בגיל 4 אבא שלי ז״ל אמר לי שאנחנו אוהדים את הפועל חיפה. בגיל הזה בכלל לא הבנתי את המשמעות של המילים האלו – ״אוהד הפועל חיפה״. אם הייתי יודע אז כמה סבל זה יהיה להיות אוהד הפועל חיפה אולי הייתי מנסה לדבר עם אבא שלי. לא שהייתי מצליח, אבל אולי היה שווה לנסות…
דווקא ההתחלה הייתה טובה, כי אחד הזיכרונות הראשונים שיש לי מכדורגל בכלל והפועל חיפה בפרט היה משחק גמר הגביע מול הפועל פתח תקווה בבלומפילד ב1974. זכרונות מגיל 5-6 זה יותר רצף של הבזקי זיכרון. אני זוכר את הנסיעה לבלומפילד בארגז של הטנדר של חברת חשמל של סבא שלי. אני זוכר ישיבה על הכתפיים של אבא שלי בכניסה וביציאה מבלומפילד. אני זוכר את שאגת השמחה של גול הניצחון של יוסי ליפשיץ 3 דק לסיום הארכה. אני זוכר את השמפניה שהרטיבה אותי (זה מוזר, אבל אז היו נותנים להכניס בקבוקי שמפנייה למשחקים כאלו) ואני זוכר שחזרנו לחיפה ואמא חיכתה לנו כמו לחיילים שחוזרים משדה הקרב.
קאט לעונת 1994/95. אני כבר בן 26, הפועל חיפה בחצי גמר ברמת גן מול מכבי נתניה. התקופה היא התחלת הדרך של רובי שפירא ז״ל בהפועל חיפה. באותה עונה התחלנו עם דרור קשטן שפוטר ובמקומו שפירא הביא את ויקו חדד (דרך אגב, אחד הדברים ששפירא ז״ל היה תמיד אומר שאם יש משהו שהוא מצטער עליו זה הפיטורים של קשטן באותה עונה). המשחק נכנס להארכה ובמצב של 2-2 ויקו חדד המאמן מבקש להוציא את ראובן עטר, שכבר כבש שער במשחק. עטר מתעלם משלט החילוף ומסרב לצאת. למזלנו הוא בישל לזועבי את שער הניצחון בהארכה והמשחק הסתיים ב3-2.
אבל אבא אתה שומע? בגמר הפסדנו בדרבי 2-0.
ההתאחדות לכדורגל בישראל
קאט לעונת 2003/04. לעונת המפרקים. אחרי מותו הטרגי של רובי שפירא המועדון נכנס לתהליך של פירוק וירד לליגה השנייה. בעונה השנייה של המועדון בליגה השנייה, שהסתיימה בעליית ליגה, הצלחנו להגיע עד הגמר אחרי שבדרך ניצחנו את מכבי פתח תקווה, בית״ר ירושלים בטדי, מכבי נתניה בקופסא ובחצי גמר ברמת גן פגשנו את הפועל תל אביב. גילי ורמוט נתן הצגה באותו משחק חצי גמר מה שסלל לו את הדרך לאותה הפועל תל אביב שנה וקצת אחר כך ולנו את הכרטיס לגמר (היום, דרך אגב, הוא לא הגיע למשחק).
אבל אבא אתה שומע? בגמר הפסדנו לסכנין 4-1.
השנה אני אהיה בן 50 ואבא כבר לא איתנו מעל ל-20 שנה. והנה פעם רביעית שהפועל חיפה מגיעה למעמד חצי גמר הגביע. 4 פעמים ב-50 שנה זה לא רע לאוהד הצלחות כמו שאלו מעבר לכביש מעיזים לקרוא לנו.
בדרך למשחק אני חושב הרבה על העונה הזאת, הרבה שנים לא ראינו שחקנים עם כל כך הרבה אופי ונחישות בהפועל חיפה, בתקציב קטן, בטח ביחס למכבי תל אביב, באר שבע ומכבי חיפה, הצליח ניר קלינגר לבנות קבוצה לוחמת, שלא מוותרת עד הרגע האחרון. אנחנו עדיין בתמונה רק בגלל האופי והנחישות של השחקנים, את הכישרון בואו נשאיר לקבוצות אחרות.
יש כאלו שאומרים שקשה יש רק בלחם, כנראה אלו שאומרים את זה לא היו אף פעם במשחק של הפועל חיפה. אנחנו המצאנו את הקשה. אבוחצירה היה מרחק של 11 מטר מלעלות את רעננה לגמר. גול וזהו, אנחנו הולכים הביתה, אבל לבעוט פנדל מכריע כזה, כמה שזה קל ככה זה קשה. שטקוס השוער (מאז דודו אוואט לא היה כזה שוער בהפועל חיפה) אמר תודה ונתן הזדמנות לדור מלול שלא איכזב. את הפנדל האחרון שדסה בעט לדעתי גם אם מסי היה בועט אותו שטקוס היה לוקח…
אז אבא אתה שומע? ב9/5 אנחנו נוסעים לירושלים לקחת את הגביע, אין סרט אחר.
ההתאחדות לכדורגל בישראל
