// מאת מתן שרון
משבר? אם תשאלו את לואיס אנריקה, מדובר בתקופה לא טובה, הכדורים לא נכנסים והשופטים שכחו את המשרוקית בבית. לראשונה מזה שנים רבות, הקטאלונים מוצאים עצמם בעמדה לא מוכרת, בפער של חמש נקודות מהמוליכה ריאל שלה גם משחק חסר.
אם תשאלו את אוהדי הקבוצה, הפער איננו הגורם שמפר את שלוותם, אלא היכולת הדלה והמאכזבת של קבוצתם. תקופה ארוכה שאנריקה מתקשה למצוא פתרונות ולעיתים נדמה שאדישות אופפת את פניו לנגד משחק חסר הברק של בארסה.
זמן להניח את הקלפים על השולחן, מה השתבש במכונה המשומנת? נתחיל בגורם הבולט ביותר לעין, שחקני הרכש. גומש, עליו שילמה הקבוצה ממיטב כספה בקיץ, נראה שנחת מכוכב אחר אל תוך הקבוצה הטובה בעולם וגם לו עדיין לא ברור מדוע אנריקה מתעקש להציב אותו בהרכב פעם אחר פעם, נראה שבמקרה שלו ההר הוליד עכבר. דניס סוארס ביום מן הימים יהיה שחקן רוטציה לגיטימי, נכון להיום, הוא לא השחקן שיצליח לייצב את הקישור שאיבד את גורם ההרתעה. פאקו אלקסר שלא הפסיק לחורר רשתות בולנסיה, נראה כילד שעלה מהנוער והקהל הרחב מלא ברחמים כלפיו ורק מחכה בתשוקה לשער הבכורה שלו. לוקה דין לא תורם ולו במעט בחלק ההתקפי, כדרור קדימה, שניים אחורה, ברצלונה זה לא המקום לעשות בו צעד תימני, לוקה בחסר. סילסן שעיקם את הקרסול מרוב התרגשות בירידה מהטיסה מאמסטרדם לעיר הנמל הספרדית, פצוע כל העונה ולא נותן פייט לטר שטאגן (שעליו עוד נדבר בהמשך) על אפודת השוער הראשון ואומטיטי, הצדיק היחיד שמראה ניצוצות של בלם אמיתי ואולי התקווה החדשה של ההגנה שהפסיקה להרתיע אפילו את ההתקפות החלשות בספרד.
01/11/2016, היום בו ברצלונה הגיעה לבקר את פפ גווארדיולה בביתו החדש וחוותה בפעם הראשונה מזה זמן רב את מה שהוא עצמו הנחיל אצלה. לחץ על כל המגרש, כאשר הקבוצה המתגוננת דוחקת את היריבה אל חלק המגרש שלה. הבשורה החדשה שמגיעה בשנה האחרונה מקבוצות כמו לסטר, אתלטיקו ונבחרת פורטוגל, היא בדיוק זו, לאפשר ליריבה להחזיק יותר בכדור וללחוץ ברגע הנכון את החלק האחורי. סוד הקסם של ברצלונה בעידן האחרון היה קור הרוח בהנעת הכדור ולפתע כל קבוצה עם מעט כושר פיזי, מצליחה לגרום לבלבול בחלק ההגנתי של ברצלונה. הנעת הכדור שמאפיינת את הקבוצה מחייבת את כל שחקני ההגנה והקישור לרמה גבוהה של שליטה בכדור, ערנות וקריאת משחק מהירה. משחק הרגל של השוער הגרמני לבטח לא גורם לנחת אצל לואיס אנריקה, נוסיף לכך את העובדה שמסצ'ארנו נמצא בירידה דרסטית, סרג'יו רוברטו מתקשה לתפקד תחת לחץ וגומש שמרבה לפתוח כקשר 50/50, לא מצליח לעמוד בקצב. קבוצות הלה-ליגה למדו את מי ללחוץ ומתי, וגורמות להרחקת כדורים סתמית במקרה הטוב ולאיבוד כדור בחלק האחורי במקרה הרע.
גורם נוסף שמדיר את שנתם של אוהדי בארסה הוא היכולת המקרטעת של הכוכב הברזילאי, ניימאר. אם נניח לרגע בצד את השליטה האבסולוטית והמרהיבה בכדור, כמות סחיטת העבירות הגבוהה בליגה הספרדית, שברובם מבוצעים באגף השמאלי, הרחק מן השער ובאזור שלא מהווה סכנה, ניימאר בעונה הזו מסרב להבקיע. ארבעה שערי ליגה בלבד בדיוק כמו בלמה של היריבה המרה, סרחיו ראמוס, ואחד פחות מעמיתו לנבחרת, ראפיניה שממעט לשחק העונה. כדי שברצלונה תחזור להיות אימתנית כמו פעם, ניימאר יהיה חייב לדאוג שהחמצות כמו זו בסופר קלאסיקו, לא יחזרו על עצמן.
לקינוח, נדון בנושא מטריד במיוחד, שחקני הקבוצה הבכירים מגיעים אט אט לתחושת מיצוי והזקנה משתלטת על המועדון. דני אלבס כבר עזב בתחילת העונה, סרחיו בוסקטס, ג'רארד פיקה ואנדרס אינייסטה עוד מצליחים לתת אקסטרות אחרונות במנוע השחוק של המועדון. הבעיה הזו באה לידי ביטוי בעובדה שכבר שנים אף שחקן נוער של ברצלונה לא מצליח לעשות את קפיצת המדרגה ולהפוך לבורג מרכזי בקבוצה הבוגרת.
לסיכום, עיניי כל העולם נשואות אל חלון העברות הקרוב, שיכול לקבוע גורלה של עונה שלמה, בארסה והעומדים בראשה יצטרכו להיכנס לעובי הקורה ולקבל החלטות גורליות. כיצד המועדון יגיב לכל הבעיות? אילו עמדות אנריקה יבחר לחזק? רק הזמן יגיד, אנחנו כבר לא יכולים לחכות.
