אפתח ואומר שאינני נמנה עם תומכיו של מאמן ריאל מדריד זינדין זידאן. אני יודע שזידאן הצליח להביא שלל תארים לריאל, אך לשבת בזמנים אלו ולצפות במשחקים של ריאל מדריד זה סבל בל יתואר עבור אוהדיה.
אלה שעוד תומכים בזידאן בוודאי מתרצים לעצמם שכישלונות הקבוצה נובעים מאי הבאת רכש משמעותי ("עונת מעבר לפני אמבפה") וזה לגיטימי שיחשבו כך, אבל ראיה רוחבית תגלה שלא די בהבאת אמבפה כדי להוציא את ריאל מדריד מתצוגות הנפל אליהם היא נגררת לאחרונה. אנסה להתמקד במשחק אתמול נגד ולנסיה, שהיה ראי המשקף בעיות שמצויות כמעט בכל משחק של ריאל מדריד לאורך השנתיים האחרונות.
לריאל מדריד יש סגל מדהים והיסטוריה מרהיבה. קבוצה שידעה שלל אליפויות ויבול מעורר קנאה של גביעים נוצצים. שוער בלגי ארוך-גפיים שמצטיין בכל משחק כמעט (נתון מעט עצוב שמעיד על יכולתם הדלה משהו של שאר שחקני הקבוצה), שורת הגנה די יציבה שמשחקת יחד עוד מימי אנצ'לוטי שבנה והביא איתה את הדסימה, קישור עם השחקנים הכי איכותיים, ביניהם אף זוכה בלון ד'אור לוקה מודריץ', שמשחקים יחד גם הם כבר תקופה ארוכה. אך ניתן לומר שבעיקר ההתקפה של ריאל מדריד לוקה בחסר ומכאן טענות האוהדים על אי הבאת רכש משמעותי.
ריאל איבדה יכולת הבקעה של כ-50 גולים בעונה לאחר עזיבת CR7. במקום כריסטיאנו רונאלדו, ובעקבות פציעות חוזרות ונשנות של יורשו אדן הזאר, לרוב מוצב בתפקיד כנף שמאל ויניסיוס ג'וניור הצעיר, שלא מספק אפילו שבריר ממה שכריסטיאנו היה מפיק עבור הקבוצה. אין ספק שהחוליה ההתקפית ספגה מכה אנושה בשנים האחרונות. אך האם זה אומר שנידונו להציג תצוגות נפל כמו אתמול נגד ולנסיה? והלוואי שזו הייתה הדוגמה היחידה. יש לאחרונה גם את התוצאות המבישות נגד שחטאר ומנשנגלדבאך, ריאל סוסיאדד וקאדיס הנחותה! מאז עזיבת כריסטיאנו רונאלדו את בירת ספרד, הקבוצה משחקת כדי לשרוד, כדי לגרד עוד ניצחון, מבלי יכולת מובנית להציג כדורגל טוטאלי שמעיד על שליטה ויתרון בולט במשחק.
האליפות שריאל מדריד לקחה אשתקד הגיעה לאחר רצף מדהים של תוצאות 1-0 או 2-1 – ניצחונות מאוד מינוריים – עם תצוגות כדורגל מתישות שבסופה ריאל יצאה המנצחת. על הנייר לפחות. אפשר להגיד כל הכבוד על הרצף העקבי מאוד של ניצחונות ועל עמידתה האיתנה של הגנת ריאל מדריד ושוערה, אבל אחרי כל-כך הרבה שנים שאני עוקב אחרי משחקים של ריאל מדריד, חורה לי על כך שלא נהניתי לראות את הנצחונות האלה. העונה הנוכחית רק מחזקת את תחושות האכזבה מהשנה שעברה. השנה אפילו לנצח זה משהו שבקושי קורה, נותרנו רק עם כדורגל נוראי, מבולגן וחסר מעוף.
הסגל של ריאל מדריד עולה על זו של ולנסיה. ושל שחטאר ושל מנשנגלדבאך ושל אינטר ושל קאדיס ושל כל מי שהסתבכנו איתה בנסיונותיו הנשנים של זידאן ליצור משחק זורם וניצחון סוחף ומרהיב (ואני בכוונה לא מזכיר את הקלאסיקו). בליגה הספרדית כמעט כל שחקן של ריאל מדריד יותר חזק על הנייר מהשחקן של היריבה בעמדתו. זה ידוע שהקבוצות הקטנות עושות בונקר נגד ריאל ויוצאות מורווחות אחרי 90 דקות כשהן סוחטות עוד מעידה מריאל מדריד. זה נהיה כבר ריטואל – קבוצה קטנה מגיעה, עושה לריאל מדריד את המוות ויוצאת נשכרת. למה? מאמן.
