, לא רגילים לזה. קבלת ההחלטות בלי איגי הרבה פחות טובה. הלחץ כמעט ונתן למשחק לחמוק מהם.

ובהתקפה? כמו שכתוב בספר – קצב איטי, לנצל כל מיס מאץ' עד תום, ולקוות לטוב. קליבלנד קלעה רע מבחוץ (27%) אבל ג'יימס באמת היה בלתי עציר, מה שהספיק ביחד עם ההגנה הטובה. הבעיה היא שכל הדברים האלה נשכחו כשנכנסנו להארכה, למי שחיפש משחק צמוד. הווריורס נכנסו לקצב, קליבלנד לא, וזה חתם את הגולל על משחק מס' 1.

דריימונד גרין
סיבה לשמוח, ולהקניט. Via Golden State Warriors facebook page

ידברו על השופטים בזמן שעד משחק 2. לא רק על הפיאסקו של סיום ההארכה, אבל גם על עבירת התוקף שבהתחלה שרקו לטובת לברון ג'יימס ואח"כ שינו (לא היה תוקף לדעתי, הוא לא הספיק לייצב את שתי הרגליים, אבל גם מאוד לא נהוג ללכת למוניטור בשביל עבירת תוקף במיקום כזה), וגם על שתי שריקות רצופות שפגעו בקליבלנד באמצע הרבע הרביעי – עבירה נגד ג'יימס אחרי שהצליח לחטוף לדוראנט נקי את הכדור, ובהתקפה אחר כך עבירה על לברון שלא נשרקה. כשטעויות שופטים הם חלק מרכזי בדיונים אחרי משחקים כל כך צמודים, גם שריקות קטנות הופכות לסלע מחלוקת רציני שלפעמים עוזר לטשטש ולהחביא דברים אחרים.



גולדן סטייט קלעה באחוזים לא רעים בכלל – 51% מהשדה, 36% משלוש. זה לא היה יום רע במיוחד לאף אחד בשלושת הגדולים שלה, חוץ מדוראנט שלא פגע מבחוץ. לקאבס תהיה תחושה אדירה של פספוס. זה לא רגע ששובר קבוצה למשך סידרה שלמה, זה לא אמור להיות לפחות. אבל יש גבול לכמות ההזדמנויות שהווריורס נותנים לך לנצח, בטח באוקלנד. לא בטוח שתהיה טובה מזו בשביל קליבלנד.

ולמי שחיפש קצת דם רע בין השחקנים והקבוצות, יש מספיק.

Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח