אופא היקרים,
יש לי וידוי: לא רציתי שליגת האלופות תחזור.
לא רציתי, כי קצת ביאס אותי לראות משחקים מכריעים בלי קהל.
לא רציתי, כי לא אהבתי את הרעיון שהכל מוכרע על משחק אחד.
לא רציתי, כי פחדתי שיקחו לשחקנים עד קצת מהפגרה הגם ככה קצרה הודות לקורונה.
אבל האמת שהסיבה העיקרית שלא רציתי, זה כי פחדתי שנגמרו לכם הרעיונות.
credit to champions league facebook page
כן, נגמרו לכם הרעיונות, כמו שג'.ק רולינג לא הצליחה להוציא שום ספר טוב אחרי הארי פוטר, שפיטר ג'קסון לא הוציא שום סרט טוב אחרי שר הטבעות, שסטטיק ובנאל פשוט נכשלו אחרי "טודו בום". גם לכם פשוט יגמרו הרעיונות אחרי העונה מטרפת שנה שעברה ותחזרו לרעיונות קיטשיים וצפויים.
האמת שזה התחיל ככה:
פפ בעוד תחכום הזוי למדי מנצח את ריאל – צפוי.
ריאל ורונאלדו מתרסקים בנפרד בליגת האלופות – במידה מסוימת מאוד צפוי.
וכך, הגעתי לרבע הגמר בתחושה שנאמר כבר הכול, אין לי מה להוסיף לזה.
וטעיתי, כי פה כבר שום לא היה צפוי.
כי לא ציפיתי שפריז סן ז'רמן, קבוצה שהפכה ללוזרית הכי גדולה באירופה, תהפוך לכל כך ווינרית בדקות הסיום (למרות שאני מוותר לכם פה על מחזור התסריט מ99)
לא ציפיתי שמועדון שקם לפני עשור וקצת יראה כל כך הרבה אופי מול מאמן ש"אופי" זה השם השני שלו.
כן ציפיתי שבאיירן תנצח את בארסה, אפילו תקרע אותם. לא ציפיתי שזה יהיה כל כך משפיל והיסטורי וייזכר לעשרות שנים.
לא ציפיתי שההתחכמויות של פפ גווארדיולה שהדהימו את העולם בשמינית ישמשו כחרב פיפיות ויגרמו לו לעוף מול ליון, מקום שביעי בצרפת.
אופא היקרים, אני מרים ידיים, כורע על הברכיים ומודה: אתם הכי טובים במה שאתם עושים, הרבה יותר ממני בכל אופן, לא אזלזל בכם יותר לעולם.
לא יכול לחכות למה שאתם מתכננים להמשך הטורניר, שלא לדבר על עונה הבאה שתהיה, בתקווה, עם קהל, לפחות בנוקאאוט.
שלכם, שגיא להמן