"אני לא המאמן הכי טוב בעולם ואני תמיד אגיד את זה, אני לא הכי טוב טקטית" אמר זידאן וצדק לחלוטין. עבור כל מאמן כדורגל שמחשיב את עצמו בטופ העולמי, השחקנים הם כמו כלים במשחק שחמט. אתה משתמש בהם נכון, עם אסטרטגיית משחק וטקטיקה נכונה – אתה תנצח. פפ גווארדיולה, לאחר שניצח את ריאל מדריד עם מנצ'סטר סיטי, אמר: "לא הבנתי מה ההתלהבות מפדה וואלורדה. הלכתי וראיתי 10 שעות משחק שלו והבנתי כיצד לנטרל אותו". באותו משחק הוא זיהה שדני קרבאחל עייף והכניס מולו את ראהים סטרלינג הזריז. לבסוף קרבאחל עשה עליו את הפאול ברחבה שהעניק להם פנדל. בעוד שזידאן הוציא מהמשחק את ויניסיוס, שסיכן הכי הרבה את השער של סיטי עם תצוגת כאב ראש חזק לקייל ווקר באגף שמאל. כל מאמן סביר אמור לדעת – אתה משתמש בכלים שלך נכון, עושה שיעורי בית, לומד את היריבה לפני שאתה פוגש אותה, מתאים את הקבוצה ואת סגנון המשחק – סביר להניח שתציג משחק כדורגל טוב. כל תוצאת משחק זה 50% משחק הכדורגל עצמו ו-50% עבודה והכנת מאמן לפניה.
זידאן משמש המון כמוטביטור. אני בטוח שהוא מטפח יחסים מעולים עם השחקנים בחדר ההלבשה. הוא נמצא כל-כך הרבה זמן במועדון הזה שהוא ידידותי לכולם (למעט שלל החלוצים שקבר תחת רגליו של קרים בנזמה). אבל הנה הנקודה – אני לא מאמין שזידאן מתכונן לפני כל משחק ברמה הטקטית, אלא רק למשחקים החשובים כדוגמת הקלאסיקו, או משחקים חשובים בליגת האלופות, כמו המשחק הגורלי מול אינטר בשבוע שעבר (שגם שם, צריך לומר בכנות, גירדנו ניצחון בדקות הסיום בזכות טכניקת המשחק הנהדרת של רודריגו שעלה כמחליף).
זידאן יהיר. ההרכב הפותח שהוא העלה אתמול מול ולנסיה היה בעייתי, בלשון המעטה. איסקו, שכבר כל-כך הרבה זמן לא מספק שום נתון מיוחד, קיבל את המושכות. מרקו אסנסיו, שמהעונה שעברה לא הבקיע גול בליגה (כבר מעל 1,000 דקות בלי שום השפעה כלשהי – לא בישולים ולא שערים) ומרסלו שזו הפעם הראשונה שלו העונה במשחק חוץ. בלי עוגן במרכז השדה, כגון קאסמירו החולה, היה יכול להיות צעד נבון לשנות את ההרכב כך שמרכז השדה לא ייראה כמסננת. זידאן יהיר בבחירת ההרכב הפותח והוא משלם על זה לא מעט פעמים. הקיבעון שלו בעמדת החלוץ הפותח – בנו אהובו קרים בנזמה – קבר את הקריירה של יוביץ' ושל מריאנו בריאל מדריד. יוביץ' הבקיע 27 שערים במדי פרנקפורט בעונה לפני שהגיע למדריד, לעומת בנזמה ש-"בעונה הכי טובה שלו, כשהביא אליפות לריאל מדריד" – הבקיע 21 שערים. אפילו מריאנו הבקיע בעונה אחת בליון יותר שערים (23).
