העונה האחרונה של ברצלונה הייתה כמעט מושלמת. היא זכתה באליפות בשלב מאוד מוקדם של העונה כשהיא מפסידה רק פעם אחת וגם זה במחזור האחד לפני האחרון והלא חשוב בעליל. מסי המשיך לתת את המספרים הקבועים שלו, כשסוארס מפציץ גם הוא (מקום שני בשערים בכל המסגרות באירופה, אחרי מסי כמובן) ורכש מעולה בדמותו של קוטיניו. למעט ההפסד ההזוי ברומא זאת הייתה עונה מושלמת.

כדי שהעונה הנוכחית תהיה אפילו יותר מושלמת, דאגו בברצלונה לחלון העברות פרודקטיבי במיוחד: דאגו להיפטר משחקנים עודפים כמו יארי מינה, ארדה טוראן ואנדרה גומש ולהביא שחקנים צעירים ומבטיחים כמו ארתור ומלקום, כמו גם שחקנים מנוסים כמו ארתורו וידאל. כשברקע כריסטיאנו רונאלדו עוזב את ריאל מדריד, זאת הייתה נראית כמו עוד אליפות קלילה לבירת קטלוניה.

ובכל זאת, אחרי 13 מחזורים (שהם בערך שליש עונה), בארסה אפילו לא ממוקמת ראשונה. יש לה 25 נקודות (הפתיחה הכי גרועה שלה בעידן מסי), היא ניצחה רק 7 מהמשחקים ואמנם היא כבשה 35 שערים (ההתקפה הכי טובה בליגה, בפער ניכר), אבל היא ספגה 19 כאלה (ההגנה הכי גרועה בין 8 המובילות). אז מה לא עובד?

שינוי מערך

בעונה שעברה עלה המאמן ארנסטו וואלורדה במערך 4-4-2:

למרות ההצלחה של ההרכב, ספק ואלוורדה לא מעט ביקורות לגבי העובדה שבארסה תחתיו משחקת בצורה לא מספיק "ברצלונאית". כלומר, במקום להתבסס על מסירות מהירות והנעת כדור, היא מתבססת על יכולת אישית של שחקנים (בעיקר של מסי). לכן החליט ואלוורדה לעבור למערך 4-3-3 , דבר שיצר מספר בעיות:

חיפוי הגנתי חסר

מערך 4-4-2 הוא מערך מאוד הגנתי וזהיר מכיוון והוא מייצר צפיפות במרכז שמקשה על היריב לנהל התקפות כמו שצריך. ב4-3-3 לעומת זאת, הקשרים יוצאים קדימה ולאגפים כדי להשתתף במשחק ההתקפה ומשאירים את המאחור חשוף, דבר שחושף חולשה של שניים משחקני ההגנה: ג'רארד פיקה וסרג'י רוברטו. פיקה צריך לפתע להתמודד עם הרבה יותר התקפות מתפרצות, דבר שחושף את האיטיות ואת המגושמות שלו בצורה הרבה יותר בולטת וגורמת לו לעשות טעויות רבות. רוברטו הוא מגן התקפי נהדר, אך משחק ההגנה שלו לוקה בחסר. ריאל בטיס לדוגמא, חגגה על אגף ימין שלו בניצחון הענק שלהם בקאמפ נואו. צריך לומר שהפציעה של סמואל אומטיטי  לא תרמה באספקט ההגנתי.

חורים שלא נסתמו

בקיץ האחרון ברצלונה נפרדה משני שחקנים חשובים מאוד: אנדרס אינייסטה ופאוליניו. יכולות המסירה והדריבל של אינייסטה הוותיק היו כלי הכרחי בפריצת בונקרים, פאוליניו היה קשר שביצע הרבה עבודה שחורה וגם היה נכנס לרחבה כשצריך (סיים רביעי את העונה שעברה במספר השערים במועדון). לשניהם הובאו מחליפים: ארתור ווידאל. ארתור הברזילאי הצעיר, שמשווה פעמים רבות לצ'אבי האגדי, הוא קשר בעל יכולת מסירה נהדרת, אך זאת רק העונה הראשונה שלו באירופה ויש לו הרבה מה ללמוד לפני שיוכל להיכנס לנעליים של אינייסטה. וידאל לעומת זאת הוא מנוסה, אבל לא פותח הרבה בהרכב ולכן אין לו הרבה השפעה, מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

אין הרכב קבוע

אחד הדברים שהביאו את האליפות הכמעט מושלמת לברצלונה בעונה שעברה, הוא שההרכב היה קבוע. היה ברור מי פותח ברמה כזאת שבאו לואלוורדה בביקורת שהוא לא עושה מספיק רוטציות. העונה ההיפך הוא הנכון, כשואלוורדה עולה עם הרכב שונה כמעט כל משחק! את העונה הוא התחיל עם הרכב כשבקישור משחקים בוסקטס, ראקיטיץ' וקוטיניו ובהתקפה שיחקו דמבלה, מסי וסוארס. אחר כך הוא עבר להרכב עם ארתור בקישור וקוטיניו הוסט להתקפה במקום דמבלה, ואחר כך הגיעו הרכבים עם מלקום, ראפיניה, סרג'י רוברטו כקשר, מוניר, וידאל ואפילו חזרה ל4-4-2 במשחק האחרון. העובדה שאין לואלוורדה הרכב קבוע פוגעת בביטחון של השחקנים ואפילו יותר מזה: לא נוצרות אינטרקציות בין שחקנים. כשבמשחק האחרון אתלטיקו מדריד מנעה מבארסה לבצע את התרגיל של מסי וג'ורדי אלבה, ההתקפה נתקעה והשחקנים לא ידעו מה לעשות.

מסי כקפטן – זה עובד בכלל?

בעקבות הפרישה של אינייסטה, בבארסה היו צריכים לבחור קפטן חדש ובחרו בליאו מסי, הכוכב הבלתי מעורער. וכאן נשאלת השאלה: האם מסי הוא מנהיג?

כי במונדיאל ראינו איך מסי נעלם, לא מתראיין, לא לוקח אחריות, ואפילו לא מודיע בצורה ישירה על עתידו בנבחרת, וכל זה כשהוא הקפטן. במשך הקיץ שחקני עבר והווה בבארסה סיפרו בראיונות על הדומיננטיות בחדר ההלבשה של מסי. עם זאת, דמיינו לכם בעוד 6 חודשים את הגמר במדריד, כש-90 דקות יגמרו ללא הכרעה, אתם מצליחים לדמיין את מסי אוסף את השחקנים, מחלק להם הוראות ומכניס בהם רוח חדשה? אני יכול לדמיין את פיקה, בוסקטס ואפילו את טר שטגן עושים את זה, לא את מסי. הוא שחקן שתקן וביישן מטבעו, וזה בסדר. גם בריאל של זידאן רונאלדו היה הכוכב הגדול, אבל ראמוס היה המנהיג. המנהיג לא חייב להיות הכוכב, למעשה, בחלק לא קטן מהקבוצות שזוכות בתארים, הקפטן והכוכב הם שני שחקנים שונים ויכול להיות שכאן הבעיה של בארסה.

מה הלאה?

צריך להגיד, העונה של בארסה לא אבודה, הם רק מקום שני בהפרש של נקודה וכבר הבטיחו את עלייתם לשלב הבא בליגת האלופות. בקרוב אומטיטי יחזור, דבר שישפר בטוח את ההגנה, וכל עוד בארסה בפסגה היא יכולה להמשיך לחפש את ההרכב שלה. בשנים האחרונות בארסה תמיד חוותה פתיחת עונה מושלמת ואחר כך פישלה בשלבים המאוחרים של ליגת האלופות. אולי הבעיות כאן ימנעו את הבעיות במרץ. הרי בסופו של דבר, כל עוד מסי וסוארס משחקים, בארסה תמיד תהיה פייבוריטית.