אבל האמת היא שאין לי יותר מידי תלונות כלפי בנזמה. לדעתי הוא יכול להיות אחלה שחקן מאחורי החלוץ כי הוא יורד המון אחורה ובונה התקפות מקו האמצע ומהאגפים. הוא מאוד דומה למולר בתפקיד שהוא מגלם על הדשא, אך בעוד שלמולר יש את לבנדובסקי החלוץ האגדי לפניו, לבנזמה יש את בנזמה ותו לא. הרכב שני חלוצים יכול להועיל מאוד לריאל מדריד, במיוחד בהיעדרו של הזאר, אך הקיבעון של זידאן וה-אובר קרדיט שלו כלפי שחקנים מסוימים נובע מיהירות ואולי גם הרגשתו הנוחה על הכסא המרופד בתור המאמן האהוב של ריאל. יתכן שזידאן אינו מסוגל להאמין שפלורנטינו פרז יפטר אותו, במיוחד לפני שאמבפה יגיע למדריד.
עכשיו לאספקט הטקטיקה. ריאל מדריד הפסידה אתמול לולנסיה 4-1 בעקבות שלושה פנדלים וגול עצמי, חוסר מזל משווע בהגנה, אך גם חוסר יכולת נוראי בהתקפה. ריאל מדריד הגביהה את כדור לרחבה אתמול 49 פעמים (כולל קרנות). 49 פעמים. תנו למספר הזה להדהד רגע. 49 הגבהות לרחבה. כמעט כל 2 דקות הגבהה. וזה לא רק אתמול. בהפסד נגד שחטאר ריאל מדריד הגביה את הכדור 46 פעם לרחבה. אסטרונומי. זה אפילו לא נעצר שם. נגד מנשנגלדבאך 44 הגבהות. בעוד שמנצ'סטר סיטי לדוגמא, עם מאמן סופר טקטי, מוחצת את אולימפיאקוס בגביע אלופות 3-0 עם "רק" 17 הגבהות, ששבע מתוכן קרנות. בניצחון ריאל מדריד 3-2 על אינטר, עם תצוגת כדורגל טיפה יותר מעודדת (ככל הנראה עקב הכנה של זידאן, שרק מכין למשחקים חשובים) ריאל הגביהה את הכדור 18 פעם. בקלאסיקו נגד ברצלונה, (שוב פעם, עם הכנת משחק יותר טובה) ריאל הגביהה 25 פעם וניצחה 3-1. מיותר לציין שבכל ההגבהות האלה אין לריאל חיית רחבה שנמצאת בה 90 דקות כדי לקלוט את ההגבהות. בנזמה לרוב נמצא הרחק מאחור, ולמרות שמשחק הראש שלו לא רע הוא עדיין חייב להיות בתוך הרחבה כדי להגיע לכדורי גובה.
המגמה היא ברורה, במשחקים נגד קבוצות קטנות – זידאן פשוט "זורק". במשחקים בעלי יותר חשיבות – הוא מנסה יותר. במשחקים נגד הקבוצות הקטנות, אלה שעושות הכי הרבה נזק לריאל מדריד – הוא לא מכין את הקבוצה כנדרש ואין לו שום מענה מספק. אוהדי ריאל המסכנים יכולים כבר לנחש מה יקרה כשריאל תעמוד מול יריבה נחותה בהרבה ממנה. היריבה תעקוץ ותאיים במתפרצות, בעוד שריאל מדריד תגביה המון כדורים לרחבה במטרה לחפש את כריסטיאנו שנמצא אי שם בטורינו. כבר אין פה תירוצים של עונת מעבר. זידאן לא משתמש בכלים שיש לו כדי לנצח את המשחק. הוא מדבר אל השחקנים יפה, אהוד בחדר ההלבשה, מחייך המון באימונים ומצפה שהשחקנים ישחקו טוב, כי בכל זאת הם שחקנים מהטופ העולמי, אך טקטיקה ואסטרטגיית משחק פשוט לא בסדר העדיפויות של זידאן.
זו בדיוק הסיבה למה אמבפה לא יהיה המושיע. אולי ייתן פה ושם קצת יותר ניסיון ואיכות מויניסיוס, אך בהיעדר טקטיקה, גם בעידן אמבפה, מרסלו, מנדי, אסנסיו ולוקאס וואסקז ימשיכו להגביה כדורים סתמיים לתוך הרחבה. הבאתו של אמבפה רק תעצים את הדרך של זידאן כמוטיבטור, אולם הוא לא יצמיח שום טקטיקה חדשה. הלוואי ואני טועה, אגב. כואב לי – כאוהד כדורגל יפה, התקפי ואיכותי – לראות את ריאל מדריד משחקת בצורה כזו. אני רוצה להתבדות, רוצה לאכול את הכובע, אבל כרגע העתיד הוורוד לא נראה עדיין באופק. נקווה לימים יותר טובים פוסט זידאן. האלה מדריד.
